ami
תקציר
בתחנת רכבת לונדונית, ריקה וחשוכה, החליקה שרה דה-לגרד מהרציף אל הפסים. "אני זוכרת איך נפלתי לפני שהרכבת נכנסה לתחנה", היא מספרת, "ניסיתי להחליק אל השוליים, למצוא מקום בטוח, אבל לא הצלחתי להתגלגל לשם. הרכבת המשיכה בנסיעה והיד שלי נמחצה". לאחר מכן, עברה עוד רכבת ופגעה גם ברגלה של דה-לגרד. בעקבות התאונה, הרופאים נאלצו לקטוע את הזרוע והרגל. דה-לגרד יצרה לקמפיין מימון המונים, והצליחה לאסוף די כסף כדי להפוך למושתלת הראשונה של זורע ביונית שפועלת בטכנולוגיה של בינה מלאכותית. "שירותי הבריאות הלאומיים שלנו מציעים סיוע בהקשר של פרוטזות", היא אומרת, "אבל זה לא מפותח כמו בסקטור הפרטי. בזמן שהייתי בבית חולים בעלי התחיל לחקור את העניין, ואני הצטרפתי אליו. התרגשנו מהטכנולוגיה, דיברנו עם אנשי מקצוע, וחשבתי שכדאי לי לנסות את הטכנולוגיה האחרונה"
מתוך הכתבה המרתקת של יעל חלק :
ב–30 בספטמבר 2022 היתה שרה דה־לגרד בדרכה מהעבודה הביתה. כמנהלת הגלובלית של התקשורת התאגידית בחברת השקעות, היא סיימה את העבודה על פרויקט שאמור היה לצאת לדרך, שלחה את הצעת הנושא לדוקטורט שלה וציפתה לחגיגות יום ההולדת ה–70 של אביה, שתוכננו למחרת.
אבל כל התוכניות השתבשו. בתחנת הרכבת הלונדונית, הריקה, החשוכה והגשומה, היא החליקה מהרציף אל הפסים. "אני זוכרת איך נפלתי לפני שהרכבת נכנסה לתחנה", היא מספרת, "ניסיתי להחליק אל השוליים, למצוא מקום בטוח, אבל לא הצלחתי להתגלגל לשם. הרכבת המשיכה בנסיעה והיד שלי נמחצה. אני זוכרת כאב אדיר. ברגע הזה חשבתי לעצמי — אולי מוות זה לא כל כך נורא, כי אז הכאב ייגמר, אבל מיד הופיעו מול עיניי הבנות שלי (היום בנות 9 ו–13), ובדמיוני שמעתי אותן אומרות — אמא, מה את עושה? את צריכה לבוא הביתה. הבנתי שאני לא יכולה למות, שאני צריכה להציל את עצמי. הייתי על פסי הרכבת במשך 15 דקות. זה הרבה מאוד זמן כשאת פצועה ככה. רכבת שנייה נכנסה לתחנה, ושוב — אף אחד לא ראה אותי. אף אחד לא שמע אותי. והרכבת הזאת מחצה את הרגל שלי מתחת לברך. זה נס שלא היה לי התקף לב, או שלא דיממתי למוות. ובזמן הזה אני חושבת — לא יכול להיות שזה קורה לי, וגם — אני צריכה ללכת הביתה".
לאחר שזרועה הימנית ורגלה הימנית נקטעו בעקבות התאונה על מסילת הרכבת, היא יצאה לקמפיין גיוס המונים והצליחה לגייס סכום של יותר מ–300 אלף דולר לטובת התקנת הזרוע הביונית. לדבריה, כבר בבית החולים אמרה למנתח: "'אם אתה קוטע את היד שלי, זה בסדר, אבל כשאתה מחבר לי זרוע רובוטית, אל תחבר זרוע של ברבי. אני רוצה זרוע מגניבה של רובוט'. הוא הסתכל עליי במין מבט משוגע, אבל אני חשבתי — יש בעיה, יש פתרון, איך נגיע לשם?"
זרוע ה–AI של דה־לגרד פותחה לאורך שנים, והיא כאמור האדם הראשון להשתמש בה. "זה דומה מאוד לאייפון, תמיד יש דור חדש, שהוא שיפור של מודלים קודמים. כשקיבלתי את הזרוע, היו בה כל המרכיבים האחרונים בגרסאות הכי עדכניות שלהם".
איך היא עובדת?
"הפרוטזה מתלבשת על מה שנשאר מהיד שלי. בפנים יש 16 אלקטרודות במיקומים שמאפשרים לאתר תנועות שריר ולתרגם את זה לדחף חשמלי שמפעיל את המרפק והיד. הקסם קורה באופן שבו מחשבה שיש לי לגבי הפעלה של היד הופכת לפעילות של שריר. הדרך הכי טובה להסביר את זה היא להשוות את זה למשחק מחשב: את צריכה ללחוץ על קומבינציה של מקשים כדי שהאוואטר שלך יעשה פעולה מסוימת. אני חושבת על תנועה, מכווצת באופן מסוים את השרירים שנשארו לי, וזה מיתרגם לתנועה של היד. לקח לי זמן ללמוד לעשות את זה. את צריכה להיות מאוד לוגית ולשבור את זה לתנועות קטנות, זה כמו ללמוד שפה חדשה. החלק של ה–AI אחראי לכך שבכל פעם שאני משתמשת ביד נאסף מידע על האופן שבו אני עושה את זה, איזו תנועה אני מנסה להשלים, והמידע הזה מאוחסן לטובת הפעולה הבאה".
לכתבה המלאה במוסף עיתון " הארץ" ( קישור)