סקירת הספר :

לרוץ , ז'אן אשנוז , הוצאת סמטאות , 2012

 תקציר

אמיל זטופק, שכונה "הקטר הצ'כי", היה גדול הרצים למרחקים ארוכים. באולימפיאדת הלסינקי (1952) זכה בשלוש מדליות זהב, כולל בתחרות המרתון, ריצה שלא רץ עד אז (.

בשנת 1953 החזיק בשמונה שיאי עולם, ונזקפים לזכותו ציוני דרך רבים נוספים.

זטופק הגיע לריצה באקראי, לאחר שהחברה בה עבד אילצה את עובדיה להשתתף בימי ספורט. להפתעתו, למרות סלידתו העקרונית מספורט, גילה שהוא נהנה מריצה. הוא אימץ לעצמו משטר אימונים אינטנסיבי, סירב לעסוק בענייני סגנון – בנימוק שמדובר בריצה ולא בהחלקה על קרח – ותסכל את הרצים האחרים בתקופתו שהתרגלו לראות את גבו המתרחק. המשטר הקומוניסטי, שניתב את הקריירה שלו בהחלטות היכן ירוץ ומתי, ידע גם לתגמל אותו על הישגיו, וכל תואר בינלאומי לווה בקידום בסולם הדרגות הצבאי.

חייו של זטופק הושפעו במידה משמעותית לא רק מתאוות הריצה, אלא גם מן הנסיבות הפוליטיות במדינתו. התקופה המתוארת בספר נפתחת בפלישת הגרמנים לצ'כוסלובקיה, עוברת במלחמה ובשחרור בידי הרוסים, שהפכו את המדינה לגרורה קומוניסטית, ומסתיימת בתוצאות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בעקבות "האביב של פראג". מעגל נסגר בחייו של זטופק: בתחילה, לפני שגויס לצבא והפך לרץ, עבד במפעלי באטה בעיקר בתפקידי כימאי. כעת, לאחר שהעז לשאת דברים בפומבי בגנות הפלישה, סולק מהצבא ונשלח לעבוד במרבץ אורניום ( אתי סרוסי , 2016) .

ללא סגנון ריצה ועם הבעת סבל  

סיפור חייו של הרץ הצ'כי המופלא אמיל זטופק, שכל אישיותו, כל מה שייחד אותו – כל סגנון הריצה שלו, כפי שמבהיר הספר – התבסס על כך שהאיש היה חסר סגנון. עם הראש הנוטה הצדה, עם הבעת הסבל על פניו, עם נשימותיו הקולניות, בלי שום חוש קצב, בלי טכניקה ובלי חן, מכונה עם "מנוע יוצא מן הכלל שחיברו אליו ברישול את גוף הרכב", ובכל זאת, עם תכונה אחת בולטת – לנצח.

אשנוז מלווה את זטופק מאז שהיה נער, שוליה במפעל הנעליים "באטה" שחלם להיות כימאי ושנא לרוץ. אבל כמו במקרים רבים בחייו העתידיים, יד המקרה והגורל היו חזקים ממנו: בתחרות שאירגן מקום העבודה שלו, ונכפתה עליו, נחשף הסוד שהיה נסתר אפילו מפניו: הוא ידע לרוץ ומהר. מהרגע שנחשף סודו, הוא לא הפסיק לרוץ, לפעמים כמו נס על נפשו, לעתים כמו רץ בעל כורחו, אבל רץ.

השיטה : "לרוץ הכי מהר שאתה יכול – ואז להגביר את הקצב"

בכל זאת, מה היתה השיטה שלו? בז'רגון העממי של הרצים קוראים לזה "לרוץ הכי מהר שאתה יכול – ואז להגביר את הקצב". אשנוז, בשפתו האלגנטית (ושירה חפר בתרגומה האלגנטי אותו לעברית), מגדירים זאת כ"שיטת ההאצה על קו הסיום", שכן "בדרך כלל הרצים משתדלים לפרוש את המאמץ, לחלק אותו לאורך הריצה. הם דואגים לשמר כוחות עד הסוף, לא מאמינים ביכולת שלהם, ובעיקר לא מעזים לחסוך במהירות כדי להביאה בישורת האחרונה – לתת את המרב בסוף התחרות. והנה כאן בדיוק טמון היתרון שבהוספת תרגול למרחקים קצרים: הריצה המואצת על קו הסיום, אמיל המציא אותה זה עתה".

אבל אמיל לא התאמן רק בריצה למרחקים קצרים, אלא גם בריצה למרחקים ארוכים, גם ביום וגם בליל, וגם בחום וגם בקור מקפיא. הוא מתח כל הזמן את הגבול, התאמן ללא הרף, ללא הכרה, לעתים עד אובדן ההכרה. הוא האמין שצריך להתאמן ככל האפשר כדי שאחר כך תיראה התחרות קלה יותר. "יש לו מזל שהוא אוהב את הסבל", כותב עליו אשנוז במקום אחד, ובמקום אחר בספר הוא כותב שזטופק רץ "פחות כמו בן אדם ויותר כמו אחת החיות המוכשרות בזה יותר מאתנו". והחיה הזאת, העדינה, החביבה כל כך, הנחבאת אל הכלים ולמודת הסבל, התחילה לשבור שיאים. תחילה שיאים לאומיים ואחר כך שיאים בינלאומיים (שגיא גרין, 2011 ) .

זטופק כגיבור צ'כי מרושל ושלימזל

תיאור הפעם הראשונה שבה השתתף בתחרות מחוץ לארצו, באליפות בעלות הברית בברלין שאחרי מלחמת העולם השנייה, מעורר פרצי צחוק. זטופק המבולבל, המרושל והשלימזל, שחיפש את חבריו למקצה וכמעט פיספס את הריצה, ממש מזכיר בהופעתו ובהתנהגותו גיבור צ'כי אחר ממלחמה עולמית אחרת – "החייל האמיץ שווייק" של ירוסלב האשק. דווקא בגלל השווייקיות שלו, היותו סוג של אנדרדוג שתחילה איש לא שם לב אליו או לא האמין ביכולתו לרוץ ולנצח, נצחונותיו נהפכו למלהיבים כל כך. את כל הנצחונות, גם הדרמטיים, מתאר ז'אן אשנוז בזמן הווה ובטון מאופק, צנוע ולא מתלהם. כאילו התאים את אופי כתיבתו לאופיו של גיבורו הראשי בינלאומיים (שגיא גרין, 2011 ) .

עם הזמן והשיאים שאותם שבר זטופק ללא הרף, הוא כבר לא אנדרדוג. אמיל, תמיד בגופייה אדומה, נהיה לאיש הכי מהיר בעולם: האדם הראשון שרץ מהר יותר מ-20 קילומטרים לשעה, זכה במדליית הזהב לריצת 10,000 ומדליית הכסף לריצת 5,000 באולימפיאדת לונדון ב-1948; ובשלוש מדליות זהב – 5,000, 10,000 ומרתון – באוליפיאדת הלסינקי ב-1952. הוא נהיה לשם דבר, הוא קיבל את הכינוי הנודע "הקטר הצ'כי", בארצו היה גיבור לאומי אבל גם "אתלט של מדינה".

להיות אתלט של מדינה קומיניסטית

במשטר ששורר באותה מדינה. בצ'כוסלובקיה של הנשיא קלמנט גוטוולד, שהיא גרורה של ברית המועצות, להיות אתלט של מדינה אומר פשוטו כמשמעו שאתה נכס של המשטר. המדינה קבעה לזטופק מתי ואיך – ובעיקר לפני מי – מותר ואסור לו לרוץ, או אפילו להיראות בציבור. הפופולריות העצומה שלו טמנה בחובה דיסוננס או ניגוד עניינים לדעת פקידי המשטר: כן, בהחלט אפשר היה להתהדר ולהתפאר בו כעוד הישג אדיר של הקומוניזם. אך גם צריך להיזהר בו: זטופק נחשב למסוכן במדינה שבה מותר היה להעריץ, באמת, רק דמות אחת – יוסף סטאלין (בינלאומיים (שגיא גרין, 2011 ) .

סיפורו של שלטון טוטאליטרי אפל

הספר הזה, כפי שהוא פורש היטב את הביוגרפיה של הרץ אמיל זטופק, הוא מביא את הביוגרפיה העגומה של המדינה שבה חי ופעל, סיפורו של שלטון טוטאליטרי אפל שקבע ורצה לדעת כל דבר על נתיניו. וכך, במקביל לתיאור הפיכתו של זטופק אחד לגיבור לאומי, מתואר בספר איך הפך המשטר הזה מאות ואלפי אנשים אחרים לאבק אדם. בספר מייחד אשנוז כמה דפים מצמררים למשפטי הראווה שנערכו בפראג, אותם משחקי גלדיאטורים מודרניים שבהם התנקש השלטון במי שנחשבו לאויביו, "הצגות מפוארות בהפקת המשטרה החשאית, בסיועם האמנותי של היועצים הסובייטים לחיזוק האפקט הדרמטי… שופטים, תובעים, עורכי דין, נאשמים – בימוי מדוקדק עד אחרון פרטי המחזה. התפתחות דרמטית מופתית עד לנקישת הפטיש המכריעה, תליות אינספור, מחיאות כפיים מתוזמרות, כמה הדרנים ויחי הנשיא גוטוולד". בינלאומיים (שגיא גרין, 2011 ) .

זטופק והאביב של פראג

ואחר כך בא האביב של פראג, הרגע האופטימי, הפלאי והקצר שבו היה נראה כאילו צ'כוסלובקיה בהנהגתו של אלכסנדר דובצ'ק משתחררת מעול העריצות של ברית המועצות. ומיד אחר כך שטפו הטנקים הסובייטים את פראג. נגמר העניין. "בלילות הראשונים האלה של הכיבוש האזרחים ממשיכים להתאסף בכיכר ונצסלאס. אמיל מצטרף למפגינים… עם הופעתו בכיכר ההפגנה מזהים אותו מיד. תגיד משהו, אמיל, דוחקים בו, אתה חייב להגיב… תוך אימוץ קולו הגבוה הגיבור הלאומי מתבטא, מתנגד, מגנה את הפלישה של כוחות הברית". בינלאומיים (שגיא גרין, 2011 ) .

ההפגנות נגד  הפלישה הסובייטית , פראג , 1968 

תוצאות המעשה לא איחרו לבוא. זטופק, שלצד הקריירה האתלטית שלו היה תמיד איש צבא, "מפוטר מתפקידו במשרד הביטחון. ובימים שיבואו מסולק מהצבא, ונאסר עליו לשהות בפראג… כעבור כמה ימים הוא נשלח לעבוד במפעלי האורניום ביאחימוב", מקום שבו האוויר והמים מזוהמים בחלקיקים רדיואקטיביים. שש שנים הוא שהה שם עד שהוחזר לבירה כעובד זבל עירוני, אבל תושבי פראג זיהו אותו עם המטאטא ביד, וירדו לרחוב להריע לו. בינלאומיים (שגיא גרין, 2011 ) .

אמיל זטופק בהפגנה נגד  הפלישה הסובייטית בפראג , 1968 

כמה קטעים מתוך הספר המרתק של ז'אן אשנוז :

בשנת 1968 מחליט אמיל זטופק ,כבר אל"מ במשרד ההגנה הצ'כי לתמוך במנהיג החדש דובצ'ק המנסה לייצור ליברליזציה בצ'כוסלבקיה .

כאשר תמיכתו של אמיל זטופק נודעת בפומבי היא מרעישה עד כדי כך שאמיל, הגם שפרש מהאצטדיונים , ממשיך להיות האיש הכי פופולרי  במדינתו. העניין נמשך קצת פחות משנה עד שהתערבו הרוסים ( ז'אן אשנוז ,2012 ) .

הסובייטים נכנסו לצ'כוסלובקיה. הם הגיעו במטוסים ובטנקים. אמיל מצטרף למפגינים נגד הסובייטים והחיילים הסובייטים. ימלאו לו ארבעים ושש בעוד חודש. בהפגנות הוא מגנה את הפלישה של הסובייטים ב1968 . הוא קורא להחרים את ברית המועצות.

תוצאות הקריאות אינן מאחרות להגיע . מיד למחרת אל"מ אמיל זטופק מפוטר מתפקידו במשרד הבטחון, ובימים שיבואו הוא מסולק מהמפלגה, מודח מהצבא הצ'כי , ונאסר עליו לשהות בפראג. הוא לא היחיד: באותה עת שלוש מאות אלף מחברי המפלגה מסולקים משורותיה. עוד שלוש מאות אלף מסולקים ממקום עבודתם או מורדים בדרגה.

והנה פתאום אמיל מובטל. הוא נשלח לעבוד במפעלי האורניום ביאחימוב שבצפון מערב המדינה, קרוב לגבול עם גרמניה. יאחימוב הוא מרבץ אורניום פתוח שהאורניום נכתש בו בלא כל שימוש במערכת של טפטפות או באוורור להפחתת רמת הקרינה. גז רעיל מאד משתחרר בעת העבודה ומסכן את עובדי עבודת הפרך ובתוכם אמיל זטופק.

אמיל זטופק נדרש לעשות את העבודות המסוכנות ביותר במחצבי האורניום. במשך שש שנים הוא עובד בכתישת האורניום תוך סיכון בריאותו ( ז'אק אשנוז , 2012 ) .

רק אחרי שש שנים הוא מוחזר לפראג לתפקיד של עובד זבל עירוני. כאשר אמיל זטופק , אל"מ במילואים , מסייר ברחובות העיר עם המטאטא ועם משאית הזבל התושבים מזהים אותו , וכולם נעמדים בחלונות ומריעים לו . וכאשר עמיתיו לעבודה מסרבים להניח לו לו לרוקן את הזבל הוא רץ בריצה קלה מאחורי משאית הזבל שעה שהקהל הצ'כי מעודד אותו. בכל בוקר , בהגיעו לשכונה  שבה הוא מוצב עם הצוות שלו , יורדים התושבים אל המדרכות כדי למחוא לו כפיים ולרוקן בעצמם את הפחים שלהם במשאית. שום עובד זבל בעולם לא זכה לתשואות שכאלה.

השלטון הפרו-סובייטי בצ'כוסלבקיה מבחין באהדה הציבורית שהוא זוכה בה ומחליט להעביר אותו לעבוד בכפרים מרוחק כעובד דחפור (ז'אן אשנוז, 2012 ) .

הרץ למרחקים ארוכים כאדם חופשי

אמיל זטופק היה גיבור כפול, על המסלול ומחוץ לו. זו רוח האדם שנשבה בו שהפכה אותו לאתלט ענק ואדם מעורר השראה לכל מי שרץ: בגלל האומץ לבטא את דעותיך ולשלם על כך מחיר כבד; בגלל האמונה התמידית העיקשת שאפשר להגיע רחוק יותר ומהר יותר; בגלל הקבלה ואחר כך ההתאהבות בכאב ובסבל; בגלל האפשרות לבטא את הייחוד שלך, את האינדיבידואליזם שלך בריצה; בגלל הידיעה שאם אתה יודע לרוץ תמיד תוכל לברוח, או במלים אחרות, כפי שמלמד אותנו סיפורו של אמיל זטופק, מי שרץ תמיד יהיה אדם חופשי, אפילו שאין לו טיפה של סגנון בינלאומיים (שגיא גרין, 2011 ) .

ראו גם : 

 מקורות

אתי סרוסי , "לרוץ" , סקירות ספרים, 22 באוקטובר 2016.

 שגיא גרין .  "במלוא הקיטור: על הביוגרפיה של הרץ המופלא אמיל זטופק", מוסף הספרים של עיתון "הארץ" , 21 לדצמבר 2011 , ( לסקירה המלאה)

ד"ר ברוך חזן , קטר צ'כי, טוב לב קוסמופוליטי, באתר ynet, 27 ביולי 2010

 ז'אן אשנוז  .  לרוץ ,  הוצאת סמטאות , 2012