ami
מאת : עמי סלנט
הצלם היהודי פרנק הורוארט יליד איטליה צילם נושאים רבים ושונים במהלך קריירה שנמשכה שמונה עשורים
-
הוא החל לעבוד כצלם עיתונות, וכבש את אירופה, הודו ופקיסטן שלאחר המלחמה עבור מגזינים שונים
-
מאוחר יותר, התמונות המועדפות שלו עזרו להגדיר מחדש את צילומי האופנה בסוף שנות ה-50, ויצרו מראה חופשי יותר וחי יותר
-
בסוף שנות ה-70 החליט פרנק הורוארט לעזוב את צילום האופנה ולבצע פרוייקטי צילום שאפתניים משלו ברחבי העולם
-
פרנק הורוארט ז"ל מת באוקטובר 2020, בגיל 92.
Frank Horvat
Italian photographer (1928–2020)
פרנק הורוארט נולד לעולם בתנועה ושינוי דרמטי
האימפריה האוסטרו-הונגרית בה נולדו הוריו נעלמה עשר שנים לפני שהוא הגיח ב-28 באפריל, 1928.
אבזיה, עיר הנופש האיטלקית שבה נולד, תהפוך לקרואטית, פחות משני עשורים מאוחר יותר, אבל אז הוא כבר ברח מזמן.
משפחתו היהודית נאלצה לברוח מביתה ב-1939 זמן קצר לאחר שאיטליה הפשיסטית כפתה את חוקי הגזע שלה, תוך אפליה לרעה של יהודים כמו משפחת הורוארט .
ד"ר קרל הורוארט ., אביו ורופא ילדים, הסתתר בבודפשט ולאחר מכן עלה לישראל עם הקמת המדינה ב-1948. כמה שנים היה רופא ילדים מעולה בישראל .
הנער פרנק הורוארט , בינתיים הסתתר בכפרים באיטליה , ברח לשוויץ עם אימו הרופאה הפסיכיאטרית אדל ואחותו הצעירה אליזבטה.
זה יהיה המסע הראשון בחיי מסעותיו עבור הורוארט . שמת בגיל 92 בשנת 2020 לאחר שצבר מוניטין של אחד מצלמי האופנה המפורסמים ביותר בצרפת, אבל ייחודיות צילומים באה לידי ביטוי הרבה מעבר לדפי המגזינים המבריקים.
בילדותו דיבר איטלקית בבית הספר וגרמנית בבית, אם כי בבית דיברו גם קרואטית והונגרית.
המעבר לשוויץ חשף אותו לצרפתית והוא אפילו הצליח לקלוט קצת אנגלית מחיילים בריטים ואמריקאים שביקשו מקלט בלוגאנו, שם התגורר.
בתום המלחמה חזרה המשפחה לאיטליה, והתמקמה במילאנו, שם החל פרנק הורוארט .לעבוד בפרסום לפני שהפך את משלוח ידו לצילום עיתונות.
העניין שלו בצילום, סיפר הורוארט , מאוחר יותר, נולד מהכורח למצוא דרך לדבר עם בנות.
חבר הציע שמצלמה תוכל לעזור לו לשבור את הקרח אז הורוארט הצעיר מכר את אוסף הבולים שלו וקנה את המצלמה הראשונה שלו, רטינמט יד שנייה.
הוא למד בשיטתיות ובעצמו את המאפיינים את עבודתו של האליל שלו, הצלם הצרפתי הנודע אנרי קרטייה-ברסון, שאת תצלומיו הוא תמיד העריץ מעריץ מעל כולם ויחד אתו יפתח ידידות מתמשכת.
ממילאנו נסע פרנק הורוארט לדרום העני של איטליה, ותיעד את מה שראה בפוליה, קמפובסו ואברוצו שלאחר המלחמה מ-1948 עד שנת 1950.
התמונות נמכרו לפרסומים בגרמניה ובצרפת ובדיוק כך הפך הורבט לצלם מקצועי.
בשנות ה-50 התבסס הורוארט בפריז, נמשך הן מבחינת יכולות ההשתכרות והן מהעוצמה התרבותית של העיר.
שם, הוא המשיך להתפרנס כצלם עיתונות, עשה פיצ'רים בכל דבר, מטלוויזיה ועד מועדוני חשפנות.
עורך מגזין צרפתי חד עין הבחין בעבודתו של הורוארט ושאל את פרנק, הצלם הצעיר אם הוא יכול לנסות צילומי אופנה.
הנוקשות של צילומי אופנה לא התאימה עבור פרנק הורוארט שתמיד ביקש לתפוס אלמנט של ספונטניות בצילומיו.
בזמנו צילומי אופנה היו עניין סטטי, עם דוגמניות מקצועיות שהתרגלו להחזיק פוזות במשך כמה שעות, כשהן כבדות מפאות, ריסים מלאכותיים והררי אביזרי קישוט.
פרנק הורוארט הפך לאחד מכמה צלמים שזכו לשחרר את צילומי האופנה מהנוקשות שלהם , אחד מאלו שהעז להוציא דוגמניות לרחובות ולצלם אותן באור טבעי.
"הוא היה מודע מאוד לכך שאם יקיף את הדוגמנית במשהו שלא ניתן לחזות, יקרה משהו שיהפוך את התמונה ליותר נכונה", אמרה פיאמטה. הבת שלו.
״זה יכול להיות צחוק, זה יכול להיות הצצה ולזה הוא מאוד התלהב; להראות את הדוגמנית כאדם אמיתי ולא כמציגה מלאכותית מקצועית.
באחד המקרים, הצלם פרנק הורוארט הציב דגם מול יציאה ממטרו ממש לפני שנכנסה רכבת, בהמתנה שהנוסעים יצאו ויגיבו למראה הבלתי סביר.
הוא צילם נשים בברים ובמסעדות אמיתיות, ולעתים קרובות תפס ברקע את מבטי ההערצה מסביב.
הובאו גם חיות וילדים – לרוב שלו – כל דבר כדי להעניק אלמנט של ספונטניות להליך.
למרות האופנות המפוארות של שנות ה-50, הצלם פרנק הורוארט הצליח בדרך זו, הביא אלמנט של ריאליזם לעבודת האופנה שלו.
הוא שכנע דוגמניות לעזוב את הריסים המלאכותיים שלהן ולהיפרד מכמה אקססוריז – לעתים קרובות כשהוא מתנגח עם עורכי האופנה המפקחים על הצילומים בתהליך.
"הוא היה במלחמה איתם," אמרה בתו פיאמטה, כשהיא נזכרת באירוע שאביה לקח את אנה קרינה המפורסמת מראש כדי להצטלם בבתי המטבחיים הישנים של לה האל בפריז , תוך שהוא מכעיס את עורך מגזין האופנה ,בגלל האפשרות שהשמלות והנעליים היפות של אנה קארינה אולי הדוגמנות הייתה מלוכלכת.
אבל , פרנק הורוארט ראה בצילומי אופנה רק כורח של פרנסה , ובכל הזדמנות היו נוסע למדינות שונות בעולם על מנת לצלם אנשים ופיסות חיים אמיתים, הוא ביקר כל הזמן במצרים , מקסיקו והודו .
צילומי האופנה אצלו נדחקו הצידה ואת תהילתו קנה כצלם של אנשים ומקומות ברחבי העולם .
מועדון לילה , קהיר 1959
קהיר 1962
1962, Cairo, Egypt, tramway
Kolkata, India, 1952: Gathering of homeless people. A chance encounter with Sikh troops during the Second World War inspired Horvat to travel to India
Paris, France, 1959: Anna Karina at Les Halles for Le Jardin de Modes. Recalling her father's frequent clashes with fashion editors over shoots, his daughter Fiammetta said: 'He was at war with them'
Sauxillange, Auvergne, France, 1960: Agathe Daems and donkey for Elle. Animals and children – often Horvats own – were also roped in to photoshoots, anything to lend an element of spontaneity to the proceedings
1950, Polesine, Italy, peasants having lost their oxen in a flood, pulling their plow
פריז 1962
Rome, Italy, 1962: Italian high fashion with Deborah Dixon eating spaghetti with writer Antero Piletti for Harper's Bazaar. Horvat preferred not to look at models' portfolios when casting, instead he would talk to the women over the phone and choose his models based on the sound of their voices
New York, USA, 1959: In Central Park for Glamour. 'We feel when we look at [Horvat's fashion photographs] that [the models] are so elegant and so chic but actually they're much more nude than in some of the other pictures at the time. They're much simpler,' his daughter Fiammetta said
1968, Paris, for Glamour, inspired by film director Bunuel (a)
London UK, 1955
London UK, 1955: Mate and Jaguar in South Kensington. The model in the photo is Horvat's wife, Mate Lorenzetti, with whom he would go on to have three children
Yorkshire UK, 1961: Rosalind and children for British Vogue. Through his work in fashion, Horvat became a regular contributor to the likes of Harper's Bazaar, Les Jardin des Mondes, Elle and Vogue
אנגליה , שנות ה-50
London, UK, 1955: Lambeth boxing boys. Horvat's wide range of interests and subjects make his work difficult to define, but regardless of the subject or publication, he was always attempting to capture a moment of spontaneity
Yorkshire UK, 1961: Rosalind and laundry for British Vogue. Washing blowing on the line creates an unusual backdrop for a fashion shoot of the time
