ami
הקדמת עורך האתר :
מרדכי (מורל'ה) בר-און, היסטוריון, איש צבא וח"כ, נפטר לאחרונה בגיל 92. הוא היה נשוי לאראלה, אב לשלוש בנות, וסב לנכדים. בר-און היה ראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין, קצין חינוך ראשי וחבר הכנסת מטעם מפלגת רצ.
בעקבות פטירתו קראתי שוב את ספר זיכרונותיו: בן המאה שעברה : אוטוביוגרפיה וניסיתי לסכם כמה מפרקי חייו המרתקים .
בן המאה שעברה : אוטוביוגרפיה / מרדכי (מורלה) בר-און. הוצאת כרמל 2011
תקציר
ספרו המרתק של מרדכי (מורלה) בר־און סוקר את תולדות חייו ואת תולדות העם היהודי והמפעל הציוני משנות השלושים של המאה הקודמת עד ימינו. אף שמרבית העלילה מתרחשת בארצנו, ראשיתה ב"ארץ אחרת" – ארץ ישראל המנדטורית.
חלק א' : ילדות במושבה ראשון לציון
האם הגיורת ומשפחתה הגרמנית
אימו של מורל'ה בר-און נולדה למשפחה קתולית בגרמניה, בעיר ברסלאו, שמה בנעוריה היה סופיה. הנערה הגרמניה הבלונדינית כחולת העיניים , סופיה לבית שופף, הכירה באקראי בבית האופרה של ברסלאו בגרמניה את הצעיר היהודי הנאה אברהם בראון והתרקם רומן ." אימא עברה הליכי גיור כדת וכדין . היא למדה את כל המצוות שאישה יהודיה כשרה חייבת לדעת ולקיים. הנישואים התקיימו בקהילה האורתודקסית של ברסלאו ".
" מכולנו היתה אימא המאמינה האמיתית היחידה במשפחה. היא הייתה היחידה ששמרה את מצוות היהדות. " ( עמוד 17).
בשנת 1924 אביו של מורל'ה חיסל את עסקיו בגרמניה ועלה עם רעייתו הגיורת לפלשתינה.
הם התגוררו ברחוב הכרמל בראשון לציון ואביו היה נהג משאית .
אחרי תום מלחמת העולם השנייה, קיבלה האם אט-אט ידיעות על גורל בני משפחתה, שחלקם שירתו בוורמאכט. היא התכתבה אתם אך סירבה באופן נחרץ לבקר בגרמניה, שהיתה מכורתה. בנה ציין כי היא מעולם לא דיברה על השואה: "היא עשתה הפרדה גמורה בלבה בין אהבתה לבני המשפחה, לבין מה שעשו הגרמנים לעם שאותו אימצה לעצמה כעמה". בקשר לכך בר-און מדגיש כי כל חייו הוא משתאה "נוכח צחוק הגורל" – מכל בני המשפחות של אביו ואמו, "היחידים שחיו חיים מלאים ומוצלחים והעמידו צאצאים שחיו חיים שלמים ומוצלחים, היו בני הזוג המעורב שנטשו את אירופה בזמן. הם בנו את חייהם במקום שנראה להם בהתחלה כארץ… שוממה ופראית, אך התברר ברבות השנים כמקלט בטוח".
החלוצות סוללות את הכבישים בראשון לציון
באמצע שנות ה30 , רוב רחובות המושבה עדיין לא היו סלולים ופרדסים הקיפו את מרבית הבתים בראשון לציון.
" זמן מה לפני שהתחלתי ללכת לביה"ס נסללו כמה מרחובות המושבה, ובהם רחוב הכרמל בו גרנו. חלוצות עם סראפנים ושביסים לראשיהן ישבו על ערימות אבנים גדולות , ובפטישים קטנים פוררו את האבנים לחצץ, בנקישות קצובות "(עמוד 27) .
רקע היסטורי לעבודת החלוצות בכבישי ארץ-ישראל ( קישור)
חלוצות עובדות בכביש חיפה נצרת ( צילום)
בצילום : ראשון לציון בשנות ה20 של המאה הקודמת
מאורעות 1936 והשלכותיהן על ראשון לציון ( מאורעות תרצ"ו)
"כשפרצו "המאורעות " ( המרד הערבי הגדול 1936-1939 ) כבר מלאו לי שבע שנים ולמדתי בכיתה ב'. עד אותו יום לא שידרו החיים במושבה כל אותות אתראה. במושבה היו ערבים רבים , ורבים יותר היו באים אליה למשך היום מכל כפרי הסביבה. גם אנחנו היינו מזדמנים לככפרי הערבים. בתחילה לא הורגשה כל מתיחות בינינו ובין ערביים הסביבה. את רישומם של אירועי יפו בפסח תרצ"ו קלטתי ממודעות האבל הרבות שהתפרסמו בעיתונים ומהדכדוך שהקרינו המבוגרים סביבי ( עמוד 27) .
בסביבות ראשון לציון נשמר השקט בדרך כלל , אך ערבים חדלו לבוא למושבה ואלו שגרו בחצרות האיכרים הסתלקו רובם ככולם . גם העובדים הערביים של משפחת בראון , כולל הכובסת הערביה הפסיקו להגיע (עמוד 31) . בפרדסים מסביב לראשון לציון עדיין הועסקו פועלים ערבים.
המאבק נגד עבודה ערבית
במושב נפוצה ידיעה על פריצה לילית של אלמונים לוילה של ריבקינד הזקן , סבו של ידידי דב, שמהלכה נהרס ציוד ובכלל זה הסמובר העתיק והרדיו המפואר. גונב לאוזני שהפורצים " האלמונים" היו חברים מהקיבוץ הסמוך שבאו למחות על כך שריבקינד הזקן מעסיק בפרדסו רק ערבים (עמוד 47) .
לבד עם אמא
"בשנת 1940 התאהב אבי באישה צעירה ויפה , ולאחר לבטים רבים התגרש מאמי , עזב את הבית ועבר להתגורר עם רעייתו הצעירה בחיפה. כדרכם של יקים עבר המשבר ללא ריב גלוי. אימא לקחה את עצמה בידיים, וללא תלונות ודיכאונות החליטה להתחיל מחדש את חייה , שיפרה את הופעתה, התחילה לעשן ויצאה לעבוד . בנעוריה למדה בגרמניה הנהלת חשבונות , ועתה נמצאה לה עבודה כחשבית של בית החרושת לבירה " נשר" , ששכן לצד היקב הישן , פסיעות ספורות מביתנו. האחים שלי התגייסו לבריגדה היהודית , נותרנו לבדנו , אימא ואני . את רוב שנותי בבית הספר התיכון בראשון לציון , בין גיל 14 ל-18, חייתי לבד עם אימא. אימא לא הייתה רק אישה אמיצה ועצמאית ברוחה , היא גם היתה בעלת מזג אופטימי ונטולת כל שמץ של מרירות או כעס" ( עמוד 61).
המשפחה הגרמנית של האם
קשר המכתבים עם הסבתא הנוצריה בגרמניה נותק בתחילת מלחמת העולם השניה. שני אחיה הגרמנים של אמו של מורל'ה נשלחו להילחם בחזית הרוסית ואחד מהם נפל בקרבות מול הרוסים בסביבות העיר קייב ומצד שני שני אחיו הבוגרים של מורל'ה נלחמו במסגרת הבריגדה היהודית נגד הגרמנים באיטליה ( עמודים 7-72) .
הגיוס להגנה ותיקי הכפרים הערביים
כבר בגיל 14 גוייס הנער מורל'ה להגנה . עבר אימוני נשק , פירוק והרכבה של אקדחים ואימוני שדה.
"נוסף לאימונים בנשק- רובים , רימונים ומקלעים- נעשינו מעורבים גם בפעולות של ממש. יחד עם רוב חברי מהגימנסיה , " האינטליגנטים," צורפתי גם אני לכיתת הסיירים של הפלוגה. בלילות הרבנו לסייר בפרדסי המושבה ובימים עסקנו בהכנת " תיקי כפרים" .
לקראת עימות צפוי עם ערביי הארץ הוחלט במטה ה"הגנה" להכין על כל כפר ערבי תיק , בו תיאורים מפורטים של מבני הכפר, בנייניו העיקריים ודרכי הגישה אליו.
סביב ראשון לציון לא חסרו כפרים ערביים. היינו יוצאים בצמדים או ברביעיות, יחד עם נערות מכיתת הבנות של הפלוגה, כמו לבילוי בחיק הטבע. לקחנו עמנו רשתות לציד פרפרים ומכשיר לייבוש צמחים, וכמובן גם מצלמה משובחת שקיבלנו ממפקדת ההגנה ופנקס לרישום הממצאים עבור התיק.
בעוברנו בכפרים הערביים היינו מצלמים זה את זה, כאשר ברקע ניתן היה לראות היטב את בית המוכתר, את המסגד המקומי, את כיכר הכפר ואת הדרכים הראשיות.
בשובנו למושבה התכנסנו באחד המרתפים, לחבר דוח מפורט על מה שראו עינינו. ערכנו שרטוטים וציינו פרטים על גבי מפות מפורטות. הכיננו תיקים על כחצי תריסר מכפרי הסביבה והיינו גאים במלאכתנו " (עמוד 73) .
ראו גם : פרויקט תיקי הכפרים: פרק בהתפתחות המודיעין הצבאי ב'הגנה'
בקיץ 1946 נשלח מורל'ה בר-און לקורס מפקדי כיתות של "ההגנה" בקיבוץ גברעם ולאחר מכן גוייס למשטרת הנוטרים, המשמר הנע , שמרבית שוטריה היו אנשי "ההגנה" במסווה מדים בריטיים.
