ami18:53סגור לתגובות על האנושיות של חיים לסקוב כנציב קבילות חיים
בשנת 1977 כאשר חיים לסקוב היה נציב קבילות חיילים התקשר לביתו רב-סמל ששירת אז בסיני , נרגש כולו , וסיפר כי מפקד האוגדה שפט אותו ל14 ימי מחבוש. החייל לא ביקש רחמים או טיפול בעניינו . הציקה לו בעיה אחרת: אשתו עמדה להיכנס לניתוח דחוף בבית-חולים והוא התחנן בפני מפקדו שביצוע גזר הדין יידחה לכמה ימים. הוא נענה בשלילה ע"י מפקד האוגדה, ועל כן , כך אמר , לא נותר לו אלא לפנות " לאדם היחיד היכול לעזור לו" – נציב קבילות החיילים.
חיים לסקוב התרשם שהרב-סמל דובר אמת ןהחליט לסייע לו . הוא התקשר בלילה לרל"ש שלו , יונה טילמן, והורה לו לטפל בעניין. טילמן פעל במהירות . הוא התקשר ללשכתו של מפקד האוגדה ששפט את הרב-סמל כדי להעביר אליו את בקשתו של חיים לסקוב לדחות את המאסר. אלא שכאן התעוררה בעיה מוכרת : מפקד האוגדה לא אותר, ומלשכתו התקבלה התשובה הצפויה -מפקד האוגדה החליט ועכשיו העניין לא בשליטתנו . הרל"ש טילמן התייעץ עם חיים לסקוב כיצד להמשיך בטיפול.
בשלב הבא הוא טילפן לאלוף פיקוד הדרום , דן שומרון, הדרג הממונה על מפקד האוגדה . האלוף שומרון לא היסס " אם זו בקשתו של לסקוב, החייל קיבל חנינה ברגע זה, " הודיע לרל"ש טילמן . הרל"ש הבהיר רק שלסקוב ביקש דחייה בגזר הדין לשבוע , עד לאחר הניתוח של אשת החייל .
האלוף שומרון אכן דחה את גזר הדין באותו לילה . חיים לסקוב , אז נציב קבילות חיים כתב למחרת למפקד האוגדה מכתב שבו הסביר לו מדוע נאלץ לעוקפו.