"סיפור חיים מרתק על נער נצחי, גבוה וחסון, בן למשפחה ספרדית שחיה כאן מדורי דורות, טייס ארקיע ואל-על, שהחל את דרכו המגוונת בתעופה הישראלית כחניך בקורס טיס 18 (יחד עם החניך רן פקר ז״ל) סיים את הכשרתו בשנת 1955, הוסב להטיס מטוסים קלים מסוג פייפר בטייסת 100 טייסת הסיור והקישור אשר ישבה ברמלה לצד מפקדת חיל האוויר, אך גפיה פרסו והגישו שירות לכוחות צה״ל בכול רחבי הארץ."
ביומו השני של מבצע קדש שנכון יותר לכנותו מלחמת סיני, 30 באוקטובר 1956, כאשר גדוד צנחנים 890 בפיקודו של רפול נמצא בעומק השטח המצרי בסיני בקרבת מעבר המתלה וכוחות חטיבת הצנחנים בפיקודו של סא״ל אריאל שרון בדרכם על כלי רכב משוריינים וג׳יפים לחבור אל חבריהם שצנחו, מתרחש האירוע הבא, שאותו מתאר חברי אבינעם מיסניקוב במאמרו בכתב העת ״מרקיע שחקים״ אשר צוטט באתר הגבורה:
״במבצע סיני היה סמל משה בוקעי טייס מטוסי פייפר בגף אילת של טייסת 100. עם פתיחת המבצע הוצנח גדוד 890 של הצנחנים בפיקודו של רס"ן רפאל איתן (רפול) ליד מצבת פרקר שבמעבר המיתלה והתחפר שם. קצין הסיוע האוירי שהוצמד לכוח שכח לקחת עימו את סיפרי הצופן והתדרים של הקשר.
בוקעי נשלח אל הכוח עם הספרים, ולאחר טיסה של שעתיים נחת בשעה 06:00 בתוך ואדי, כקילומטר מהכוח. הספרים הגיעו ליעדם ואז ביקש ממנו רפול להטיס עימו חייל ששבר את רגלו בצניחה והיה רתוק לאלונקה כשרגלו השבורה מקובעת לרובה שלו. בוקעי פירק את המושב האחורי של המטוס, פירק את המחיצה בין תא הטייס לזנב, והאלונקה הועלתה אל המטוס כשרגליו של הפצוע פונות לכיוון הזנב.
תוך כדי כך חלפו במקום מטוסי וומפייר מצריים. בוקעי הניע את המטוס והחל להמריא כדי להסתלק מהמקום, וזמן קצר ביותר לפני הניתוק חלפו מול אף המטוס זוג מטוסי מיג 15 שצלפו עליו. הפייפר נפגע מפגזים במיכל הכנף הימני שהתפוצץ ודלק בוער נשפך על הטייס שגם נפגע ברגליו מרסיסים. בוקעי הפסיק את ההמראה, עצר את המטוס, קפץ החוצה אל תוך האש ,נחבט בראשו מסלע והתגלגל על הקרקע כדי לכבות את האש שאחזה בבגדיו.
הפצוע צעק שהוא נשרף ושיוציאו אותו,וניסה לצאת בעצמו.בוקעי לא יכול היה להוציאו מהדלת היות והיתה בצד של מיכל הדלק הבוער ולכן קרע את החלון מצידו השני של המטוס, הכניס את פלג גופו העליון פנימה וניסה למשוך את הפצוע החוצה ותוך כדי כך התחיל שוב לבעור בעצמו.
הוא הצליח למשוך את הפצוע החוצה אך רגליו נתקעו בתוך המטוס היות ורובהו הפריע. לבסוף נשרפו הרצועות שקשרו את רגלו של הפצוע לרובה, בוקעי הצליח להוציאו ואז כיבה את האש ששרפה את הפצוע ואותו, ושניהם טופלו ע"י חובש הגדוד עד שפונו מהמקום יחד עם כל פצועי הקרב לאחר יומיים.
על מעשיו אלו זכה בוקעי לציון לשבח שהוענק לו ע"י הרמטכ"ל משה דיין .עיטור זה הומר בשנת 1973 בעיטור העוז״.
הרופא אותו משה הציל היה פרופ׳ משה אגמון ז״ל שאז עוד נקרא ד״ר מוריס אנקלביץ׳: הרופא הצבאי האמיץ שאך חודשים ספורים קודם לפציעתו כאן הציל בשטח בניתוח שדה את חייו של מאיר הר-ציון ז״ל.
סיפרתי לקבוצה את סיפור גבורתו העילאית של משה חברם, שמעולם לא סיפר להם על כך!
61 שנים לאחר האירוע מצאתי את עצמי מספר את סיפורו של משה בוקעי כשהוא עצמו בקהל שומעיי.
לקח למשה שנים להחלים מהכוויות לשוב לטיסה פעילה ולהתקבל לארקיע ולבסוף לאל-על.
קריירה מזהירה ברקיע שיסודותיה באש הנוראה שאחזה בפייפר השברירי.
מאחל מכאן עוד הרבה שנים טובות לידידי הטייס משה בוקעי גיבור ישראל!
תודה מיוחדת לאבינעם מייסניקוב על הסיוע במידע ובתמונות!
ami
