מאת יפעת גליק
לסבא המחייך מתחת לשפם קוראים שלמה מנצור ובקרוב הוא יציין 86 אביבים. תחביביו של סבא שלמה: לבנות צעצועים לנכדים, לתקן ארונות ומדפים, ולכתוב מכתבי אהבה לסבתא מזל. עוד מעט הזוג יחגוג 60 שנות נישואין ואת היום המיוחד תכננו להעביר בחברת חמשת ילדיהם ו-12 הנכדים, בביתם בקיבוץ כיסופים.
עכשיו כיסופים של מזל לשלמה. בלילה חלמה על אהובה "אבל זה אישי, אני לא מגלה". היא התעוררה ושלמה לא נמצא לצידה. סבא שלמה בעזה. הוא נחשב החטוף המבוגר ביותר שנלקח מביתו ב-7 באוקטובר. מה לחמישה מחבלים – "חבר'ה צעירים", מזל אומרת – ולסבא שלמה? הם חטפו ונתנו לו סטירה בוערת על הלחי.
הלחי של סבא שלמה האדימה מבושה וכאב, ומזל ראתה ותפסה חתיכה של אומץ: "למה אתם נותנים לו סטירה? איזה חינוך זה? הוא מבוגר". המילים של סבתא מזל נתנו לשלמה כוח והוא חזר אחריה, איתן מול מחבלים: "למה אתם נותנים לי סטירה? אני אדם מבוגר". מזל מביטה עכשיו בתמונתו. "אני מתגעגעת אליו"
סבא שלמה יליד עיראק. עבר את הפרהוד, עבר את הגבול והגיע לישראל. השפם שלו הוא סימן היכר בדיוק כמו הנגרייה שלו. בקיבוץ הוא הנגר בהא הידיעה: בונה לפעוטות צעצועים, משייף מדפים למבוגרים. כל היום מצלצלים אליו בטלפון: "שלמה, פה צריך ארון קיר" ו"שם חסר שולחן לגן". על הקיר מכתבי תודה.
הנכדה יובל צילמה אותו בסרטון. בכל מפגש קראה לו "חיים שלי". היא ביקרה בנגרייה כי תוך כדי זכתה בעצות חכמות. יחד האזינו לרדיו, שמעלה עכשיו אבק. בצעירותה מזל תיכף ידעה ששלמה הוא חומר לחתונה וחיים משותפים. לעת זיקנה לבשה האהבה שלהם כיף מסוג אחר והם נהגו לבלות ביחד בגינה שהוא טיפח.
סבתא מזל שותקת הרבה מאז שהיא לבד בים המלח. שותקת וסורגת. השמועה אודות גרבי התינוקות החמים שלה התפשטה וכל פעוט בקיבוץ מקבל. היא התלבטה הרבה האם לחזור לראות מה קרה לבית והסקרנות הכריעה. ליד חלון המכונית היא נדרכת מכל בום אבל גם מרגיעה: "זה פיצוצים שלנו. לא ינצחו אותי כל כך מהר".
בזריזות היא נוטשת את המכונית אל פנים הדירה הקטנה בכיסופים. אוחזת בידה פנס ומאירה אל תוך חושך גדול. הנה חורים שהשאירו כדורי רובה ושם שברי זכוכיות. על כורסת העור השחורה בסלון שלט הטלויזיה ושלט נוסף: של הממיר. על השולחן שאריות של קפה מחיים אחרים. שלמה לא הספיק לשתות כי נשמעו יריות.
הוא לא הספיק לקחת איתו את מכשיר השמיעה אלא השאיר הכל בסלון כשקפץ לממד. סבתא מזל היתה בשירותים ומראה היכן הסתתרה. את סבא שלמה כפתו ואז הבחינו גם בה המחבלים. אל תירו בי, אל תירו בי, הפצירה סבתא מזל. לא נירה בך, אמר הרוצח וגנב את מפתח המכונית. בזוית העין הבחינה בשלמה נגרר אל השבי.
אחד המחבלים אחז בחולצתה של סבתא מזל והוציא אותה מהבית אל שביל בקיבוץ. "ניערתי אותו מהבגד", מגוללת הקשישה האמיצה. חמשת צמאי הדם התרכזו בסבא שלמה הזקן והיא נעזבה. נקשה סבתא מזל על ממד הבית של רחלי השכנה, שפתחה והכניסה.
סבתא מזל והשכנה רחלי יהיו שעות בממד ובשלב מסוים המחבלים, ששמעו את שמה כי שלמה קרא לה, ישובו על עקבותיהם, וינסו לצוד אותה. "מזל, מזל", יקראו מבחוץ בנימוס. "אלה מחבלים", הבינה מזל החכמה ולא פתחה, וכך ניצלה. סבא שלמה עדיין בעזה. היא לוקחת את משקפיו מדירתם בקיבוץ. "אני שומרת לו".
תודה לבני משפחת מנצור שפתחו את הלב למרות הקושי. עדותם חשובה ושופכת עוד אור על שיטות הפעולה של רוצחי האדם. סבא שלמה הוא הדבק של המנצורים והם מתגעגעים כל כך. גבורת סבתא מזל שנמלטה מהמחבלים וסבא שלמה מנצור, בן 86, שנחטף לעזה מקיבוץ כיסופים – הסיפור המלא:
מקור וקרדיט : יפעת גליק