כשהדודה הפכה למכתב

מכתבים, גלויות, תצלומים: זיכרונות של משפחה שהייתה ואיננה. קרובים שלנו שהותירו זיכרונות. האם אלו זיכרונותינו? כיצד נוכל להתמודד עם מטענם?

מאת : רוני אלפנדרי

המכתבים, הגלויות, המברקים, התמונות, המסמכים וחפצים אחרים שנמצאו בעזבונם של שני אחים ממשפחת כהן הסלוניקאית: ליאון כהן (1901‑1942) ואחותו ריטה כהן פארנטי (1902‑1986), מספרים מספר סיפורים. ליאון וריטה עזבו את בית משפחתם בסלוניקי בנסיבות שונות: ליאון כהן היגר לפריז בשנת 1926, מספר שנים לאחר שאחיו איזק כהן (1899‑1942) עזב גם הוא את סלוניקי והיגר לצרפת.

ריטה כהן היגרה לפלשתינה בשנת 1933 לאחר נישואיה לשמואל פארנטי, פעיל ציוני ועיתונאי סלוניקאי, ביחד עם בתה שהייתה כבת שנה. בין שלושת המקומות האלו – סלוניקי, פריז ותל אביב, התפתחה חליפת מכתבים ענפה בשנים 1926-1942, השנה שבה כל בני משפחת כהן, מלבד ריטה שחייתה בתל אביב, מצאו את מותם בידי הנאצים במחנה הריכוז אושוויץ ובמקומות בלתי ידועים אחרים. המכתבים שנשלחו לסלוניקי לא שרדו. הם אבדו או הושמדו יחד עם בני המשפחה שנותרו בעיר. אוספי המכתבים שנמצאו בתל אביב ובפריז הם עדות חלקית והם מספרים את הסיפור באופן חסר, המותיר יותר שאלות מאשר תשובות.

למאמר המרתק של רוני אלפנדרי בכתב העת אלכסון