"אוהב אותה לנצח" : אליוט גולד וברברה סטרייסנד

 אליוט גולד נולד ב-29 באוגוסט 1938,

הוא היה נשוי לברברה  סטרייסנד בין השנים 1963 ל -1971  ונולד להם ילד, ג'ייסון .

הבן (בצילום) ג'ייסון עמנואל גולד נולד ב- 29 בדצמבר 1966 בניו יורק, ניו יורק,

אליוט גולד נולד בשם אליוט גולדשטיין בברוקלין, ניו יורק, נכדם של מהגרים יהודים ממזרח אירופה. אמו, לוסיל, מכרה פרחים מלאכותיים לחנויות, ואביו, ברנרד גולדשטיין, עבד בתחום הביגוד וההלבשה.

גולד היה נשוי שלוש פעמים, פעמיים מהן לאותה אישה: בשנים 1971–1963 היה נשוי לברברה סטרייסנד, ונולד להם ילד אחד, השחקן ג'ייסון גולד. בשנים 1976–1973 היה נשוי לג'ניפר בוגרט, ונולדו להם שני ילדים, בן ובת. השניים נישאו שוב ב-1979, אך נפרדו ב-1989.

גולד מצהיר על עצמו כבעל "זהות יהודית עמוקה מאוד"

ב-1970 שיחק גולד באחד התפקידים הראשיים בסרטו של רוברט אלטמן "מ.א.ש". הסרט זכה להצלחה רבה, הפך עם השנים לסרט פולחן, והוליד בעקבותיו סדרת טלוויזיה מצליחה בעלת אותו שם. גולד גילם בסרט את דמותו של "טראפר ג'ון" מקנטייר, ועל תפקיד זה היה מועמד לפרס גלובוס הזהב ולפרס באפט"א. גולד המשיך לשתף פעולה עם אלטמן, והופיע בארבעה סרטים נוספים של הבמאי: "שלום לנצח" (1973) בו גילם את דמותו של הבלש פיליפ מרלו, "המהמרים" (1974), נאשוויל (1975) ו"השחקן" (1992) בו הופיע בתפקיד עצמו.

מקור

הבן , השחקן ג'ייסון גולד

את הופעת הבכורה שלו בתיאטרון  החל  ג'ייסון  גולד  בווסט אנד בהצגת הדרמה הטה 'דמדומי הזהב' בתיאטרון האמנויות בלונדון, אנגליה; הוא שיחק את חלקו של דייוויד, מעצב אופרה בשנת 1997.

ג'ייסון גולד, מופיע בשנים האחרונות גם כזמר .

אוהב אותה לנצח

" אליוט גולד מספר שהוא מעולם לא חשב שהוא יהיה כוכב קולנוע. עד לשלב מאוחר למדי הוא אפילו לא ראה בעצמו שחקן ולא ידע מה זה להיות שחקן. הוא נולד בברוקלין ב-1938 להורים שהיו דור ראשון למהגרים שהגיעו לאמריקה ממזרח אירופה; הוריו שלחו אותו ללמוד בבית ספר למחול ושירה, והוא עשה זאת לא כי רצה, אלא כדי לרצות אותם. הוא הופתע כאשר בעקבות הופעתו כילד בסרט טלוויזיה, אחד המפיקים הציע לו לשנות את שם משפחתו המקורי, גולדסטין, לגולד, כי זה נשמע טוב יותר; הוא עצמו לא האמין שיש לו עתיד בתחום הזה שנקרא עסקי השעשועים.

מדי פעם במהלך השיחה הוא מזכיר את הוריו ומספר שאביו ואמו לא ידעו איך לאהוב זה את זו. העובדה הזאת גרמה לו לעצבות עצומה ויצרה אצלו מידה של חוסר ביטחון, שנדרשו לו שנים ארוכות כדי להתגבר עליו. חוסר הביטחון הזה השפיע גם על נישואיו לאשתו הראשונה, ברברה סטרייסנד. הם נפגשו כאשר הוא כיכב בברודוויי במחזמר בשם "אני יכול להשיג לך את זה בסיטונות", והיא הופיעה בתפקיד משנה (וגנבה את ההצגה). במרבית שנות נישואיהם, בין 1963 ל-1971, היא היתה הכוכבת הגדולה; לא הוא ולא היא חשבו שגם הוא ייהפך פתאום לכוכב גדול.

בתחילת שיחתנו אני נזהר שלא להעלות את שמה של סטרייסנד, כי איני יודע עד כמה זו נקודה רגישה לגביו, אך הוא מזכיר את שמה בחופשיות. "היינו שני ילדים שהתחילו ביחד", הוא אומר. "היא ה'בייבי' שלי", הוא אומר, "האמא של בני, ג'ייסון, ואני אוהב אותה לנצח".

מקור : אורי קליין  (קישור לכתבה)

ברברה סטרייסנד כבמאית

 סטרייסנד עם בעלה השני ג'יימס ברולין ובנו ג'וש ברולין

(צילום: AP)

פרק הבימוי בחייה, כולל שלושה סרטים. הראשון היה "ינטל" (1984) – חלום שהתגשם, אחרי 15 שנות מאמצים. סטרייסנד רכשה את הזכויות על סיפורו של יצחק בשביס זינגר מאחר ש"זהו סיפור נחמד ומשעשע על בחורה שרצתה ללמוד בזמנים שעדיין היה אסור הדבר, ולאחר מות אביה היא מתחפשת לבחור ולומדת בישיבה, שם היא גם מתאהבת". אחרי שאולפנים רבים דחו את הרעיון שהיא תביים, סטרייסנד מכרה חלק מרכושה הרב, השקיעה בו ארבעה מיליון דולר והסתפקה בשכר צנוע. רק לאחר שההפקה התקדמה, השתכנעו חברות הפצה לרכוש את זכויות ההפצה. סטרייסנד הפכה לאישה הראשונה שביימה, כתבה, הפיקה וכיכבה באותו סרט. "בהוליווד, אם גבר שיחק, ביים והפיק הוא נחשב לרב-כישורים, אבל אישה שעושה זאת נחשבת לאגוצנטרית", היא התקוממה פעם. "את הגברים מעריכים לפי מה שהם עושים ואת הנשים לפי המראה שלהן".

סטרייסנד הקדישה את הסרט לאביה עמנואל, שהיה מורה משכיל, ומת כשהיא הייתה בסך הכול בת שנה ושלושה חודשים. כשחשבה לביים את "ינטל" היא הלכה לבקר בפעם הראשונה בקברו. "עד אז לא עשיתי זאת, משום שכעסתי כנראה שהוא מת לי. אחרי שביקרתי בקבר הזמנתי מדיום לבית אחי הבכור שלדון. ישבנו סביב שולחן והוא התחיל לפתע לזוז, כל כך נבהלתי שברחתי לאמבטיה. בשבילי זה היה אות שעלי לביים את 'ינטל". הרגשתי שכמעט יצרתי בו את אבי – היה לי אב בסרט הזה, הוא חי. אמנם זהו אבא שיצרתי בעצמי, אך גם זה משהו".

סטרייסנד נלחצה ביום הראשון של הצילומים אך התעשתה מהר מאוד. לקראת סיום ההפקה, היא פנתה לחברה הטוב סטיבן ספילברג והראתה לו את הסרט כדי שיביע את דעתו ויציע הצעות תיקון. ספילברג פסק: "אין מה לתקן".

"ינטל", שדרש ממנה תחקיר מעמיק ביהדות (ממפגשים עם רבנים ולימוד תלמוד וכללי הלכה ועד ביקור בבתי כנסת) מסתיים בכך שינטל מחפשת פתרון למצוקות שלה ועולה לארץ ישראל. אז לא מפתיע שסטרייסנד הגיעה ב-1984 להקרנת הבכורה של "ינטל" בישראל והתקבלה בכבוד ששמור למלכות. בבכורה אמרה ש"הסרט מוקדש לאבי ולכל אבותינו – אברהם, יצחק ומשה". במהלך הביקור גילתה ל"ידיעות אחרונות" שאין בכוונתה לטרוח להגיע לטקס האוסקר מאחר ש"ינטל" אינו מועמד באף אחת מהקטגוריות המרכזיות (הוא היה מועמד לחמישה פסלונים וזכה באחד – על הפסקול). "הבעיה עם אנשי הוליווד היא שהם יעניקו אוסקר לאישה על תקן של זמרת או כוכבת. אבל בשום פנים לא על תקן של במאית". סטרייסנד זעמה גם על מבקרות קולנוע. "הביקורות שקיבלתי על 'ינטל' מנשים היו גועליות".

אחרי "ינטל" היא הופיעה ב"שאלה של שפיות" (1987) של מרטין ריט, המבוסס על מחזה מ-1979. סטרייסנד הפיקה את הסרט, כתבה את המוזיקה, הייתה מעורבת בתסריט ושיחקה בו – היא גילמה אישה בתעשיית הזנות הנאשמת ברצח, ונטען שהיא פעלה מתוך הגנה עצמית לאחר שהותקפהפעלה מתוך הגנה עצמית לאחר שהותקפה. בית המשפט נדרש לפסוק אם הייתה שפויה כשרצחה את אותו אדם. סטרייסנד הייתה מועמדת ל"גלובוס הזהב" על הופעתה בסרט.

ב-1991 יצא "נסיך הגאות והשפל", דרמה פסיכולוגית קיטשית ומרגשת, שביימה על פי רב-המכר של פט קונרוי. עלילתו עסקה במאמן פוטבול מובטל (ניק נולטי), שחיי הנישואים שלו שרויים במשבר ומוזעק לניו-יורק כדי לטפל באחותו המשוררת, שניסתה להתאבד. המאמן משחזר בעזרת הפסיכיאטרית (סטרייסנד) היהודייה של אחותו את הסיפור הטראגי של משפחתו הדרומית והבעייתית. המאמן והפסיכולוגית מתאהבים כמובן. התפקיד דרש ממנה להופיע בסצנות סקס חושניות. "כשחקנית, אני לא נהנית מסצנות אהבה, אני ביישנית מאוד. ניק סיפר לכולם שבכל פעם שהוא חשב שהסצנה עומדת להיות חמה מאוד, אני צעקתי קאט. הלוואי שהיה לי יותר אומץ להרחיק לכת, אבל אחרי הכול, הייתי גם הבמאית וזה היה הצוות שלי שצפה בי, והתביישתי, אז קיצרתי את הסצנות".

בסרט הופיע גם ג'ייסון גולד, בנה של סטרייסנד מנישואיה לשחקן אליוט גולד. ג'ייסון מופיע בתפקיד בנה והתאמן שלושה חודשים בנגינה בכינור לכבוד התפקיד. "אני מנסה להגיד לו כל הזמן כמה הוא יפה, משגע, חכם ומוכשר", אמרה פעם סטרייסנד, אבל זה לא ממש עזר לצאצא, שלא עשה קריירה כמו הוריו.

ב-1996 שיגרה סטרייסנד את "שתי פנים למראה" – קומדיה רומנטית, המבוססת על סרט צרפתי מצליח. סטרייסנד הופיעה בתפקיד פרופסורית כעורה המתאהבת בקולגה (ג'ף ברידג'ס) מצודד, שנמשך לאינטלקט שלה. המרצה מחליטה לעבור שינוי חיצוני כדי לכבוש את ליבו והופכת לאישה מושכת. מבקרים רבים השוו בין סיפור חייה של סטרייסנד שהפכה מברווזה מכוערת לברבורה, אבל היא הדפה את הפרשנות. "זאת לא אוטוביוגרפיה, אם כי אני מניחה שיש בו רגעים מחיי. אם יש מסר בסרט, זה שהעולם ראוי לדרך שבה אנחנו מתייחסים אל עצמנו. אם אנחנו מרגישים יופי בתוכנו, תחזיר לנו הסביבה יחס דומה".

בסרט, סטרייסנד בחנה לא רק את שאלת יופייה, אלא גם את מערכת היחסים המורכבת שלה עם דיאנה, אמא שלה, שרצתה להיות זמרת, ולא פרגנה בצעירותה לברברה הנערה בכל מה שנוגע למראה ולכישרון שירה. כמה מהשיחות בין הדמות שסטרייסנד גילמה בסרט ללורן באקול, המופיעה בתפקיד האם, שאולות מהביוגרפיה הפרטית שלה. "אמא תמיד רצתה שאהיה כתבנית. היא תמיד מתחה עליי ביקורת ומעולם לא האמינה בי. היום אני מכירה לה תודה, כי חוסר האמון שלה הוא שנתן לי את המוטיבציה להיהפך למישהו".

 מקור וקרדיט : אמיר קמינר ( קישור לכתבה המלאה)

הבן המשותף ג'ייסון גולד , נותר רווק בן 56 , למגינת לבה של אמו , ברברה סטרייסנד

למידע נוסף אודותיו ( קישור)