נער שב מן הצבא: פציעתו הקשה של מאיר שלו בסיירת גולני

מאת: אורי רוזנברג , בלוג נושנות

בשנת 1970 יצא לאור ספר שירים מאת המשורר יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו, "נער שב מן הצבא" (הוצאת א. לוין-אפשטיין-מודן).  בספר 25 שירים. השירים קשים ונוקבים ומהדהדים בדיוק רב את רוח הדברים השוררת כיום במציאות שלנו, ממרחק חמישים וחמש השנים שחלפו מאז נכתבו ברגשות עזים. השירים נכתבו בהשראת המאורעות של אותם ימים. במישור הלאומי – מלחמת ההתשה שבה נפלו 968 ישראלים ונפצעו 3730, ובמישור האישי – פציעתו הקשה של מאיר שלו, בעת שירותו הצבאי.

תחת גל האופוריה ששטף את ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, הערצת הגנרלים ואלבומי הניצחון, כמעט ונשכחו חללי המלחמה, הפצועים והנכים. המושג "פוסט טראומה" עדיין לא ריחף באוויר.

מאיר שלו היה חייל בסיירת גולני. בנובמבר 1967, בעת שבבקעת הירדן (ארץ המרדפים) התנהלה מלחמת התשה, יצאו מאיר וחבריו למארב. בגלל טעות בניווט הצוות של מאיר התמקם במקום שהיה מיועד לחולייה אחרת ואש כוחותינו נפתחה עליהם וגרמה למותם של חלקם ולפציעתם של אחרים. מאיר נפגע מארבעה כדורים שנורו על ידי כוחותינו, פונה לבי"ח עפולה וחייו ניצלו. לימים סיפר מאיר: "קיבלתי פקודה שאסור לי לספר על האירוע הזה לאיש, לרבות בני משפחתי. זו הפקודה שאני הכי גאה בסירובי לה".

יצחק, אביו של מאיר, נחשף למותם של החיילים ולסבלם של הפצועים בבית החולים. כעבור כמה חודשים החל לכתוב את השירים.

יצחק שלו (1919 – 1992) התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. נמנה עם חברי "שורת המתנדבים".  רעייתו בתיה ממשפחת בן-ברק מנהלל.

יצחק, המורה לתנ"ך, הנחיל לבנו מאיר את הבקיאות ואהבת התנ"ך.

יצחק שלו נולד בכ״ט באב תרע״ט, 25 באוגוסט 1919 בטבריה לאביו הרוקח.  בגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. למד בבית הספר ״תחכמוני״ ולאחר מכן בגימנסיה העברית בירושלים. בוגר בית המדרש למורים ״בית הכרם״. עסק בהוראה. לימד בבית הספר לחינוך שליד האוניברסיטה העברית וכן בבית מדרש למורים. החל לפרסם את שיריו במאזניים ובדבר. יצחק שלו היה ידוע באהבתו לתנ״ך, לארץ ישראל ולירושלים. פעל רבות להחדרת חשיבות הטיול הרגלי כאמצעי להכרת הארץ והתנ״ך בציבור בכלל ובבתי הספר בפרט. השתתף בחידון התנ״ך הראשון (1958) וזכה במקום השני אחרי עמוס חכם.
שירתו חותרת אל הפשטות, הן מבחינה פרוזודית והן מבחינת התכנים. מסריה של שירתו הלאומית ממוקדים בכמיהה עזה לירושלים, שהיתה בעיניו כאישה אהובה שבויה בידי זר בימים שלפני מלחמת ששת הימים.

הרומן שלו פרשת גבריאל תירוש (1964), היווה נושא לוויכוחים ול״משפטים״ בתנועות הנוער ובבתי הספר התיכוניים בשנות השישים של המאה העשרים. אשתו, המשוררת בתיה בן-ברק (1927–1991. נולדה בנהלל), פירסמה שירי ילדים בעלי איכות שטרם כונסו בספר.

לסקירה המרתקת של אורי רוזנברג בבלוג נושנות