גיבורת גטו וילנה מירה גוניונדסקי

מירה גוניונדסקי הייתה סוכנת משולשת של המחתרת היהודית בגטו וילנה שסיכנה את חייה בהברחת נשקים, מידע מהאס אס, ומהמשטרה היהודית. הצילה אלפי יהודים .

סיפור גורלה האכזר של סוכנת משולשת

מירה נולדה ב-1925 למשפחת גוניונדסקיס בקובנה שבליטא למשפחה יהודית מכובדת. אביה, עו״ד מוכר, היה בוגר קורס הקצינים הראשון של ליטא העצמאית ואף השתתף במלחמת השחרור של ליטא. הוא היה היהודי היחידי שסיים את קורס הקצינים הליטאי והיה מקורב מאוד לשלטון החדש במדינה. אמה של מירה היתה אשת חברה והשקיעה את זמנה בארגון קבלות פנים לדיפלומטים וחברי ממשלה ופרלמנט בביתם. למירה היה אח קטן שאהבה מאוד. הוריה של מירה הביאו לילדים מחנכת גרמניה מגרמניה שתלמד אותם את נימוסי התרבות והשפה. הבית נוהל ותוחזק בידי מנהלת משק בית ליטאית בשם הלה, שאף התגוררה בבית המשפחה.

מירה הצטיינה בלימודים והוקפצה שתי כיתות. בהמשך נשלחה להתחנך בגימנסיה העברית בקובנה ובמקביל ללימודים בגימנסיה הייתה חניכה בתנועת הנוער בית"ר וניגנה על פסנתר. אף שלמדה בגימנסיה, רבים מחבריה היו סטודנטים באוניברסיטה. באותה התקופה רק מעטי מעט למדו באוניברסיטה וזו היתה השכבה המשכילה ביותר של החברה. מירה אהבה לרקוד וארגנה מפגשים לחבריה הסטודנטים בביתם רחב הידיים. עם אחיה הקטן היה לה קשר קרוב והוא אף קנה לה טבעת יהלום מדמי הכיס שחסך ליום הולדתה ה-15. מירה שלטה בשפות רבות ברמת שפת אם בניהן ליטאית, רוסית וגרמנית.
כל מי שהכיר אותה, התפעל מיופיה וחוכמתה הרבה, כל כך צעירה, מרדנית, מחוננת ויפיפייה.

עם כניסת הרוסים לליטא, כשהיתה בת 15, עברה המשפחה מקובנה לוילנה בכדי לאפשר לאב פרנסה תחת השלטון הסובייטי. כשנה אחר כך, בגיל 16, נרצח אביה בימים הראשונים של כיבוש ליטא בידי הגרמנים, לפני שהספיקו חבריו הליטאים מהצבא והממשלה להצילו. מירה מצאה עצמה כלואה עם אחיה ואמה בגטו וילנה. היא הצטרפה לתיאטרון הגטו ושחקה במחזות שהועלו בגטו.
במהלך שהותה בגטו גויסה מירה לפ.פ.או. (ארגון הפרטיזנים המאוחד FPO) ארגון מחתרת יהודי אנטי-גרמני שפעל בגטו וילנה ואיחד יהודים קומוניסטים ורוויזיוניסטים. גיוסה התבצע ככל הנראה על ידי אבא קובנר לימים מפקד הפ.פ.או.

במחתרת פגשה מירה את אהוב ליבה ומי שהפך לארוסה, נתן רינג, גם הוא חונך בנוער בית״ר ומרקע משפחתי דומה לשלה.

יוסף גלזמן, חבר מטה פ.פ.או. ונציג בית"ר שם, הבין עד כמה חיונית מירה למחתרת וביקש ממנה לנצל את כישוריה החברתיים עבור העברת מידע חיוני למחתרת ולהצטרף למשטרה היהודית כמרגלת עבור המחתרת פ.פ.או. מירה נענתה לבקשתו וקשרה קשרים עם סאלק – דוד דסלר שהיה במשטרה היהודית ששיתפה פעולה עם הגסטפו. סאלק צרף את מירה למשטרה היהודית בתפקיד פקידותי. סאלק שהפך למפקד המשטרה היהודית סונוור מיופיה של מירה ומאישיותה וזו הפכה לאשת סודו.

בשל קישוריה הרבים, רמת הגרמנית המשובחת והמראה הארי ביקש סאלק ממירה להיות מרגלת בגסטפו עבור המשטרה היהודית. כך הפכה מירה למרגלת משולשת ועוד לא מלאו לה 18.

נאמנותה המלאה של מירה היתה למחתרת הפ.פ.או והיא העבירה מידע חיוני ואף אקדחים תוך סיכון חיים מתמיד ובגבורה רבה. המידע שהעבירה היה חשוב וחיוני עד מאוד וסייע רבות למחתרת: בימי הסגרת ויטנברג, מפקד המחתרת, באקציית אושמיאנה וגם בימי ניסיון המרד שכשל בתחילת ספטמבר 1943.

מירה סבלה קשות מהשירות במשטרה היהודית ושיתפה בכך את משפחתה. בעיקר כאבה את שיתוף הפעולה של המשטרה היהודית עם הגסטפו. ספרי ההיסטוריה ממעיטים לספר על תולדותיה של מירה ובמיוחד מטשטשים את סיבת מותה.

מירה היתה נאמנה למחתרת בצורה עיוורת אך גם לאהוב ליבה וארוסה, נתן רינג. היו רבים שהיו מאוהבים במירה בשל יופיה, אופיה וקישוריה יוצאי הדופן. ככל הנראה אחד מהם היה אבא קובנר שנתמנה לפקד הפ.פ.או. אבא קובנר שלח את נתן רינג לפעולה שסביר היה שלא יחזור ממנה בחיים. ואכן כך היה. מירה איבדה את אהוב ליבה.

לאחר שהחליטה המחתרת להוציא את לוחמיה מהגטו אל היערות, נשלחה מירה עם נערה נוספת ובידן פתק, שתוכנו לא היה ידוע למירה, אל מפקד החטיבה הפרטיזנית הליטאית ביערות נארוץ' הנמצאים במרחק של 200 ק"מ מגטו וילנה. הדרך היתה קשה ומסוכנת ונמשכה מספר ימים. בדרך מירה נאלצה להשתמש בקישוריה בשפה הגרמנית היות שהנערות נראו בדרך על ידי גרמנים ונחשדו. לבסוף הגיעו השתיים אל מפקד החטיבה הפרטיזנית הליטאית ומירה מסרה לו את הפתק שלא פתחה בכל הדרך הארוכה בשל נאמנותה העיוורת למחתרת הפ.פ.או ולמפקד העומד בראשה אבא קובנר.

חבר המחתרת בגטו, ליטמן מור חזר והעיד בשיחות אישיות כי בפתק נדרש ממפקד חטיבת הפרטיזנים לחסל את מירה. מי שמסרה למירה את הפתק בטרם יציאתה מהגטו אל היערות הייתה חברת המחתרת הקומוניסטית היהודיה סוניה מדייסקר. מה שנכתב בפתק לכאורה היה הוראה שיצאה, סביר מאוד להניח, ממפקד המחתרת.

כאשר הגיעה מירה לבסיס הפרטיזנים בנארוץ' היא צורפה לאחת מהיחידות המודיעיניות כמתורגמנית וכקשרית רדיו ומאזינה לשידורים של בעלות הברית עקב שליטתה בשפות רבות וככל הנראה מתוך רצונם של הפרטיזנים להרחיקה בשל היותה להבנתם בוגדת. מירה היתה מבודדת והתחילה להבין שמחפשים את מותה..

ב – 1944 התכוונה מפקדת הפרטיזנים לשכנע את אנשי המשטרה הליטאית המקומית (שפעלה בשירות הגרמנים) לעבור לצדם של הפרטיזנים. מירה נשלחה לנהל עם השוטרים את המשא והמתן אף שהיתה רק בתפקיד של קשרית רדיו באמתלה שהיא דוברת שפות. חברת מחתרת נוספת רחל מרגוליס מספרת כי מירה נשלחה על ידי מפקד החטיבה הליטאית יורגיס אף הוא יהודי קומוניסט, למשימה זו בכוונה על מנת שלא תחזור ממנה.

ואכן היא נתפסה על ידי המשטרה הליטאית, הם עינוה למוות והשליכו את גופתה לנהר שזרם באזור. במקרה הזה יופיה וחכמתה לא עזרו לה והיא הוצאה להורג ככל הנראה בשליחות אחיה היהודים.

בספרי ההיסטוריה נכתב כי מירה נרצחה על ידי "הפולנים הלבנים" בזמן שנשלחה על ידי "הליטאים" לנהל מו"מ עמם. בדומה לספרים שלא סיפרו את סיפורה גם אבא קובנר וחבריו מהתנועה נמנעו מלהזכיר את מירה במשך עשרות שנים ורק כאשר התבקש מידע "פיקנטי" על הגטו עבור כתיבת המחזה של יהושוע סובול, מחזה בשם ״אדם״ שנכתב בשנות ה-80, נזכר אבא קובנר, שהיה בקשר עם אחיה כל השנים, במירה…אך לא נמנע מלשבחה: "אישיות יוצאת מן הכלל. נאמנות עיוורת יוצאת דופן…" מירה הייתה אחת מהנשים האמיצות, מילאה כל שהוטל עליה ללא שאלות או טענות ובנאמנות. קובנר, לכאורה גילה בקיאות בפרטי משימתה ומותה אף שלכאורה נשלחה על ידי יורגיס היהודי, מוסיף כי מירה נשלחה למשימה במודע כי היא נשלחת למותה, אך בכל זאת לא שאלה אף שאלה, קיבלה את המוטל עליה והלכה למלא את המשימה…

מירה לא זכתה לתהילה כמו שזכו לה נשים לוחמות אחרות כמו רוז'קה קורצ'אק, ויטקה קמפנר, צביה לובטקין, חייקה גרוסמן ועוד רבות אחרות.

עצוב מכל, שמירה זכתה זה לרגע קטן של תהילה מעוותת במחזה של יהושע סובול, "אדם", שהועלה בשנות ה-80 בתיאטרון הקאמרי – מירה הוצגה כמי שלכאורה מכרה את גופה גם לאנשים שבמציאות לא היה לה כל קשר אליהם.

פרטים על גבורתה הושמטו כליל. כמובן שאין כלל דימיון בין הדמות בהצגה למירה גוניונדסקִיס, והמשפחה מעולם לא נשאלה על ידי חיים סובול לגבי המחזה או פרטיו אף שאחיה שרד את השואה והתגורר בישראל. אמנם מדובר בהצגה ולא בחיים אך בהצגה הקהל לא יודע מהי המציאות ומהו הדמיון במיוחד לא בסיפור שלא סופר מעולם. ההצגה ירדה ומירה נשארה אלמונית.

נשאר רק שיר עליה ועל מותה שכתב המשורר אברהם סוצקובר שהכיר את מירה בגטו וילנה וגם כפרטיזן ביערות נארוץ'.

מקור המידע וקרדיט : אתר הקשר הרב-דורי ( מנחה: גבריאל אבנר בריידי).