המכולת הניידת של אביטל דקל חן ממשיכה לפעול גם כאשר שגיא בן זוגה חטוף בעזה

אביטל דקל חן קמה בכל בוקר, משאירה את בתה התינוקת בבית ויוצאת לעוד יום של עבודה מול ספקים, חשבונות ולקוחות במינימרקט הנייד שאותו היא מפעילה באוטובוס בנגב המערבי. הכל כדי שלשגיא, בן זוגה החטוף בעזה, יהיה עסק לחזור אליו

המכולת הניידת שלה, הנושאת את השם קולומבוס, שוכנת כבר שלוש שנים בגבעות בר, יישוב בן 270 משפחות בצפון הנגב, ליד להבים ורהט. אביטל נוהגת ברכב של בן זוגה שגיא, שחטוף ברצועת עזה מאז ה–7 באוקטובר.

"כשהגעתי למכולת עם האוטו הכחול שלו בפעם הראשונה, אנשים ביישוב נבהלו", מספרת אביטל. "כולם מכירים את שגיא וזיהו את הרכב שלו, עד שהבינו שזו אני. שני רכבים שבהם אני נהגתי נשרפו ב–7 באוקטובר, והרכב של שגיא שרד. אני יכולה לקנות רכב חדש, אבל ממשיכה לנסוע בשלו כמין שליחות לקיים את כל מה שהוא עשה. אנחנו מכירים מאז שהייתי בת 14, ואני מאמינה שהוא מרגיש אותי איכשהו. חשוב לי להעביר לו כוח באמירה שאנחנו ממשיכים את הכל כרגיל, עד שהוא יבוא. אני לא אומרת שאין ימים קשים, כל יום הוא כמעט בלתי־אפשרי מבחינתי, אבל אני רוצה להאמין שבסוף יהיה לנו טוב".

הרעיון להקים מכולת באוטובוס נולד ב–2017, בשיחה עם תומר, הנשוי לאחותה של אביטל. "חשבנו על רעיונות כמו קונדיטוריה, וכשגיסי אמר שאין להם ביישוב מכולת, שגיא נדלק על זה", מספרת אביטל. "היצירה משכה אותו. הוא בנה פה הכל מאפס". החזון היה מינימרקט נייד, שיעבור בין יישובים בדרום שאין להם מכולת. בשנה הראשונה נדדו אחת ליום־יומיים בין יישובים דוגמת ניר משה, כרמים וגבעות בר, והגיעו גם לאירועים כפסטיבל דרום אדום ופסטיבל אינדינגב. "זו הייתה פרוצדורה שלמה לקפל את האוטובוס בכל יומיים, ולנייד אותו", מספרת אביטל. "לאוטובוס הראשון לא היה אישור לנסוע בכבישים בין־עירוניים, ושגיא טס להולנד כדי לשכנע את היצרן להפוך את האוטובוס לבין־עירוני".

אביטל (34) ושגיא (35) הכירו כבני נוער: היא התגוררה בדימונה, ונהגה לבקר את דודתה בניר עוז, שם גדל שגיא. לפני שבע שנים נולדה בתם הבכורה בר, ולפני שלוש שנים נולדה גלי. לפני המלחמה השניים חשבו לפתוח אוטובוסים נוספים. "שגיא כבר קנה אוטובוסים, אבל היה קשה למצוא עובדים טובים, כך שעצרנו את זה, ושגיא השתמש באוטובוסים החדשים כדי לפתוח עסק חדש, בשם אדיסון, לשיפוץ אוטובוסים. ב–7 באוקטובר הוא עבד בו, כי היה אמור להעביר למחרת שני אוטובוסים ששיפוץ עבור חברה. הוא רצה לעבוד בשישי בערב כדי להיות איתי ועם הבנות בשבת בבוקר, ואמרתי לו משפט שמלווה אותי עד היום: 'אל תדאג, תקום ותעבוד ואני אסתדר לבד עם הבנות'".

שגיא יצא מהבית מוקדם, וכשהיה בחוץ שמע את היריות והבין שמדובר באירוע יוצא דופן. הוא רץ הביתה, שם היו אביטל והבנות. "הוא הסביר לי שיש מחבלים בקיבוץ והצבא לא מגיע. הוא אמר לי 'מילי, אם הם נכנסים הביתה זה נגמר'. שגיא יצא מהממ"ד ואני והבנות נשארנו בתוכו. אחרי רבע שעה שמעתי אותם נכנסים. היו לנו מחבלים בבית במשך שעה שלמה, שירו וזרקו רימונים. הם ידעו שיש מישהו בבית, דפקו על דלת הממ"ד וצעקו בערבית. נלחמתי על החיים שלנו במשך שעה שלמה. אני לא יודעת מאיפה היה לי אומץ. אפילו לא ניגשתי לילדות שלי וחיבקתי אותן. כל מה שעשיתי הוא להחזיק את הידית, אף על פי שרק שידת החתלה חסמה את הדלת, ואם הם היו רוצים — היו נכנסים בלי בעיה. זה היה ניסיון לשלוט במצב של אפס שליטה".

רק אחר הצהריים, אחרי שעות ללא מזון ושתייה, הן יצאו מהממ"ד. בגן הילדים בקיבוץ, שאליו הועברו, הן פגשו את נעמית, אמו של שגיא, שנחטפה וברחה מהטנדר של המחבלים. "מה שמטורף הוא שלא נכנס אף חייל להילחם במחבלים בקיבוץ. משפחות עזתיות בזזו לנו את כל הציוד וחזרו לעזה ללא שום התנגדות. שגיא הוגדר נעדר בשבועות הראשונים, ואחר כך הוגדר חטוף. גרנו שלושה חודשים במלון באילת, ולאחר מכן עברנו לשכונת כרמי גת בקריית גת, לשם עברה קהילת ניר עוז". שלושה חודשים אחרי נפילתו של שגיא בשבי, נולדה בתם השלישית, שחר מזל.

כרגע השבועות של אביטל מלאים בהזמנות, משכורות לעובדים, סידור סחורה והוצאת חשבוניות לספקים, לצד טיפול בבנותיה והתמודדות עם תקלות. "ההתעסקות הזו עוזרת לי", היא אומרת, בזמן שמתברר שאחד המזגנים ושניים מהמקררים לא עובדים. "כל יום יש משהו חדש לסדר. החברים של שגיא והמשפחה מאוד עוזרים". חבר של שגיא מסייע בתיקון המזגן, ויחד הם מגלים כי מקור התקלה הוא בשעון, שהיא לא ידעה על קיומו: "אני כל הזמן מגלה דברים חדשים ומתמודדת עם בעיות שצצות על ידי ניסיון להיכנס לראש של שגיא ולהבין מה חשב כשתיכנן משהו. עד הלידה של הבת השנייה ניהלתי כמעט לבד את המקום, אבל בשנתיים האחרונות הייתי פחות מעורבת. למזלי, שנינו באותו ראש. שגיא שמר הכל בתיקיות מסודרות במחשב, ובזכות זה אני מצליחה להתנהל עכשיו".

מקור וקרדיט : אסנת ניר , מגזין דה מרקר , 5 ביולי 2024

צילומים : דף האינסטגרם של אביטל דקל חן