מה שביקש זך למחוק היו פרטים פרטיקולריים בביוגרפיה שלו, כגון היותו בן להורים גלותיים שעלו מגרמניה ונותרו זרים בארץ שאת שפתה לא ידעו עד סוף חייהם, ואת שמו מלידה, הארי זייטלבך, שהוחלף, ואת המאבק ללשון ללא מבטא.
שתיקתו ההולכת ונמשכת של המשורר התארכה עד לסוף שנות השבעים, שבהם, ובעיקר בממואר המאוחר "מות אמי" (1997), הוציא לרשות הרבים חלקים היסטוריים וביוגרפיים מחייו.
מהספר הזה " מות אמי " למדנו על היות אימו נוצרייה שלא הסתגלה לארץ .
על היחסים המורכבים בין זך להוריו ניתן ללמוד מתיאור גלוי של חיי אימו הפותח במלים, "בעצם לא ניתן להאשים אותה". ". ( אביבה קרינסקי , 26 בנובמבר 2014 ).
ב"עצם לא ניתן להאשים אותה . אמה מתה בלידתה , באיטליה , טורינו . שתי אחיותיה הבוגרות ממנה התעללו בה , הפכו אותה לסינדרלה, לכלוכית המטבח, סינדרלה בלי נעל קסמים , בלי משתה , בלי נסיך.
האב הנוצרי האיטלקי היה עסוק מדי בקומפוזיציות שלו , בן 42 או 43 במותו . מה עוד נותר לה אלא להינשא לגבר הראשון שהציע לה מפלט , פגשה בו בחשמלית באמסטרדם , בני זוג שאפילו לשון משותפת לא הייתה להם , זולת הרצון להימלט . הוא מאימו השתלטנית , היא מאחיותיה . בת 17 הייתה בנישואיה , איזה " שידוך" ואיזו אהבה יכולה הייתה להעניק לבן שלה שהזדמן , לא מבוקש , לתמונה המשפחתית.
מקור : " מות אמי" , עמוד 93 , (הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1997 ).
" על איטליה לא דיברה , במקום זאת , חזרה לדבר איטלקית , שפת ילדותה ונעוריה. הרופאים במוסד הרפואי לא דיברו איטלקית והיא חזרה ואמרה באיטלקית " כן , אבא , אני כבר בסדר , אתה רואה" .
מקור : " מות אמי" , עמוד 37 , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1997 ).
"נכון , יפה הייתה , לא יפהפייה בטעם הימים האלה . מחלצותיה , בצילום מברלין המונח כעת לפניי, הנשף מסיכות , מלבושי אמידים. בצילום אבי חובש לראשו מצנפת שוטים מחודדת, האם היום מאושרים אז?"
נתן זך מוצא בארכיון ממלכתי מסודר למופת בברלין את המסמך המציין כי אחד (אביו של נתן זך ) נורברט זייטלבך , אשתו ובנו התיצבו בקונסוליה הנאצית בפאריס להודיע על שינוי כתובתם , כראוי וכנדרש מאזרחים הגונים , וזאת חודש אחרי מנוסתם מברלין . חודש לאחר שנודע לאבי המשפחה כי גזר דין מוות תלוי על ראשו. אכן , מצנפת השוטים הלמה את האיש האומלל , חייל בצבא הקייזר במלחמת העולם הראשונה ( שנתיים במחנה שבויים בברייטון שבאנגליה) " גרמניה מעל לכל, "
מקור : "מות אמי ", עמוד 95 ,( הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1997 )
לאחר עלייתו ארצה , אביו של נתן זך שקע בחובות כבדים בשל הסתבכותו בבניית שכונת זיו בחיפה. " אבי הלך לעבוד בבניין , סחב לבנים על גבו , עד שפרע את כל חובותיו . אחר כך מכר ביצים בחנות שכורה בשוק הכרמל בתל אביב .
מקור : " מות אמי , עמוד 99 , (הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1997).
סבתו של נתך זך, שהייתה במקור מגליציה , מיררה את חייה של אימו . " הגויה הזאת שלא יודעת להכין שום מאכל נורמלי, "
מקור : " מות אמי" , עמוד 97 ( הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1997 )
האגרנות הכפייתית של נתן זך
זך מילא את חייו בגודש של חפצים כבמסך חוצץ מפני המוות.
תאוותו של זך לחפצי יוקרה, לשעונים ועטים נדירים, שכל ימיו רדף אחריהם כילד אחר צעצועיו. לא מיזנתרופיה זיהה אורלנד במנהגיו של זך אלא רצון לגונן על עצמו מהבדידות, מפחדי המוות והאַין.
סיפרה הסופרת רות אלמוג על הסופר בנימין תמוז שהיה בזמנו עורך המוסף הזה (אלמוג שימשה כסגניתו): "נתן זך שוחח כל הערב עם בנימין תמוז על חפצים, על חיפושיהם ומציאותיהם בשוקי פשפשים שונים, בארץ, בפאריס ובלונדון ( זיווה שמיר , 26 בנובמבר 2024 .
נתן זך היה אלכוהוליסט
"פגשתי בו בהפגנה כנגד אחת המלחמות בעזה, בתל אביב. על הבמה הקטנה נאמו מי שנאמו ופתאום הוא עלה לדבר, שיכור ומתנדנד, ודיבר שטויות לא קוהרנטיות, עד שהקהל התחיל לשרוק בוז ולדרוש שיורידו אותו מהבמה, מה שאכן נעשה. הבה נודה על האמת: נתן זך היה אלכוהוליסט, אדם נרגן ולא נעים, לעיתים גזען לא קטן, ובשנים האחרונות כנראה מבודד וגוסס. במהלך הימים האחרונים גיליתי ש"כי האדם עץ השדה" נכתב בעקבות מלחמת לבנון, ש"אני רוצה תמיד עיניים" הוא שיר אירוני המופנה אל שירתו של נתן אלתרמן, "
נתן זך נולד בשנת 1930 בברליןבשם הארי זייטלבך Harry Seitelbach לנח (נורברט), יהודי גרמנייליד פשמישל, ולקלמנטינה (טינה) לבית קבלצי (Cavallazzi), איטלקייהילידת טורינו
בצעירותו של זך, אביו התאבד מאחר שירד מכל נכסיו ומאחר שלא הסתגל לחיים ולתרבות בישראל.
את שיריו החל לפרסם בעיתונים שונים ב-1951, והוא נמנה עם חברי קבוצת "לקראת", בהם משה דור ואריה סיון, ששיריהם הראשונים יצאו לאור בקובץ "בשלושה" ב-1953. זך נחשב לבן המורד בדור המשוררים שקדם לו, ובהם נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי. ב-1955 יצאה לאור אסופת שיריו "שירים ראשונים" וב-1960 "שירים שונים", שנחשב לספר שבישר את המהפכה שחוללו זך ובני דורו בשירה העברית ולביטוי לתגובת הנגד שלהם לשירת אלתרמן ושלונסקי.
ב-1968 נסע זך לאנגליה והשלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת אסקס. בשובו לארץ, כעבור כעשור, לימד בין היתר באוניברסיטאות תל אביב וחיפה.
חיים אישיים
ב־1958 נשא לאישה את אסיה הרמתי (הוכברג), אך השניים התגרשו כעבור זמן קצר.
לזך לא היו ילדים משלו, מה שלימים הביע עליו צער רב. במסגרת ראיון לתוכנית הטלוויזיה "חוצה ישראל", אמר זך: ”היום אני מאוד מתחרט, וזה גורם לי להרבה כאב. כי הטיפשות זוהרת מתוך זה. אני הייתי האב הכי נפלא שיכול להיות בעולם”.
בשנת 2009 אובחן זך כלוקה במחלת אלצהיימר, אך המשיך לפרסם ספרי שירה ולהתראיין.
כמה מידידיו וחבריו סיפרו כי שרה אביטל, לה נישא ב–2014, חמש שנים אחרי שאובחן כלוקה באלצהיימר, אשפזה אותו בבית האבות משען ברמת אפעל. אביטל, שמונתה לאפוטרופוסית של זך, מנעה מחברים של המשורר, גם מי שליוו אותו שנים ארוכות, מלבקר אותו. החברים, בהם למשל האדריכל ישראל גודוביץ', עתרו לבג"ץ בתחילת השנה האזרחית וכמה שבועות אחר כך התפרסמו הדברים ברדיו, בעיתונות המודפסת ובטלוויזיה.
"לא היינו בקשר בשנותיו האחרונות, אבל שנים רבות נשאה שרה אביטל את התובענות שלו ועשתה את זה בנאמנות", מספר אברם קנטור, לשעבר מנכ"ל הוצאת פועלים, וידידו של זך שעבד בה וגם הוציא בה את ספרי השירה שלו. "כל הסיפורים על כך שהיא רצתה לרשת אותו, זה לא מתאים לאופן בו היא התנהגה אליו כל השנים ואם היא תירש אותו — כך צריך להיות. היא טיפלה בו שנים ארוכות למרות שהיה אליה נוקשה מאוד. היא טיפלה ודאגה לו בנאמנות רבה מאוד. כך זה נראה מהצד והייתי קרוב אליו ולא אליה".
ישראל גודוביץ' – מהנדס עיריית תל אביב לשעבר, סיפר שנתן זך היה ידיד נפש שלו, וכשקרא בעיתון, לפני כשלוש שנים, שנתן זך מאושפז במשען ברמת גן, מיהר לבקרו.
השומר בכניסה לבניין שאל את גודוביץ' האם יש בידו אישור לבקר את נתן זך, כשגודוביץ' השיב בשלילה, מנע השומר את כניסתו.
למרבה המזל הבחין גודוביץ' בנתן זך ההולך בקצה המסדרון כשאזיק לרגליו, השניים התנפלו זה על זה בחיבוקים ובנשיקות ונתן זך אמר לידידו גודוביץ' שהוא נמצא ב"משען" בניגוד לרצונו והוא מעוניין בעזרה של עורך דין.
מאז פגישתם ב"משען" מנעה שרה מגודוביץ' ומחברים נוספים לבקר את נתן זך.
מלחמת נשים רחשה בין שרה אביטל, אשתו של נתן זך שעזב את ביתו בת"א לטובת בית אבות ברמת אפעל, לבין צביה, אמו של הילד שאותו אימץ זך לפני מספר שנים.
"בני הכיר את נתן כשהיה בן שלוש וקצת, היום הוא בן 14 וקצת. הוא יצא מהגן ונתן קשקש איתו. הוא שאל אותו מה הוא עושה והוא ענה לו שהוא משורר. הילד אמר לו שברחוב ליד הגן, גר המשורר אברהם שלונסקי, נתן התפעל מהחוכמה שלו ונתן לו את הטלפון שלו. הילד צלצל אליו ומאז הוא היה אצלו, ישן אצלו הרבה בבית, נתן אהב אותו אהבת נפש. הוא קרא לו אבא, זך קרא לו 'בני האהוב והיקר' ויש לי את זה מוקלט. הילד אומר לי שכל פינה בעיר מזכירה לו את נתן. הוא אוהב אותו מאוד. נתן אמר לנו ששרה אוהבת רק את עצמה. היא השתלטה עליו".
פשרה במאבק על הירושה של המשורר נתן זך: כשבעה חודשים לאחר שהלך לעולמו בגיל 89 והותיר צוואה שעל פי הערכות מסתכמת בכעשרה מיליון שקלים, מקורביו של זך הגיעו להבנות והדיון לא יגיע לבית המשפט.
לאחר מותו של המשורר החל קרב ירושה, שבמהלכו, אלמנתו של המשורר, שרה אביטל, הגישה בקשה לקבל את הירושה שהותיר אחריו – כשבמקביל, אימו של נער שהיה מקורב מאוד לזך מבקשת בשמו לקבל סכום שלטענתה הובטח לו בצוואה קודמת.
על פי הערכות, שווי הרכוש והממון שהותיר אחריו זך מסתכם ביותר מעשרה מיליון שקלים, אולם המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסכום של חצי מיליון שקלים ולסוגיה אילו מבין שתי צוואות יש לקיים.
באת כוחם של הנער ואימו, עו"ד ענבל דקל, טענה כי יש לקיים צוואה מוקדמת יותר שכתב המשורר, ושבה צירף הוראות מיוחדות ובהן ביקש להוריש לנער חצי מיליון שקלים. מנגד, אשתו של המשורר המנוח ביקשה באמצעות עו"ד בעז קראוס לקיים צוואה שנכתבה במועד מאוחר יותר, ושבה לטענתם לא מופיעה בקשת הירושה לנער. כך, למעשה, הוגשו שתי בקשות שונות לרשם הירושות לכבד את הירושה של זך.
ami
