בגוב האריות : פרשת חייו של אוסוואלד רופאייזן

סקירת ספר :

נחמה טק ,  בגוב האריות : פרשת חייו של אוסוואלד רופאייזן , הוצאה משותפת של  מורשת , יד ושם , בית לוחמי הגטאות , 2000.

אוסוואלד רופאייזן נולד ב-1922 בזייבוש (ז'יווייץ; Żywiec) שבפולין, למשפחה יהודית מסורתית.  הוא למד בבית ספר תיכון שהשפה המדוברת בו היתה גרמנית . בנערותו, היה חבר בתנועת הנוער הציונית עקיבא.

בתחילת המלחמה עשה אוסוואלד רופאייזן,  בן 17 , כרבים אחרים, חניכי תנועות נוער ציוניות , את דרכו למחוזות מזרח פולין , והגיע לווילנה בציפייה שמשם ייפתח נתיב יציאה לארץ ישראל. עם כיבושה של וילנה בידי הגרמנים במערכה נגד ברית המועצות באמצע שנת 1941 , נתפס אוסוואלד , נמלט ממאסר , הצליח להשיג תעודה מזוייפת של פולני נוצרי ממוצא גרמני ,  ובחיפושיו אחר מקלט התגלגל במסווה של פולני נוצרי ליישוב קטן בביילורוסיה, לעיר מיר.  הוא חי במקום בזהות נוצרית .

כוונתו להשתלב במקום בלי להתבלט לא עלתה יפה. שליטתו בגרמנית עוררה תשומת לב והוא אולץ לסייע למפקד המשטרה הביילרוסי כמתורגמן, ולאחר מכן קירב אותו מפקד המשטרה הגרמנית באזור כמתורגמן.

הם כולם היו בטוחים שהוא גרמני יליד פולין ( פולקס-דויטשה) . בהדרגה קידמו אותו בתחנת המשטרה הגרמנית בסולם הדרגות.

במדי קצין משטרה גרמני

עם ריבוי תפקידיו בתחנת המשטר הגרמנית הייתה לאוסוולד רופאייזן גישה טובה יותר למידע חשוב ורגיש על אקציות מתוכננות נגד יהודים וגם גישה למחסן הנשקיה של התחנה .

מצד אחד אוסוואלד רופאייזן ראה את סבלם של היהודים בגטו מיר. מצד שני היה עליו ללבוש את מדי הרוצחים, מדים שלגבי דידו היו סמל הרשע. הוא נאלץ להסתופף  בחברתם של רוצחי יהודים . זו היתה דילמה קשה . רק אדם בעל עוצמה מוסרית גדולה מסוגל לעמוד בלחץ כזה , כל יום היה יום של סבל.

בתוככי גוב האריות נפתח לפני אוסוואלד רופאייזן סיכוי נדיר ביותר כקצין במשטרה הגרמנית המקומית בעיר מיר כדי להקל על מצבם של התושבים המקומיים ורכש לו את אהדתם של רבים בסביבה.

בעקבות המפגש עם יהודי מיר התחולל המפנה הגדול בעת שאוסוואלד במדי קצין משטרה גרמני נלווה לשוטרים שפקדו את גטו מיר ושם הוא יצר ערוץ חשאי עם קבוצת המחתרת בקרב יהודי מיר.  בעומק לבו הוא ידע כי הוא צועד על קרח דק, דרך שבסופה תחשף זהותו היהודית , אך הדחף הפנימי שלו לא אפשר לו לנהוג אחרת.

 הבריחה מגטו מיר

בשלב מסויים החליטו הגרמנים להעביר את כל יהודי גטו מיר , שלא היה מוקף גדרות לטירת מיר ליד העיר מיר. הם היו בטחים  כי מטירה זו של ימי הביניים לא יוכלו היהודים לברוח.

אוסוואלד רופאייזן המתורגמן בתחנת המשטרה הגרמנית ושוטר גרמני בזהות בדויה , קלט במקרה שיחה של מפקד המשטרה הגרמני עם הממונים עליו על מועד חיסול יהודי גטו מיר. רופאייזן לא זו בלבד שמסר בחשאי את המידע שהגיע אליו ליהודי מיר, אלא תכנן מבצע מורכב שבו הוצאה יחידת המשטרה אל מחוץ למקום ונסללה הדרך לבריחתם של יהודי מיר ליערות. כ-300 אנשים יצאו בלילה ליער, רבים מהם, רבים מהם חמושים בכלי נשק שסיפק להם השוטר הגרמני כביכול אוסוואלד רופאייזן.  כשבוע לפני הבריחה הצליח אוסוואלד רופאייזן להעביר בחשאי לידי הבורחים היהודים עשרות כלי נשק ממחסן הנשקיה של תחנת המשטרה הגרמנית מבלי שהגרמנים הבחינו בדבר.

 בצילום :טירת מיר כיום , ב1943 שימשה כגטו ומעצר ליהודי מיר

מששבו השוטרים הגרמנים החלו לחקור  את שהתרחש .

מפיו של יהודי משתף פעולה מתושבי מיר נודע להם על מבצעו החשאי של רופאייזן.

רופאייזן לא הכחיש ולא ניסה להתחמק מאחריות. למפקד המשטרה הגרמני המופתע גילה שהוא יהודי ועשה את מעשהו כדי להציל את אחיו .

רופאייזן נעצר והוחזק במאסר זמני בתחנת המשטרה . גם מכאן הצליח אוסוואלד לברוח, אך הייתה בריחתו זרועה מכשולים קשים פי כמה מבעבר. שמו ופניו של הנמלט מהעיר מיר היו ידועים לאנשים באזור והוא היה מבוקש ונרדף בידי המשטרה וסכום כספי גבוה הובטח תמורת הסגרתו.

פרטיזן ביערות 

במצב הזה ובמצוקתו הרבה מצא מקלט במנזר שהיה מאוכלס בידי כמה נזירות ושכן סמוך לבניין המשטרה הגרמנית. רופאייזן נשאר במנזר כשנה וארבעה  חודשים ובפרק הזמן האחרון עד השחרור בידי הצבא האדום נמלט שוב ליערות  והיה פרטיזן ביערות .

בהתחלה הפרטיזנים  הרוסים שמצאו אותו נודד ביער חשדו  בו  כסוכן כפול על רקע שירותו הקודם במשטרה הנאצית ועמדו להמיתו. הוא ניצל, ברגע האחרון  בידי פרטיזנים יהודים ממיר ששהו ביער וניצלו בזמנו בזכותו של אוסוואלד רופאייזן.

כאשר הסתיימה המלחמה לא בא הקץ לפיתולי גורלו של אוסוואלד רופאייזן.

כשהיה קודם לכן במנזר אצל הנזירות המיר מרצונו את דתו לנצרות. התברר שלא היה זה צעד פזיז או דחף רגעי תוך הוקרה למציליו במנזר, אלא מהפך נפשי עמוק. רופאייזן האמין כי הצלתו  הייתה בזכות מעשי ניסים הנעוצים בנצרות. הוא הצטרף למסדר הכרמליטים הקתולי  בפולין וכל מאמציהם של קרוביו ומכריו הניצולים היהודים  להוציאו מן המנזר ולהחזירו אליהם עלו בתוהו.

ואולם אוסוואלד רופאייזן , חניך תנועת הנוער הציונית עקיבא, לא התכוון להיעקר מיהדותו והזדהותו עם הציונות וגם לא היה מסוגל לכך.

הפתעתו של השגריר הישראלי בוורשה 

בנובמבר 1957 רשם כתריאל כץ , שגריר ישראל בוורשה , ולימים יושב ראש הנהלת יד ושם ביומנו :

….הודיעה  לי המזכירה כי כומר נוצרי מחכה מבוא חדרי. הוא מבקש  להתקבל אצלי ביחידות. מה שמו ? האח דניאל. אמרתי שייכנס . נכנס אדם נמוך קומה , עטוף גלימת שער חומה של נזירים, נעול סנדלים, עונד שרשרת וצלב . בידו הוא מחזיק ספר היסטורי , ספר מלחמת הגטאות . "אני  האח דניאל , נזיר ממנזר הכרמליטים" – מציג עצמו הנזיר בעברית צחה – "אני שמואל אוסוואלד רופאייזן . אני יהודי . אני ציוני. באתי לבקש שתעזור לי לעלות לישראל. אני אוסוואלד רופאייזן שכתוב עליו בספר מלחמת הגטאות כאיש שהציל את יהודי גטו מיר."

הייתי נדהם . לא יכולתי ליישב את הסתירה – נזיר נוצרי ויהודי ציוני בגוף אחד , בנפש אחת. במשך שירותי בתפקיד בפולין הכרתי אנשים לעשרות שאני ידעתי כי יהודים הם. ואילו הם נחבאים מאחורי שמותיהם הפולניים המאומצים ומעמידים פני פולנים מבטן ומלידה כדי שגם אני , היהודי , לא אחשוד בהם חלילה שיהודים הם.  בימי שואה הם ניצלו, לא הצילו, והיה , אם בעת צרה ליעקב יחליט מי מהם לעלות לישראל , שומה עלי לעזור לו בכוח חוק השבות , ואילו את רופאייזן , הנזיר הנוצרי, שהציל בעצמו יהודים תוך סיכון חייו , בפועל ממש, לא אוכל אפילו להכליל  בין "חסידי אומות העולם" , כי אז יימצא שיהודי הוא ולא מבני אומות העולם. "

אוסוואלד לא השתייך לארגון הצלה ולא פעל מטעמו  . באופיו לא היה הרפתקן ולא אדם נועז, אבל בדרכו הקשה ויוצאת הדופן גם בנסיבות התקופה חסרת התקדים , הוא גילה תושייה רבה ועוז רוח , ובמצבים קריטיים ביותר גברה חובת הנאמנות ללא חת לנאמנות היהודית והאנושית והוא סיכן למענה את נפשו.

אוסוואלד רופאייזן ובג"ץ 72/62

בשנת 1958 עלה שמואל אוסוואלד רופאייזן ארצה , כאן הוא נאבק על זכותו להיחשב קתולי לפי דתו , יהודי לפי לאומיותו".

מיד עם הגיעו לישראל בשנת 1958, הגיש בקשה להכיר בו כעולה חדש על-פי חוק השבות, בטענה כי הוא אמנם נוצרי בדתו, אך עודנו בן הלאום היהודי. בקשתו נדחתה, ועתירה שהגיש לבג"ץ בשנת 1962 (בג"ץ 72/62) נדחתה אף היא ברוב של ארבעה מול אחד, אך הותר לו להתאזרח במסלול אחר,  שבו קיבל אזרחות ותעודת זהות, אך לא נרשם בה הלאום.

בפסק דין תקדימי זה, ניתנה פרשנות לחוק השבות, על-פיו יהודי מוגדר כבן הלאום היהודי, ולא כיהודי על-פי אמות המידה של היהדות האורתודוקסית.

החיים במנזר בחיפה

רופאייזן חי מאז ועד פטירתו בשנת 1998  במנזר סטלה מאריס בחיפה, כנזיר במסדר הכרמליתי, היה חבר ב"אגודת הנוצרים העבריים בישראל", המקדמת את שילובם של נוצרים בחיים החברתיים והדתיים בישראל.

חייו במנזר הכרמליטי לא היו קלים כי הבישוף הנוצרי שאליו היה כפוץ המנזר  בחיפה היה ערבי נוצרי והדבקות של אוסוואלד רופאייזן בציונות ובישראל הייתה לצנינים בעיניו.

כנזיר נוצרי המשיך אוסוואלד רופאייזן בקשריו עם חבריו הפרטיזנים וניצולי השואה מגטו מיר שעלו ארצה ועם אחיו ומשפחתו .

בראיון עם נחמה טק , מחברת הספר ציין כי הוא שלם עם החלטתו לעבור נצרות , אבל הוא מצטער על כך שלא הקים משפחה והוליד ילדים . כנזיר קתולי אסור היה לו להתחתן ומצוקה זו ליוותה אותו עד יום מותו ב29 ביולי 1998 .

מקור וקרדיט :

נחמה טק ,  בגוב האריות : פרשת חייו של אוסוואלד רופאייזן , הוצאה משותפת של  מורשת , יד ושם , בית לוחמי הגטאות , 2000.