הרגע ששינה את מותי (מעיין סבג)

הרגע ששינה את מותי

  מעיין סבג

יצא לאור ע"י הוצאת עצמית, בשנת 2024,  מכיל 255 עמודים

 סיפורה המדהים של מעיין סבג מכפר סבא שנפצעה ברעידת האדמה בסין שגבתה את חייהם של 70 אלף איש וניצלה בזכות בחור סיני מקומי,

"ברגע אחד, אני מוצאת את עצמי תחת הריסות מסעדה כשפניי מרוסקות לחלוטין וקולי לא נשמע", מתארת סבג את הרקע לכתיבת הספר, "חיי השתנו לחלוטין, היציאה מתוך חשיכת הקבורה שלי תחת האדמה היא מסע מלב האדמה ללב האדם. במשך שלושה ימים אני נאבקת לשרוד עד הערב של היום השני בו אני שרויה בשטח ההרוס על אדמתה הפצועה של סין כשאני פצועה ומדממת, מבלי היכולת לבלוע מזון, שתיה או לדבר. שם אני מאבדת את חיי ופוגשת בקול המדריך אותי בחזרה לחיים.

" בשנת 2008, קצת לפני סיום ההתמחות שלה ברפואה סינית בבית החולים האוניברסיטאי בצ'נגדו, סין, מעיין סבג לוקחת החלטה שעתידה לשנות את חייה לעד: היא יוצאת ליום טיול באזור, ונקלעת לאחת מרעידות האדמה הקשות ביותר שידעה סין."

סקירה מעניינת אודות הספר שכתבה בלה בר לב  בקבוצת הפייסבוק " מועדון קריאה לאוהבי ספרים"

סקירה בעקבות זכיה בספר הנפלא של מעיין סבג, "הרגע ששינה את מותי" 253 עמודים.

נדרשו לי לא מעט ימים של הטמעה, לאחר סיום הקריאה בספר הזה, עד שהתיישבתי לכתוב את הסקירה.

הגיע לידי הספר בצירוף הקדשה אישית נפלאה ומרגשת ביותר.

מדובר בסיפורה האמיתי של מעיין, המסופר בגוף ראשון. הספר הוא עדות חיה, בועטת ונושמת לעוצמות האדירות הגלומות בנפש האדם ובגופו, גם כשהוא רצוץ ושבור ואף מוגדר מת, פשוטו כמשמעו. תעצומות הנפש והכוחות אותם גייסה מעיין בעקבות קול קורא, אותו היא מכנה: "הבורא", על מנת להוציא את עצמה מהמוות, אין להם אח ורע. נשביתי בקסמו של הספר, צללתי לתוכו, ולא הנחתי מידי עד שסיימתי לקרוא את עמודו האחרון.

מעיין הייתה סטודנטית לרפואה אלטרנטיבית בסין, ביחד עם חברתה ענת. יום אחד החליטו לצאת לטיול באזור מרוחק, בו הטבע שולט. בשעה שישבו במסעדה על גדת נהר מול נוף משגע, אירעה רעידת אדמה חזקה מאוד ששינתה את כל חייה, והפכה את עולמה.

מעיין התעוררה כשהיא קבורה מתחת לערמות בוץ, כשהיא מדממת ואינה מודעת כלל למתרחש בסביבתה שנותקה מהעולם. המחלצים מבין הכפריים לא ידעו על נוכחותה שם ומהו מקומה. לחרדתה, התברר לה שלמרות שהיא מנסה לצעוק, אין קולה נשמע. בדרך לא דרך היא פילסה לעצמה נתיב החוצה, ואז התגלתה ע"י המחלצים. פציעתה הייתה חמורה ביותר בעיקר בפניה והלסת שלה. היא לא יכלה לדבר, לשתות או לאכול, כי גם הוושט שלה נפגע והתנפח. וכך חלפו כמה ימים, והיא וענת מחליטות לצאת מהמחנה המאולתר שהוקם במקום, בו היה מחסור חמור בציוד רפואי, מים ומזון. היא עוברת שבעה מדורי גיהנום עד שהיא פוגשת בחור סיני המסייע לה והופך לידיד נפש. תוך כדי טיפוס מייגע על הר גבוה, שהיה הכרחי, הגיעו אליה שני מחלצים ישראלים. אך מסכת ייסוריה לא תמה. הם נאלצו להשאיר את רכבם מאחור, כי השטח לא היה עביר. לאחר עוד הליכה קשה, הגיעו לרכב והחלו בנסיעה מייסרת לבית חולים. שם התברר שעליה לעבור ניתוח מאוד מסובך, במהלכו הידקו את לסתותיה לשלושה חודשים. כך שתזונתה היתה נוזלית באמצעות עירוי. אך מעיין לא אמרה נואש, וגייסה את כל כוחותיה לריפויה. בינתיים נשלחה משלחת מהארץ על מנת להטיסה ארצה להמשך הטיפול והשיקום הממושך.

מעיין הצליחה להיחלץ מהמוות הוודאי שהיה צפוי לה בכוח אמונתה החזקה, ובסיועם של אנשים טובים שכל רצונם היה להיטיב עימה.

בתום התהליך, וכחלק מהריפוי הנפשי, נכתב גם הספר הזה המגולל את קורותיה מדי יום.

מעיין הפכה למטפלת ומאמנת לאנשים במצוקה, כך שבסוף הספר ישנם כמה עמודים שיש בהם כדי לסייע לכל מי שמצוי באיזושהי מצוקה. כמוכן לא שכחה מעיין את מיטיבי, והיא כתבה לכולם תודות.

אין זה רומן ואף לא יומן או סיפור מסע רגיל. זהו סיפור יוצא מן הכלל. הוא סוחף, מרגש ומסעיר. וכתוב היטב בשפה ידידותית. יש בו לא מעט תיאורים פחות נעימים של ההרס שגרמה רעידת האדמה. אך האדם בכוחו הדל לא נתן לטבע לנצחו.

קישור לסקירה של בלה בר לב