עדי ברוך ז"ל חיכתה מאוד להצעת הנישואים הזו

סמ"ר במיל' עדי אודיה ברוך ז"ל, נפלה בשדרות מפגיעת רקטה אחרי שנקראה בצו 8. בן זוגה נבו תכנן להציע לה נישואין ביום הולדתה, שחל ב-26 באוקטובר, ואליו לא זכתה להגיע. אמה מספרת:

"עדי חיכתה מאוד להצעת הנישואים הזו. הייתה להם זוגיות מאוד מיוחדת, ולכולנו היה ברור שהם יתחתנו. נבו רצה לענוד לה את הטבעת בלוויה, אבל אמרתי לו שישמור אותה אצלו ובירכתי אותו שביום מן הימים בעזרת השם, ימצא אהובה ויקים איתה בית.

למחרת, בלוויה, הוא כרע ברך מול הקבר והציע לעדי נישואים, מה שלא הספיק לעשות בחייה"

באמצע חודש ספטמבר, יצאו עדי ברוך ובן זוגה נבו ינאי לשדה כותנה, שהפרחים הלבנים הבוהקים שבו עדיין לא נקטפו. עדי לקחה איתה חצובה ומצלמה, בכוונה לצלם שם סדרת תצלומי אהבה, אבל בשטח גילתה שהרקע אינו לשביעות רצונה. מה שהיא לא ידעה באותם רגעים, זה שבכיסו של נבו המתינה קופסה מהודרת ובה טבעת יהלום. נבו תכנן להפתיע, לכרוע ברך ולהציע לעדי נישואים, מול עדשת המצלמה שלה. אבל מאחר שהיא לא שמחה למראה הרקע, החליט נבו ספונטנית לדחות את הטקס ליום הולדתה ה־23 שעמד לחול ב־26 באוקטובר. עדי לא זכתה להגיע בחיים ליום ההולדת. שבועיים לפני כן, ב־12 באוקטובר, ביום החמישי למלחמה, היא נהרגה במבואות שדרות, מפגיעת רקטה. בהלווייתה כרע נבו ברך והציע נישואים לכלתו המתה.

 מקור

 משפחתה

בִּתם של אורית ואבי (אברהם)
אחות של דביר (דביר יצחק) ויניר (יניר דוד)
נכדתם של ניצה ואשר ורד ושל שושנה ובני ברוך

סיפורה האישי

עדי נולדה וגדלה ביישוב הקהילתי קריית נטפים שבשומרון. היא בִּתם של אורית, מנהלת אגף תרבות יהודית בעיריית פתח תקווה, ושל אבי, יושב ראש ועד קריית נטפים.

עדי למדה באולפנת השומרון באלקנה במגמת קולנוע ועיצוב גרפי. בגיל 15 נחשפה לעולם הצילום והחלה לפתח מומחיות מעוררת השראה בתחום זה. הייתה לה טביעת עין ייחודית והיא יצרה אומנות דרך הצילום. היא סיימה את מגמת הקולנוע בהצטיינות.

בגיל 16 החלה עדי בפעילות התנדבות מגוונת. היא סייעה למשפחה נפגעת פעולות איבה והדריכה בתנועת הנוער "בני עקיבא."

עדי התגייסה לצה"ל ושירתה בתפקיד סמלת מבצעים בחטיבה מרחבית יהודה.

לאחר שחרורה מהצבא פתחה עדי עסק משגשג לצילום. היא הפכה לצלמת חתונות מבוקשת ושמה הלך לפניה.

עדי תכננה להקים בית ומשפחה עם חבר ילדותה, נבו ינאי, שהיה בן זוגה מזה שש וחצי שנים. נבו תכנן להציע נישואין לעדי ביום הולדתה שחל חודש לאחר שנפלה. הטבעת כבר הייתה ברשותו אך עדי לא הספיקה לקבלה.

השירות במערכת הביטחון

כשעדי התגייסה לצבא היא ביקשה שיבוץ לתפקיד שבו תוכל להשפיע ולתרום ככל שתוכל. היא קיבלה מענה למבוקשה ושובצה לתפקיד סמב"צית חי"ר בחטמ"ר יהודה. המח"ט הכיר בתרומתה ובמקצועיותה והעניק לה אות הצטיינות.

עדי רקמה בצבא קשרי חברות טובים ואמיצים והייתה אהובה על החיילים שבפיקודה.

באחד משיריה פרי עטה היא כתבה על הזכות לחיות במדינה ולשרתה בצבא.

נסיבות נפילתה

ב-11 באוקטובר 2023, חמישה ימים לאחר "השבת השחורה", עדי התגייסה לשירות מילואים שהיא עצמה יזמה לאחר שנוכחה לדעת שלא קיבלה צו 8. המשימה שהוטלה עליה מטעם מפקדה בשירות הסדיר, סא"ל איתן דנא-פיקאר מאוגדת איו"ש, הייתה לסייע בהגנת הצירים המובילים לעיר שדרות. עדי הייתה אמורה למלא את משימתה מתוך עמדת התצפית במוקד העירוני.

ב-12 באוקטובר 2023 נכנסה עדי לעיר שדרות יחד עם קצין נוסף שנשלח ללוותה מביתה. עם כניסתם לעיר נשמעה אזעקת "צבע אדום". השניים עצרו את רכבם ותפסו מחסה אך רקטה ששוגרה לעבר העיר נפלה במרחק של פחות ממטר וחצי מהם. הקצין נפצע קשה ועדי נפצעה אנושות. היא נפטרה בבית החולים.

עדי נפלה חודש לפני יום הולדתה ה-23.

קווים לדמותה

מגיל צעיר הציבה לעצמה עדי מטרות וחתרה לממשן גם אם הן היו קשות להשגה.

עדי הייתה בעלת אישיות מוארת והיא הותירה אחריה מורשת של חיוך ושמחה. היא אהבה את חבריה והייתה "הדבק" בכל חבורה. משפחתה הייתה עבורה ערך עליון.

לעדי היה כישרון כתיבה והיא השאירה אחריה שירים רבים שכתבה. קובץ משיריה עוסק בעצב שבשכול. בשיר שכתבה במחברתה ב-28 באפריל 2020 בכתב ידה המעוגל והיפה היא תיארה את הייאוש ואת חוסר התקווה בלכתו של אדם אהוב:

"כל אדם הוא עולם,
כוכב בפני עצמו.
כל אדם
הוא עולם ומלואו.
וכשאדם נהרג והכוכב שלו כבה,
כל הכוכבים סביבו צריכים להתרגל לחשיכה
שבאה עם כוכב שנפל.
אז תארו לכם את ההרגשה שזה מוכפל.
כשכל היקום חשוך ושום דבר לא זורח.
אתה מבין שהאדם שאיבדת,
הוא הירח."

בשיר נוסף שכתבה עדי "ואם אי פעם אמות" היא סיפרה על מותה שלה כאילו חזתה אותו. למרות הצער העמוק הנובע מנושא השיר, עולה ממנו אופטימיות שכן עדי נתנה בו מעין מתכון של נחמה לאהוביה כיצד להתמודד עם כאב השכול שעלול לפקוד אותם. משפחתה של עדי חקקה את מילות השיר על מצבתה, תזכורת לצוואתה הרוחנית המפורטת בשיר. השיר כה עוצמתי ומטלטל שיוצרים רבים הלחינו אותו, מביניהם סי היימן. ניתן לשמוע את ביצועה לשיר ביוטיוב.

ואם אי פעם אמות – מילות השיר:
"ואם אי פעם אמות
לפני שיגיע זמני,
אני רוצה שתחגגו את החיים
ולא תתאבלו על מותי.
שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב,
ולא תתנו לאף שנייה מחייכם להתבזבז.
תראו עולם בשבילי, תעריכו כל רגע קטן
ומדי פעם תחייכו לעננים – אני אהיה שם.
מצטערת על הצער שגרמתי,
שתדעו שאני במקום טוב
מתגעגעת
ואוהבת מאוד."

עדי לא כתבה רק על השכול, כצעירה עם שמחת חיים היא כתבה גם שירים עם תקווה ואופטימיות. השיר הבא שכתבה עוסק ב"סתם" יום שבו גילתה את יפי העולם ושלמותו:

"13.10.2020 ענני צמר גפן מתוק
אני לא יודעת מה קרה היום בשמיים,
אבל בחיי, לא יכולתי להסיט את העיניים.
כאילו מישהו לקח מכחול והתחיל לאלתר,
והכל הסתדר לו על הצד הטוב ביותר.
העננים היו בשלל צורות, תפוחים ולבנים.
על רקע תכלת טהור ואוויר מדויק ונעים.
ברקע התנגנה מוזיקה רגועה, אתם יכולים לתאר לעצמכם,
סיטואציה כה מדויקת, זה בדוק עבודה של קוסם.
ופתאום בלי שום הכנה, לאומן נשפכו כל הצבעים.
הכתום והצהוב התחילו לזלוג לתוך העננים.
ובמקום לדאוג הוא התיישב, במה שנוצר התחיל להבחין.
הוכחה שקסם קיים בעולם, רק צריך בו להאמין."

דברים שאהבה

השיר האהוב על עדי היה "לא יפריד דבר בינינו לעד" של דני סנדרסון.

  מקור וקרדיט :

אתר גיבורות ישראל

לעדי הייתה זווית מיוחדת על החיים, שהתבטאה בצילום שלה, בציורים ובשירים. אחד השירים שכתבה עדי, "בין העננים", הפך לצוואה אחרי מותה בביצועה של שרית חדד, במסגרת הפרויקט ״שבעה שירים באוקטובר״ של גלי צה״ל וגלגלצ. שרית לקחה את המילים של עדי והפיחה בהם חיים ומנגינה. מטרת הפרויקט להנציח את מילותיהם של הנופלים ע"י שירים של מיטב האמנים.

 ראיון עם ההורים בגלי צה"ל