חלק ב' : בצבא הבריטי ובבריגדה

"חברי מוטי ואני החלטנו להתגייס לצבא הבריטי . היינו צעירים בני 16, גנבתי את תעודת הלידה שלי מהארון של אבא שלי , זייפתי את שנת הלידה , כך שהתעודה העידה שהייתי בן יותר מ18 . הניסיון לא צלח ובלשכת הגיוס של הסוכנות לצבא הבריטי זיהו את הזיוף."

"החלטנו לא להתגייס לצבא הבריטי דרך הסוכנות , אלא ללכת ישר אל האנגלים בסרפנד ( היום צריפין) . הגיוס שלנו יהיה כמו של הערבים , שהיו מתגייסים ישר אצל האנגלים , ולא כמו של היישוב המאורגן."

"לצבא הבריטי מוטי ואני התגייסנו ב20 בפברואר 1942 . חורף . קר ."

"בתוך המחנה הצבאי הבריטי בסרפנד, הבריטים , חיילו אותנו . גילחו לנו את הראש , הלבישו אותנו בבגדים צבאיים, חתמנו על שבועה וזרקו אותנו לתוך צריף ענקי מלא ערבים , בלילה קיבלנו מהערבים מכות רצח."

למחרת הם נשלחו לפלוגה 12 שישבה בלטרון , הסרג'נט היה מרדכי מקלף , שבהמשך נהיה קצין . המפקד היה אנגלי .

את הפלוגה העבירו מאוחר יותר לאזור חיפה.

"היו לנו המון אימונים. הנשק שהיה לנו היה רובי "אן-פילד" אנגליים ומקלעי " הוצ'קיס" . אני נחשבתי למומחה לנשק וקראו לי " מנגנון" .

"שטח האימונים היה הכרמל . התאמנו הרבה מאד באש חיה. לעתים היינו יוצאים ממפקדת הפלוגה , שישבה בנשר למשימות מיוחדות, אבל המשימה הקבועה שלנו הייתה שמירה על מחסני הנשק. החליפו לנו את מקלעי ה"ההוצ'קיס" במקלעי , ברנים" . המשכתי להצדיק את הכינוי "מנגנון" שהחברה הדביקו לי . סייעתי לאהרלה רבינוביץ ( לימים האלוף אהרון יריב) ללמוד את מקלע "הברן" שקיבלנו , ועזרתי לו לפני השיעורים שהוא העביר לנו על המקלע " .

בפיקודו של הקצין מקלף , ישראל טל ועוד כמה חיילים גויסו בחשאי בלילות למשימות נוספות עבור היישוב העברי. הם הבריחו לארגון "ההגנה" רובים שהיו מיועדים ללגיון הערבי בירדן . הרובים היו באחסנה זמנית במחסנים של מחנה טירה . " אחרי שטיפלנו בארגזים, ללגיון הערבי הגיעו ארגזים עם אבנים".

מלחמת העולם השנייה : באיטליה

ממשלת בריטניה הקימה את הבריגדה היהודית . משרד המלחמה הבריטי הודיע על כך ב20 בספטמבר 1944 .

"ריכזו אותנו בבורג'-אל-ערב ( מצרים ליד אלכסנדריה) . סוף סוף נצא לחזית להילחם בגרמנים. ייעדו אותנו לפעול בחזית באיטליה."

" הגענו בתחילת החורף . מנובמבר 1944 ועד שעברנו לחזית היינו בפיוג'י , איטליה. הייתי בפלוגה המסייעת של הגדוד השני . מקלף היה מפקד הפלוגה . הוא היה קפטן . חיים לסקוב היה מפקד מחלקת מכונות ירייה . גם הוא היה קפטן כי מחלקת מכונות הירייה הייתה מחלקה מוגדלת ."

"כל החורף היינו בפיוג'י , היה קר שם , קר מאד. פיוג'י היא עיירת נופש בהרים באיטליה. ישנו על הרצפה על השמיכות הצבאיות שלנו , וכאמור , היה קר מאד." .

"התקופה הזו של פיוג'י הייתה התקופה הכי קשה שלנו כחיילים , בגלל הצירוף של קור , רעב ואימונים מפרכים. בפיוג'י כבר היינו בתודעת חזית , שאנחנו מכינים את עצמנו למלחמה , ושאנחנו יוצאים לקרב . האימונים היו קשים ביותר, במסגרתם היו מסעות בהרים על קרח . הקור . הקור. לא סגרנו את הכפתורים במעילי האוברולים, היינו קפואים. לא יכולנו לכופף את האצבעות."

"גם ההפעלה של המקלעים והמרגמות בתנאי הכפור הייתה מייסרת כי חלק מהעור נשאר דבוק לפלדה. "

בחזית נגד הגרמנים

"לקו החזית נגד הגרמנים הגענו בתחילת חודש מרס 1945. היה כבר אביב. אני זוכר שהיו עצי דובדבן והיה תלתן.

קו הגבול בינינו לגרמנים היה נהר הסניו , הנחל זרם בגיא עמוק . אנחנו היינו מצדו האחד והגרמנים בגדה שמנגד.

במדרון הקדמי שלנו מול הגרמנים היינו בעמדות שועל ( עמדה חפורה מבודדת ללוחם אחד או לשני לוחמים). גם לגרמנים היו עמדות במדרון הקדמי שלהם . העמדות של הגרמנים במדרון הקדמי שלהם היו בונקרים מבוצרים בבטון. היה זה קו שהגרמנים נסוגו אליו , ולכן יכלו להכין אותו ואילו כוחות הברית התייצבו עליו, והיו מוגבלים בעבודות הנדסיות שיכלו לבצע בטווח האש של הנשק האישי של הגרמנים.

עם רדת החשיכה היה הכוח כולו עובר למדרון קדמי , והאנשים התמקמו בעמדות שועל. עם שחר, לפני שהאור עולה , היינו חוזרים למדרון אחורי.

בקו החזית היו הפגזות וצליפות , והיה גם את המתח והפחד המוכרים לחיילים רבים. לגרמנים הייתה שגרה: היו מפגיזים אותנו כל יום משעות אחר הצהריים רצוף אל תוך הלילה. משך שעות היינו בתוך הפגזה . פגזים היו מתפוצצים קרוב אליך . היה פחד , אבל זה היה רגיל."

"הגרמנים דרך שגרה היו מקיימים פטרולים ומארבים בצד שלהם , ולעתים היו עוברים לצד שלנו ומטמינים מוקשים. מנגד כוחות הרובאים שלנו היו דרך שגרה מפטרלים בגדה שלנו ואורבים לגרמנים. אם הגרמנים היו מגלים הכוח שלנו , הם היו יורים בכוחותינו מהגדה שלהם. לעתים היו היתקלויות בגרמנים בשטחנו מטווח קצר."

למרות היותו בפלוגה מסייעת שלא השתתפה בפטרולים , הסמל ישראל טל באומץ לבו פנה ללסקוב, מפקד הפלוגה, וביקש להצטרף לפטרולים. במשך שבועיים כמעט כל לילה השתתף ישראל טל בפטרולים מול הגרמנים.

"לילה אחד היינו בפטרול אלים. נקלענו למארב אש של הגרמנים. שכבנו תחת אש ממכונות ירייה גרמניות " שפנדאו", שקצב האש שלהן 1,200 כדורים לדקה . הגרמנים ירו באופן שיטתי , וכיסו את השטח . הכדורים פגעו על ידנו והעיפו עלינו גושי אדמה ועפר. היינו דבוקים לאדמה. לא היה אפשר להרים את הראש משך כמה שעות. באותו זמן פטרול נוסף של הבריגדה , כנראה מהגדוד הראשון , עלה בקרבתנו על שדה מוקשים ועל מארב גרמני. היו פצועים ואבדות . צעקות איומות. שם עסקו בפעולות חילוץ ובאש מחפה. אנחנו שמענו את הצעקות והצריחות של האנשים , ולא יכולנו לעזור. לא יכולנו להתערב משום שהיינו מרותקים , ובינינו לפטרול השני היה שדה מוקשים . אלו היו שעות של פחד. "

"השבועיים האלה בהם הצטרפתי בלילות לכוחות המפטרלים היו קשים לי מאד.."

"באותה עת הגיעו ללסקוב מקלעי " בראוניג " שגייסות אמריקאיים השאירו באיזשהו מקום. לא הייתה ספרות הדרכה , ואף אחד לא הכיר את המקלעים האלה . לסקוב הטיל עלי ללמוד את המקלע , ביום למדתי לבד לפרק ולהרכיב את המקלע , איך פועל המנגנון ומהי תורת ההפעלה, ואת כל התובנות היומיות שלי הייתי מציג ללסקוב , ובלילה הייתי יוצא לפטרול. כשבעקבות הקורס העצמי שלי , מפקד הפלוגה לסקוב אישר את כשירותי למקלע " בראונינג" . הוא הורה לי ללמד ולהדריך את אנשי הפלוגה בנושא מקלע "הבראוניג" , פעולתו, ותפעלו, וכך היה. "

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

במלחמת יום הכיפורים היה יאיר טל סגן מפקד פלוגה בגדוד 9 המהולל בגיזרה הצפונית של התעלה,

קישור להוצאה לאור