כל מה ששירה חצרוני מקיבוץ בארי רצתה בחיים הוא להיות אמא, אך כשסוף סוף נכנסה להיריון עם תאומים וחשבה שהגשימה את חלומה, הלידה הסתבכה, והיא נפגעה מוחית ונותרה משותקת. בעקבות השיתוק, שירה לא הייתה יכולה לטפל בעצמה ובילדיה. אבא של שירה, אביה, ודודתה איילה, לקחו תחת חסותם את התאומים – ינאי וליאל.

באותה השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, אביה, שעבד כחובש במשך עשרים שנה בקיבוץ בארי, יצא לטפל במקרים של רפואה דחופה בעקבות פשיטת המחבלים – ונרצח. במקביל, התאומים בני ה-12, ינאי וליאל, עם דודתם איילה, נלקחו כבני ערובה בממ”ד של הבית השכן על ידי מחבלי החמאס הנתעבים. אימם, שירה, נותרה לבדה

בעקבות הטבח הנורא, שירה איבדה גם את המטפלת הצמודה שלה, לאחר שהאחרונה נאלצה לחזור לפיליפינים בעקבות הירצחה של אחותה באירועי ה-7 באוקטובר.

יותר משבוע אחרי האסון לא נמסרו פרטים לשירה חצרוני אודות משפחתה וילדיה. בהמשך הגיעה הבשורה המרה על זיהוי גופתו של ינאי. גופתה של דודתם, איילה, זוהתה רק שלושה שבועות מהטבח. ליאל, ששהתה יחד איתם בממ”ד, עדיין מוגדרת נעדרת. עם זאת, בסביבת המשפחה סבורים שגם היא נרצחה. בעקבות המצב, החליטה המשפחה לערוך טקס לזכר ליאל ודודתה ביחד.

יהי זכרם ברוך:

אביה חצרוני, 69

 אילה חצרוני, 73

 ינאי חצרוני, 12

ליאל חצרוני, 12

אודות הסב אביה חצרוני

החל מ1981- אביה התמסר להתנדבות בתחנת נתיבות של מגן דוד אדום. בנוסף לתפקידו כחובש בכיר, ניהל את הקשר של תחנת נתיבות עם תורמים שונים. הוא זכה להערכה רבה על הידע המקצועי, התושיה, ההתמדה, ועל יכולתו המיוחדת לעודד את הנפגעים ולעורר בהם תחושת בטחון. בתחנת מד"א דאג לטפח את הנוער המתנדב וסייע מדי פעם לנוער במצוקה כלכלית.

בקיבוץ  בארי היה שותף לצוות המרפאה, ולימים גם בצוות שניהל את נאות בארי. חברי הקיבוץ פנו אליו בעניינים קטנים כגדולים; הוא נתן עזרה ראשונה מצילת חיים, הסיע לבית החולים, ופעם אפילו הזדמן לו ליילד תינוק. חברים ידעו שבעת צרה, הטלפון הראשון הוא לאבויה. תמיד צחקנו, ממרום גילנו: אם הפנים הראשונות שאתה רואה בבוקר במיטה זה אבויה – סימן שאתה חי, אבל בקושי. הוא הרי מכיר את ההיסטוריה הרפואית של המשפחה המורחבת, ויודע להכין את חדר המיון לקראת המטופל שהוא מוביל.

אביה אהב את חיי הקיבוץ והרגיש שייכות עזה אל החברים והקהילה, הכיר את התינוקות והילדים, ועקב אחר צמיחתם. בחדר האוכל היה עובר בין השולחנות, מחלק טפיחות שכם וחיבוקים, וכשהיה פנוי גם השתתף בפרלמנט המקומי.

בשנת 2010 הבת שירה התחתנה וחזרה עם בן זוגה לארץ. כאן ילדה תאומים בריאים וחמודים: ליאל וינאי. תקלה חמורה בהתנהלות בית החולים גרמה לשירה נכות קשה. מכאן ואילך הקדיש אביה את כל מאודו למאמץ השיקומי של שירה. משפחת חצרוני כולה נרתמה לעזור: איילה לקחה את התאומים לביתה, אביה היה מגיע יום יום, וכך יצרו יחד מעין מודל משפחתי. ניצהנואפרת עזרו ככל יכולתן, וכל בני הזוג ובני הדודים וילדיהם היו שותפים, איש איש בדרכו.

   לפני שמונה שנים נפטרה ניצה ממחלה קשה. לפני שבעה חודשים נפטרה איוה. אביה הכפיל ושילש את מאמציו לטפל בילדים.

   היה לו קשר מיוחד איתם – משהו בין אבא לסבא, בין חבר לאח.

      נרצח באכזריות ב-7 לאוקטובר. בן 69 במותו.

     יהי זכרו ברוך.

 מקורות המידע

מקור 1

מקור 2

אביה חצרוני

מקור 3

מקור 5  : החובש הבכיר מבארי ששילם בחייו: "האבא של תחנת מד"א נרצח …