עלילות יהודה ארזי גיבור מבצע ספינות המעפילים 'לה ספציה' ( חלק ג')

יהודה ארזי (27 בנובמבר 1907 – 25 בפברואר 1959) היה ממפקדיה הבולטים של "ההגנה", חבר המטה הכללי של ההגנה וממקימי הר"ן והש"י.

פרשת לה ספציה אירעה בעיר הנמל, לה ספציה, שבצפון מערב איטליה באביב 1946. המוסד לעליה ב' אירגן במסגרת תנועת ההעפלה אוניות מעפילים רבות.  מעל 1,000 מעפילים הועברו  בחשאי ע"י אנשי המוסד לעליה ב' בפיקודו של יהודה ארזי לנמל  לה ספציה . ממשלת המנדט וכוחות בריטיים נוספים עקבו אחרי ארגון ההעפלה באירופה וניסו להפריע ולשבש אותה.

יהודה ארזי מקים באיטליה בסיס העפלה מסווה כיחידה  הובלה  צבאית בריטית (TTG) . וכדי לעשות רושם על האיטלקים שחיבתם למכוניות ידועה לכל , רכש ארזי מכונית – שרד מהודרת שחורה מדגם פקארד , הפקארד המשומשת היתה בעלת 12 צילינדרים ובעבר שימשה את האפיפיור , האיטלקים הכירו את הפקארד הזאת ובכל מקום שעברה התייחסו אליה באיטליה בכבוד גם בלעדי האפיפיור . המכונית עצמה הותירה רושם של קדושה באיטליה החבולה של אחרי המלחמה.

בשנת 1946 החל יהודה ארזי ההרפתקן הנועז לנהל את  מאבקם של מעפילי 'לה ספציה', כל זאת בסיוע עדה סירני  אשר טיפלה ביעילות ביחסים עם השלטונות המקומיים באיטליה.   

הסיכונים שנטל על עצמו בפעילותו באיטליה מבטאים את יתרונו של יהודה ארזי : ההעפלה דורשת תעוזה , דמיון , דרך מחשבה כלתי שיגרתית , אולי יש אפילו מעלה בנטייה אישית להתפארות ודראמאטיזציה . ואכן לתכונות אלו יהיה ביטוי רב משמעות בפרשת לה ספציה . כשקיבל על עצמו ארזי את הפיקוד על 'המוסד' לעלייה ב' באיטליה , עמד לרשותו ארגון רופף ודל מאוד , אולם לעזרתו היה כלי רב חשיבות : היחידות העבריות בצבא הבריטי , ובמיוחד הבריגאדה . אמנם עד מהרה החלו היחידות להתפרק ולחזור לארץ , אולם הנכונות לעזרה וקיומו של מאגר כוח אדם גדול ומסור ומקור חשוב של ציוד , מזון והסוואה — נוצלו היטב .

הצבא הבריטי שלט באיטליה , ובחסות מדיו יכלו החיילים הארץ ישראלים ( וכן , כמובן , אנשי 'המוסד' שהתחזו לחיילים , ובהם יהודה ארזי ) לנוע ברחבי איטליה , לפקד על גורמים אזרחיים ולהפקיע מצרכים , לכשנדרש . בעזרת הטכנאים וב'סיוע' חומרים שנלקחו ממחסני הצבא הותקנה מערכת קשר מסועפת , 'נאספו' עשרות משאיות צבאיות ונבנה אפילו מוסך אחזקה גדול , שתופעל בידי מכונאים איטלקים . בחורף 1946 רכש 'המוסד' שתי ספינות קטנות , 'פדה' ו'פנצ'יה , ולאחר שיפוץ והכנה תוכנן מבצע גדול , שבו אמורה היתה 'פדה' לצאת לארץ ועל סיפונה למעלה מאלף מעפילים . המבצע אמור היה להתנהל בחשאי , כדי לא לאפשר לבריטים למנוע את ההפלגה . לצורך זה רוכזו שלוש קבוצות עולים בחלקי איטליה השונים ו האונייה הועמסה בציוד רב וכעיקר מצרכי מזון שהופקעו , כמובן , ממחסני הצבא הבריטי .

העברת המעפילים לנמל לה ספציה

השלב הבא היה העברת המעפילים לנמל לה ספציה . 38 משאיות צבאיות בריטיות , חלקן מופקעות זה כבר אולם עדיין צבועות ומוסרות ככלים צבאיים , וחלקן 'מגויסות' זמנית מן היחידות הצבאיות , כשהן נהוגות בידי חיילים ארץ ישראליים , יצאו משלוש נקודות ריכוז . הנסיעה לאורך מאות קילומטרים התנהלה כמתוכנן , אולם סמוך ללה ספציה אירעה תקלה בלתי צפויה, הבריטים הטילו לפתע  מצור על הנמל  ההפלגה המתוכננת התעכבה (זאב צחור , 1988) .

כאשר אספו אנשי המוסד לעליה ב' פליטים ניצולי השואה ורכשו אוניות והכינו אותן להפלגה, עקבו אחריהן אנשי מודיעין בריטים בסיוע מקומיים. הבריטים ניסו לסכל את ההפלגות, וכך ניסו למנוע את הפלגתן של אוניות המעפילים דב הוז ואליהו גולומב שחיכו בנמל לה ספציה.

החשש היה , שגם המעפילים עצמם יתייאשו , יוותרו על הנסיונות רבי הסבל וחסרי הסיכוי ואולי , חלילה , ינסו להתערות במקום מגוריהם הנוכחי , ואפילו בגרמניה הארורה .

לנוכח תמונת מצב עגומה זו , ומבלי להיוועץ באיש , החליט יהודה ארזי על מעשה נועז : שיירת המשאיות שנעצרה סמוך לנמל המשיכה  בדרך עוקפת לעבר המזח . האנשים הועלו על האונייה (בהסכמה אילמת של האיטלקים , אשר לא ידעו מה לעשות עם האנשים העייפים והרעבים , לאחר עשרות שעות נסיעה רצופה ) והמשאיות חמקו חזרה לבסיסיהן .

אמנם הבריטים צרו על האונייה כנמל , אולם עתה היו בידי המעפילים כמה יתרונות : הם נמצאו יחד -,פינוים יהווה בעיה , ובאונייה יש מצרכי מזון ושירותים — אמנם מינימאליים , אלא שבעזרתם ניתן להסתדר ולהחזיק מעמד זמן מה  (זאב צחור , 1988) .

שביתת רעב

 יהודה ארזי , כמפקד במוסד מחתרתי , אמור היה לטשטש עקבות ולהסתלק מיד מסביבות האונייה , אולם הוא החליט אחרת . כשהוא מתחזה למעפיל התגנב לאונייה ונטל את הפיקוד על אנשיה . ההתמודדות הראשונה היתה עם כוח בריטי חמוש , שעלה לאוניה ובסריקה מהירה גילה כי מצרכי המזון שבה נלקחו ממחסני הצבא והם בבחינת ציוד צבאי גנוב . מפקד הכוח ניסה לסגור את המטבח ולהוציא את קופסאות השימורים . יהודה ארזי התייצב מולו בראש קבוצת מעפילים . בסבר פנים חמור חשף את טביעת מספרי מחנות המוות שעל זרועות הסובבים אותו והודיע למפקד הכוח . שהאנשים הנואשים הללו מסוגלים לכל מעשה . נראה שברגע זה שבו ניסו הבריטים להוציא א ת המזון מהאונייה נצנץ במוחו רעיון נועז עוד יותר , שיופעל עד מהרה . הבריטים ביקשו לחסל במהירות את הבעיה שנוצרה.

כדי להוכיח את נחישותם הם הודיעו שהמזון הבריטי יילקח מהאונייה ומזון אחר יסופק במקומו . בתוך כך הם החלו להקים בחופזה מחנה מיוחד בעיירה סמוכה , שנועד לקלוט את המעפילים . כאשר יחידה צבאית מתוגברת הובאה לצורך ביצוע ההחלטות , עמד מולה יהודה ארזי והכריז שהאונייה ממולכדת . 'ברגע שתנסו להוריד את האיש הראשון — הכל מוכן לפיצוץ , יחד עם האנשים (זאב צחור , 1988) .

האיום נסמך על ניסיון מר שאירע באונייה 'פטריה' , שאכן פוצצה על ידי ה'הגנה' בנמל חיפה בשנת 1940 ו 216 ממעפיליה טבעו , ועל זכרון הטבעתה של 'סטרומה . הבריטים התייחסו לאיום בכובד ראש . הם הבינו איזו סערה עלולה להתחולל בעולם כשיתברר שלגבי יהודים אלה השואה נמשכת , אלא שעתה ממלאים בריטים את תפקיד הנאצים . בשלב זה נסוגו הבריטים , ירדו מהאונייה והרחיקו במידת מה את סירות הטורפדו החמושות הבריטיות שהקיפוה . עתה הסתבכה הפרשה . לאיטלקים התבררה טעותם והתברר להם שעתה הם משמשים כלי משחק בידי הבריטים .

יהודה ארזי , שחש במבוכה האיטלקית וראה תושבים מקומיים רבים מתגודדים סביב הנמל וקוראים לעברם קריאות עידוד , ניצל גם מצב זה . על האונייה הונפו עתה שני דגלים , דגל כחול לבן ודגל איטליה . כן הוצבו שלטים המספרים על תלאות המעפילים וכוונתם לשוב למולדתם ונוצר קשר עם עיתונות מקומית אוהדת . האיטלקים ניאותו , ברצון , להקים קשר עם דעת הקהל בארצם ובעולם הרחב (זאב צחור , 1988) .

יהודה ארזי , כאילו המתין לאירוע זה כל חייו , נסחף בהתלהבות : הוא חיבר תזכירים והצהרות בנוסח כגון :

"הננו 1014 יהודים משארית הפליטה של הטבח הגרמני ופנינו מועדות לארץ ישראל , מולדתנו הטבעית . "

אלו נשלחו לנשיאי איטליה וארצות הברית , לאפיפיור , לממשלת בריטניה ואפילו לסטאלין , מנהיג ברית המועצות .

אולם הבריטים לא ויתרו . נראה היה שהם מתכננים מבצע השתלטות על האונייה והעברה בכוח של המעפילים למחנה הסמוך . או אז החליט יהודה ארזי להפעיל נשק דראסטי — שביתת רעב .

 ב 7 באפריל , 1946 שלושה ימים לאחר שהחלה הפרשה , ערך יהודה ארזי מסדר כללי של המעפילים , ולאחר נאום נלהב שיכנע אותם להצטרף למאבק נגד הבריטים באמצעות שביתת רעב.

 חבר הפלי"ם משה רבינוביץ  פעל כל הזמן לצדו של יהודה ארזי , בראש המאבק נגד הבריטים ( אתר הפלי"ם).

הבריטים יכלו אולי להתמודד עם תנועות מחתרת ובעיות של התקוממות מזוינת ברחבי האימפריה שלהם , אבל חרדה גדולה אחזה בהם לנוכח האפשרות שאנשים נואשים אלו , לאחר כל מה שעבר עליהם , ולנוכח עיתונאים מרחבי תבל , יעשו מעשים טראגיים. משום שבריטניה בקשיחותה אינה מאפשרת להם להגיע סוף סוף לבית משלהם . בינתיים המשיכה שביתת הרעב להכות גלים . בד בבד הכריזו גם 15 מראשי היישוב על שביתת רעב . המחאות ברחבי העולם וגם בבריטניה עצמה הלכו וגברו וקיבלו ביטוי בעיתונות (זאב צחור , 1988) .

בווין התמיד בעיקשותו הפומבית , אך בחשאי חיפש מוצא מן הסבך . אפשרות של פתרון זימן לו חכר בכיר במפלגתו , הרולד לאסקי . יהודי , מראשי מפלגת העבודה הבריטית , ששהה אותו זמן באיטליה . לאסקי , יחד עם רפאל קאנטוני . נשיא הקהילות היהודיות באיטליה, הגיע לספינה ביום הרביעי לשביתה . בחדר זעיר שנועד לקפטן הספינה , הצטופפו לשיחה מכרעת לאסקי , קאנטוני , ארזי ועמהם נציגים איטלקיים , אנשי צבא בריטיים וכמה מראשי המעפילים .

זמן מה אחר כך חיבר הרולד לאסקי תזכיר לממשלתו , שבו תיאר את קשייו האישיים במשא ומתן . מצד אחד הוא היה נציג בריטי רם מעלה , המנהל דיון עם קבוצת פליטים המתגרה , ברוב חוצפה , בממשלתו ובחוק ומצד שני לאסקי הבריטי עצמו היה יהודי ותמונת המצב שנתגלתה לפניו היא של סבל ונחישות החלטה .

הנשק הסודי : איום בהתאבדות

..ותמונת המצב שנתגלתה לפניו היא של סבל ונחישות החלטה . יהודה ארזי , שסמכותו האישית המוחלטת באונייה ניכרה מיד , לא בחל כאמצעים . הוא הודיע ללאסקי : 'יש לי נשק סודי ולך אגלה אותו … נתאבד קבוצות קבוצות . יום יום קבוצה , לאחר הודעה מראש לדעת הקהל , העיתונות , נציגי ממשלות . בדיוק כמו הודעה מסחרית : מחר כשעה זו וזו יתאבדו עשרה לאות מחאה על שרירות הלב של ממשלת בריטניה . ' לאסקי , מבוהל ואובד עצות , חיפש פתרון שיאפשר לשמור על יוקרת בריטניה . ככר כשלבים הראשונים של המשא ומתן הוא ניאות לאפשר לאנשים שעל האונייה תנועה חופשית במזח ובעיירה , כן הבטיח להסדיר את שחרורם ממעצר של סוכני האונייה והמסייעים האיטלקים ולנסות לשחרר את מפקדי השיירה 'הצבאית , שהועמדו למשפט צבאי .הבעיה העיקרית היתה התביעה הנחרצת שהציג יהודה ארזי : ארץ ישראל או מוות ! לאסקי ניסה לבדוק אם דרך ההצגה של ארזי אינה אלא מלודראמה מזויפת , שלמעשה אין לה תומכים . הוא ביקש לשוחח עם גורמים נוספים באונייה , וכאשר התברר לו שאכן ארזי ביטא תחושה עמוקה של רבים — שוכנע שאין לו ברירה אלא להטיל את מלוא כובד משקלו האישי ולדרוש מאטלי , ראש ממשלתו , לשלוח את המעפילים לארץ ישראל  (זאב צחור , 1988) .

ב-17 באפריל 1946 הסתיים המשא ומתן, והבריטים התירו עליית מעפילים לאונייה "דב הוז" לארץ על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הקבועה, וב-24 באפריל שוחררה גם  האונייה "אליהו גולומב".

ב-19 במאי הגיעו שתי האוניות לנמל חיפה. הן לוו בכניסתן על ידי שתי משחתות בריטיות. העולים ירדו בשקט ובסדר. הבריטים חקרו את מעפילי "אליהו גולומב". ב-28 במאי הפליגה "דב הוז" חזרה לאיטליה עמוסה בדלק ובציוד נוסף.

פרשת לה ספציה נחרתה גם בזיכרונם של תושבי העיר באיטליה. באותה עת היה המצב הכלכלי באיטליה בכי רע ולמרות המחסור הכללי במזון, חלקו תושבי העיר את מזונם עם אלף הפליטים היהודים במשך שישה שבועות והפגינו עמם סולידריות. כשהאניות עזבו את הנמל, נפרדה העיר מהן בנגינת תזמורת העיר ותזמורת מכבי האש. עד היום מעניקה עירית לה ספציה פרס שנתי בשם "אקסודוס" לאנשים העוזרים למיעוטים, פעילים בחינוך לרב-תרבותיות ומתנדבים לפעילות בקהילה. . כמו כן, במלאת 50 שנה לאירועי 1946 הוצבה בעיר לוחית זיכרון המציינת את תמיכת אנשי העיר במעפילים.

לאחר שעזב את תפקידו כראש השלוחה האיטלקית של המוסד לעליה ב' יהודה ארזי פנה לעסוק בענייני רכש נשק ולפני דחיקתו בסוף הייתה לו תקופה של תרומה משמעותית מאד בתחום, הן בקניית נשק ממדינות שונות באירופה (בעיקר איטליה, שוויץ וצרפת; קניית הנשק הצ'כי לא הייתה באחריותו) והן בהשגת האוניות שהיו נחוצות להבאתו ארצה. גם מהמסע הכושל שלו לארה"ב, יצא משהו טוב – הקשרים שקשר עם הרודן סומוזה מניקרגואה איפשרו לו בהמשך לשלוח נשק מאירופה לארץ במסווה של משלוחים לניקרגואה (צבי בן צור , 2019 )

מדוע נדחק הצידה יהודה ארזי לאחר הקמת המדינה?

לאחר מותו של יהודה ארזי ארזי , בשנת 1959 כתב ראש הממשלה דוד בן גוריון : '"אם צה"ל עמד בניצחון במלחמת הקוממיות , מעטים נגד מרובים , יש ליהודה ארזי חלק לא קטן בפלא אדיר זה ".  ובכל זאת ראוי לשים לב לכך , שזמן מה לאחר פרשת לה ספציה פרש ארזי מתפקידו ב'מוסד' לעליה ב' ולמעשה , למרות תפקידו המכריע בפרשה זו ובאחרות לפניה ואחריה , למרות כישוריו ושאפתנותו הרבה — לא נשא ארזי בתפקידים ראשונים במעלה  במדינה שזה קמה, ובכל מעשיו היה מלווה ביחס חשדני מצד הממונים עליו (זאב צחור , 1988) .

קיימות שתי אפשרויות המסבירות את דחיקתו הצידה של יהודה ארזי , האחת התנגדותו של שאול אביגור אשר לא היה מאוהדיו והאפשרות השנייה : יהודה ארזי היה הרפתקן מיסודו ולא התאים למסגרות ממוסדות וביורוקרטיות ולכן הבין כי תחום היזמות העסקית הוא הוא המתאים לו ואכן היה בין מקימי מלון רמת אביב בתל אביב .

 יהיה זכרו ברוך!

מקורות

  זאב צחור. "פרשת לה ספציה " בתוך מרדכי נאור (עורך) . עלייה ב', 1948 – 1934 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד יצחק בן-צבי , 1988.

החומרים ההיסטוריים באתר הפלי"ם :

פרשת לה-ספציה: הפלגת דב הוז ואליהו גולומב (אתר הפלי"ם)

ראו גם :

פרשת לה ספציה – ויקיפדיה