ג'יימס בונד סטוקדייל (James Stockdale; 23 בדצמבר 1923 – 5 ביולי 2005) היה סגן אדמירל בצי ארצות הברית, טייס קרב אשר זכה במדליית הכבוד במלחמת וייטנאם במהלכה היה שבוי מלחמה למעלה משבע שנים.
ב-1965 נפגע מטוס הסקייהוק שלו מאש נ"מ מעל צפון וייטנאם. סטוקדייל צנח ונחת בכפר קטן, שבו נשבה והוכה. הוא הוחזק בכלא הילטון האנוי הידוע לשמצה במשך שבע שנים וסבל עינויים קשים עד שחרורו ב-1973.
ב-1976 זכה במדליית הכבוד, שהצטרפה ל-24 עיטורים אחרים שבהם זכה במהלך שירותו, כולל מדליית השירות המצוין של הצי (3 פעמים), כוכב הכסף (4 פעמים), אות לגיון ההצטיינות, צלב התעופה המצוינת (פעמיים), כוכב הארד (פעמיים), מדליית האוויר, עיטור לב הארגמן ומדליית השבי.
בצילום : ג'יימס סטוקדייל יורד ממטוסו לפני נפילתו בשבי
חזרה לארצות הברית
סטוקדייל שוחרר כשבוי מלחמה ב-12 בפברואר 1973, במהלך מבצע שנקרא "השיבה הביתה". הוא פרש בדרגת אדמירל ב-1 בספטמבר 1979 והשלים את הקריירה שלו כששימש כנשיא מכללת המלחמה של הצי בניופורט רוד איילנד, מ-13 באוקטובר 1977 עד 22 באוגוסט 1979.
לאחר פרישתו ב-1979, הוא הפך לנשיא "המצודה" (הקולג' הצבאי של קרוליינה הדרומית). עסק במחקר צבאי באקדמיה, כתב מספר ספרים, הן על פילוסופיה, שבה הייתה לו השכלה אקדמית, והן על חוויותיו במלחמה. יחד עם אשתו כתב את "באהבה ובמלחמה – סיפור התנסות והקרבה של משפחה". ספר זה עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה.
סטוקדייל פרש לקורונדו קליפורניה כשהוא נכנע לאט למחלת אלצהיימר. הוא נפטר מהמחלה ב-5 ביולי 2005, כשהוא בן 81. טקס הלוויה של סטוקדייל נערך בקפלת האקדמיה הימית והוא נקבר בבית הקברות של האקדמיה הימית של ארצות הברית .
את המושג פרדוקס סטוקדייל טבע הכלכלן והסופר האמריקאי ג'ים קולינס בספרו "לנצח נבנו", שבו סיפר על שבויים אמריקאים בשבי הווייטנאמי. אחד השורדים היה גנרל ג'ים סטוקדייל, הקצין האמריקאי הבכיר ביותר שנפל בשבי, שהיה עצור במחנה שבויים שכונה "האנוי הילטון" בשיאה של מלחמת וייטנאם.
כשסטוקדייל נשאל כיצד הוא ושאר השורדים ניצלו הוא הסביר שהייתה להם היכולת להבין את המציאות הקשה שלפיה נכונו להם ימים רבים בשבי, לצד אמונה עמוקה כי לבסוף הם ישתחררו (לעומת אלה שגילו רק אופטימיות, חוו רצף אכזבות והתייאשו). חוסן אישי, אם כן, הוא שריר. בתקופה זו חשוב לאמן ולחזק אותו.
סיפורו הישרדותו הנדירה של האדמירל ג'ים סטוקדייל (Jim Stockdale), שנפל בשבי הוייטנאמי, ריתק את חוקר העסקים והניהול ג'ים קולינס. קולינס ביקש ללמוד ולפענח כיצד הצליח סטוקדייל, הקצין הבכיר ביותר בצבא ארצות הברית, לשרוד שמונה שנים ב"הנוי הילטון" תחת מכבש של עינויים אכזריים.
יכולת הישרדותו של האדמירל בשבי בלטה מאוד על רקע העובדה ששבויים רבים קיפחו את חייהם לאחר כמה חודשים בלבד בתנאים אלה. קולינס הגיע למסקנה כי סטוקדייל שרד בזכות היכולת לגשר על ציפיות סותרות, יכולת שאותה כינה "פרדוקס סטוקדייל".
סטוקדייל תיאר את אסטרטגיית ההישרדות שלו במילים אלו: "מעולם לא איבדתי תקווה בכך שתקופת השבי תסתיים. מעולם לא הטלתי ספק, לא רק בכך שאצא משם, אלא גם בכך שאצליח להפוך חוויה זו לאירוע מכונן בחיי, להתנסות אשר בראייה לאחור לא אהיה מוכן להחליף בשום התנסות אחרת".
על השאלה "ומי היו אלו שלא הצליחו לצאת משם?" ענה סטוקדייל: "האופטימיסטים. אלה שאמרו 'נצא מכאן בחג המולד'. וחג המולד בא וחלף. ואז הם אמרו 'אם לא בחג המולד, אז בפסחא'. ופסחא בא וחלף לו, ואחר כך חג ההודיה, ואחריו שוב חג המולד, וכשהאכזבה מהציפיות היתה ללא נשוא, הם קיפחו את חייהם משיברון לב".
על פי קולינס השילוב המנצח הוא השילוב בין אמונה איתנה בייעוד האסטרטגי – היכולת לשרוד – ובין הימנעות מאחיזה בציפיות ובתקוות שווא קצרות טווח. ובמילותיו של האדמירל סטוקדייל: "למדתי שיעור חשוב מאוד. לעולם אל תבלבל בין האמונה ביכולת שלך להיחלץ ולהיגאל ממצבך הקשה – אמונה המגלמת ייעוד אסטרטגי שיש לדבוק בו – ובין המשמעת והאחריות שלך להתמודד בנחישות והתמדה בלתי נלאות בעובדות הקשות והברוטליות ביותר שמציבה בפניך המציאות המיידית, תהיה אשר תהיה". החלתם של שני רעיונות סותרים אלה בו זמנית היוותה עבור סטוקדייל מפתח להישרדות.