ami
מותו של אחיה השילוני (יליד 1929) ב30 למאי 2021 אבד לישראל אחד מגיבוריה הענווים בראשיתה. מ״מ בשועלי שמשון, סיירת הג׳יפים של גבעתי, מפקד הג׳יפ של אורי אבנרי והשוער אברהם בנדורי, בקרבות הנגב; במונחי 2021, מפק״צ בסיירת מטכ״ל. כבעל משפחה באמצע שנות ה-20 התעקש להתנדב לקורס טיס.
אחיה השילוני טס זמן מה במערך הקרב ועבר לטיסות צילום – כולל גיחה ארוכה במוסקיטו לעיראק, להכנת מבצע שחרור של שליחים שנכלאו – ותובלה, לניווט סילוני ולמסוקים. היה גם מקברניטי ארקיע ותעשית הנפט במערב הפרוע של סיני. ותיקים יזכרו שהוא טס; צעירים יזכרו שהיה סבא של טס.
12.08.1948 מ"מ אחיה השילוני, אי שם בדרום.(קיבל צל"ש בגבעה 69, היה קצין בשועלי שמשון, ממובילי הכוחות שעצרו את הצבא המצרי בגשר "עד הלום".)
אחיה שילוני כקברניט במטוס ארקיע
קצין מעוטר במלחמת העצמאות, טייס מטוס סילון, טייס מודיעין, טייס הליקופטר, טייס תובלה, קפטן בארקיע, מחזיק שיא חיל האוויר בחילוצים אוויריים,
נולד ב18.02.1929 בצריף שבנה אביו במו ידיו, סבא דב, איש העלייה השלישית, בתל אביב.
בגיל 14 גוייס בחשאי להגנה.
בגיל 16 פיקד על פעולות העפלה ופעולות נוספות.
בגיל 17 מונה למג"ד בגדנ"ע בהגנה ופיקד על מאות בני נוער בחולון, בת ים ומולדת (בחולות ראשון לציון).
בגיל 19 היה מ"מ בסיירת שועלי שמשון במלחמת העצמאות. לחם בעוז ופיקד בקור רוח, קיבל צל"ש בגבעה 69, קרב מכריע שעצר את הצבא המצרי בסמוך לגשר עד הלום ("לא פחדתי, טיפסתי עם הג'יפ ויריתי" הוא סיפר לי). היה שותף יחד עם אלוף אלברט מנדלר ז"ל, חברו בלב ובנפש, להצלחות של שועלי שמשון.
ליווה משוריינים לירושלים הנצורה ("הפעם היחידה שפחדתי").
לאחר מתקפה של מטוסים מצריים בג'וליס על שועלי שמשון בה נהרג לוחם ונפצע אחר, החליטו אחיה ואלברט שאחרי המלחמה ילכו לקורס טייס.
אחרי המלחמה התגייס שוב, הפעם לקורס טייס.
(אלברט ז"ל נפסל עקב פגיעה באוזן מהתקפת המטוסים המיצרית והתקדם עד לדרגת אלוף. נהרג בסיני ביום הכיפורים).
בגיל 25 טייס מודיעין.
בשנת 1955 טס עם נווט במטוס ישן בגובה רב מעל ירדן למשימה עלומה. בגובה הרב קפאו מקור, חזרו, התלבשו טוב והמריאו שוב לביצוע המשימה.
טס עד שטחי H2 וH3 בעיראק וצילם עבור המטכ"ל את מחנות השבויים הציונים, הפעילים היהודים שסייעו לעליית יהדות עיראק, כחלק מתכנון מבצע של צה"ל לשחררם. לבסוף המבצע בוטל עקב מבצע קדש ב1956.
טייס במבצע קדש.
טס לאנגליה והיה בטייסת הסילון הראשונה של צה"ל במטוסי המטאור (נחת נחיתת אונס בשדה חרוש בצרפת, אבל מי סופר).
טס לארה"ב לקורס של חצי שנה ושירת בטייסת המסוקים הראשונה של צה"ל.
צנח ממסוק.
ביצע 4 חילוצים אוויריים ביום אחד במלחמת ששת הימים (שיא חיל האוויר). קיבל משימה לחלץ טייס שהיה מרוחק 40 ק"מ מזרחית מהגבול ברמת הגולן, מעבר למפה שהיתה ברשותו, לא היסס, ביקש שישלחו אליו מיראז' ועקב אחריו עד שהגיע וחילץ תחת אש את מפקד בסיס תל נוף.
נחת עם טיפות הדלק האחרונות בארץ, תידלק ויצא לחילוץ נוסף בעומק השטח סורי.
הטיס את דיין ורבין לצילום המפורסם בכותל.
טייס ביום הכיפורים (בין הטיסות התנדב להיות נהג אוטובוס).
הטיס פצועים מהמערכה בסיני.
הדריך בהתנדבות שנים רבות בקורס טיס וחנך מאות טייסים.
קברניט בארקיע (600 שחפים כמעט ריסקו את המטוס בהמראה משדה דב, עוד נחיתת אונס מוצלחת, עם כ60 נוסעים שהציל מהתרסקות).
כאזרח, טס בעננים כבדים במטוס קל לפזר חומר שמגביר את הגשם.
התנדב שנים רבות במשמר האזרחי.
יו"ר צוות, אירגון גמלאי צה"ל, ברמת השרון, בהתנדבות כמובן.
מתנדב בארכיון ההגנה.
התגלתה קופסא של הבולשת הבריטית (סיפרו שמצאו אותה בשרונה, לאחר הזזת הבתים, אבל שכבה לה בארכיון צה"ל)
במשך שנים, בהתמדה, פעמיים בשבוע, נסע לארכיון ההגנה, פיענח ותירגם את הכתבים ההיסטוריים וקרא על עצמו, על חבריו ועל האוייבים שנלחם בהם.
איש חינוך.
בנוסף להתנדבות בארכיון ההגנה, מגיל 78 עד 87, יום בשבוע, התנדב להיות חונך ילדים בבי"ס יסודי דרך עמותת ידיד לחינוך, בצורן.
בגיל 80 מועמד להדלקת משואה.
בגיל 87 נפצע בתאונת דרכים.
מאז סיעודי. היום בן 90.
חי באהבה ובזוגיות עם אלן, תבדל"א.
הקים משפחה למופת.
מתנצל אחיה שלא סיפרתי הכל, העשייה שלך גדולה מהפייסבוק, אתה גדול מהחיים.
ותודה על הטרמפ מאילת, טיסה ראשונה שלי כשהייתי בן 12, איתך בתא הטייס.
איזו מורשת, איזה בנאדם.
זכיתי לדוד מהסרטים,
זכינו לאישיות צנועה, מוכשרת ואמיצה.
אחיה השילוני בקרבות הנגב במלחמת העצמאות , פלוגת שועלי שמשון
פיקוד הדרום תכנן להעביר שיירת אספקה נוספת לנגב הנצור. סיירי גבעתי נשלחו שוב לסרוק את הציר. בלבם היה חשש שהמצרים הבינו ועלו על נתיב השיירות לדרום, אך מפקדם הרגיע אותם ואמר שהפעם גדוד שלם התפרס במרחב רצועת הניתוק המצרית ויתפוס משלטים לאורך כל הציר להבטחת השיירה. במעבר בוואדי הם מצאו מוקשים חדשים ונטרלו אותם וכוח אחר מגבעתי שסרק את המשלטים לקראת ליל המבצע נתקל בדמויות חמושות שפתחו עליו באש. למרות כל הסימנים המעידים שהמצרים חסמו את הציר הוחלט לקחת את הסיכון ולהעביר שיירת אספקה גדולה לנגב. בליל ה-18 באוגוסט יצא המבצע "דרך לנגב" לדרכו. הפעם שתי פלוגות מלאות של גבעתי חצו לפני השיירה את כביש אשקלון-בית גוברין ותפסו את המשלטים עמוק בתוך השטח המצרי כדי לאבטח את השיירה. מפקד המבצע קבע שזחל"מ יוביל את השיירה מפני החשש ממוקשים. נהג הזחל"מ היה האלוף בן חור המפורסם, שהתפטר מתפקידו בגלל חילוקי דעות עם בן-גוריון והחליף את דרגת האלוף שלו בדרגת טוראי והתנדב למלחמה כחייל. מפקד המבצע ניסה לשנות את החלטתו אך בן חור עמד על כך שהוא יוביל את השיירה. אחרי הזחל"מ של בן חור נעו שלושת הג'יפים של שועלי שמשון בפיקודו של אחיה השילוני שאחרי המלחמה התנדב לטיס והיה טייס מהולל שהטיס בתחילת שנות החמישים מוסקיטו מעץ עד בצרה שבעירק כדי לצלם.
במאסף היו שלושת הג'יפים של אלברט מנדלר, לעתיד מפקד אוגדת השריון הסדירה שנהרג בסיני במלחמת יום כיפור בזמן פיקוד על אוגדתו בקרבות. השיירה יצאה מתל זיתה דרומה וחצתה את כביש אשקלון-בית גוברין ונכנסה לשטח שבשליטה מצרית. ראש השיירה הגיע לוואדי וזנב השיירה עוד היה מצפון לכביש בזמן שאש נפתחה מגבעה 202.
המשאית הראשונה נדלקה ועלתה באש. המשאית השנייה מיהרה לעקוף את המשאית הפגועה אבל עלתה על מוקש. המשאית השלישית פגעה במשאית השנייה מאחור. שועלי שמשון נצרו הפעם את האש, כי לפי התוכנית משלט 202 היה אמור להיות מוחזק על ידי פלוגה ג' של גדוד 54 של גבעתי. לאחר ניסיונות להבין איפה הכוח של גבעתי ובהתגברות אש האויב ניתנה הפקודה לפתוח באש ממקלעי השועלים. תחת חיפוי אש השועלים חולצו הפצועים והועמסו על אחת המשאיות הפגועות שבן חור מיהר לרתום לזחל"מ שלו.
מפקד הכוח החליט לרכז אש והזעיק את כוח השועלים של אלברט שהיה מאחור וביחד הם ניסו לשתק את המארב המצרי משני כיוונים. לאחר שעה של חילופי אש ללא תוצאות, ומחשש להזרמת תגבורת מצרית, מפקד המבצע שישב בגת נתן אישור למפקד הכוח לסגת ולהחזיר את המשאיות לאחור. לאחר הקרב הכוח היה מחולק לשני ראשים. הג'יפים של אחיה וג'יפ נוסף של מפקד הכוח, יחד עם הזחל"מ של בן חור שאליו רתומה משאית שעליה חמישה פצועים כבר עברו את משלט 202 והכוח השני של אלברט עם שאר המשאיות היו לפני הוואדי. אלברט סובב את השיירה והחזירה לזיתה ומשם לבסיסם. כוח החוד המשיך ופגש שוב את חיות הנגב בחרבת אבו-גזלה. הפעם הם הבינו שלא במהרה יחזרו לארץ. הפצועים הועברו לבתי החולים בדרום ובן-חור הצטרף לסרגיי, מפקד חטיבת הנגב, לסיור בדרום. לשועלים היו מספר ימי מנוחה שבהם הם הצטרפו לחיות הנגב לסיורים במרחבי הדרום שלהם.
