"אריאנה, אני בא, חכי לי, אני בא. חכי לי, אריאנה".

מאת : רות אלמוג

הם היו זוג יוצא־דופן שרחשו זה לזה אהבה גדולה ורבת עוצמה. אריאנה הרן היתה משוררת חילונית, חברת קיבוץ ואוהבת לאכול. היה לה, מספרת לי יערה, מקרר שדלתו שקופה ואפשר היה לראות דרכה את המזון מסודר וממלא את המקרר. "כשהתחתנו היה האוכל לחלבי והיא אהבה להסתכל על הפשטידות וכל מה שהיה בו. היא גם כתבה ספר בישול בשם "פתחון־פה — תבשילים עם נשמה", שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1970 ובו הרהורים ומתכונים. וכמובן לא שמרה כשרות. והוא, רב ידוע בעל פינה שבועית פופולרית בטלוויזיה שבה דיבר בפרשת השבוע. הוא היה הרב של כפר שמריהו ואת סופי השבוע בילה שם.

כשמתה אריאנה לא יכול היה ככוהן להיכנס לבית הקברות ועמד ליד הגדר וצעק: "אריאנה, אני בא, חכי לי, אני בא. חכי לי, אריאנה".

"כשהייתי מצלצלת אליו אחרי לכתה ושואלת לשלומו היה עונה: 'אריאנה עוד לא חזרה'".

ועוד מספרת לי יערה: "פעם היינו בפאריס. אורי ואני ועמדנו לחצות כביש והנה אנחנו רואים ממול זוג גדול. היו אלה שמואל ואריאנה והוא היה לבוש כצייר מהמאה הקודמת בחולצה גדולה ולצווארו עניבת פרפר או צעיף ולראשו כומתת ברט, והיא לבושה בבגדים אופנתיים. מעולם לא ראינו אותו אלא לבוש כדרך שרב מתלבש. היתה פגישה צוהלת".

אורי אורלב כתב על אריאנה את הספר "לידיה מלכת ארץ ישראל" המבוסס על הביוגרפיה שלה. ילידת רומניה, ילדה שובבה שהתכוונה להתחתן עם יורש העצר הרומני ולהיות מלכת פלשתינה. שמואל סיפר לזוג אורלב שאריאנה כל־כך שמחה עם הספר, שיצא בזמן שהיתה מאושפזת בעקבות התקף לב, שמיד התחילה להתנהג עם הצוות רפואי כילדה שובבה.

יערה כותבת לי: "אני מתגעגעת אליהם, לסיפור אהבתם, לחוש ההומור שלהם ולהתענגותם על אוכל טוב". קל להבין זאת.

מקור וקרדיט : רות אלמוג , מוסף ספרות ותרבות , עיתון " הארץ"

ראו גם : 

הרן-הכהן (במקור הפנר) נולדה ברומניה ב-1933. בהיותה בת 11 עלתה לבדה לישראל. תחילה למדה במוסד נוער בנהריה, וכעבור שלוש שנים נקלטה בקבוצת שילר. היא שירתה בנח"ל, ערכה את הדו-שבועון של התנועה הקיבוצית, עבדה במערכת "דבר" ושיחקה תקופה קצרה בתיאטרון הקאמרי.

ב-1979 נישאה לרב שמואל אבידור הכהן, אף שלא היתה דתייה. הקשר בין השניים התחיל 30 שנה קודם לכן, כשאבידור הכהן ערך את עיתון החיילים "לאור הנרות – ספר המועדים", ופירסם בו שיר שכתבה תחת החתימה א' הפנר. שנים אחר כך נפגשו בהרצאה שהעביר בסמינר בגבעת חביבה, והוא עבר להתגורר אתה בקבוצת שילר. עם הזמן אימצה הרן-הכהן הרגלים חדשים: היא הפסיקה לעשן ולנסוע בשבת והחלה לאכול אוכל כשר ולצום ביום כיפור.

את ספר שיריה הראשון, "שירים בלי שם", פירסמה ב-1962, ונחשבה לאחת ממשוררות השירה הישראלית הצעירה, לצד יאיר הורביץ שהחל גם הוא לפרסם אז, יונה וולך, מאיר ויזלטיר ואחרים. מאוחר יותר פירסמה את ספר שיריה השני, "לאורו החיוור של הרדיו". שני הספרים קובצו אחר כך לספר אחד. כמו כן פירסמה את ספר השירים "שירים אחרי", ואחד משיריה, "האם אתה מאושר", הולחן ובוצע על ידי ריטה.

מקור

הרב אבידור למד בצעירותו בישיבת "חיי עולם" הוותיקה ואחר כך בישיבת "מרכז הרב" ובסמינר לרבנים "אלומה" בירושלים. הוא גוייס על ידי הרב הצבאי הראשון הרב שלמה גורן לשמש קצין הווי דתי בצה"ל והיה הראשון ששימש בתפקיד זה.

הרב אבידור הכהן, יליד ירושלים ודור רביעי בה, היה מעורה בעולם התורה ובחיי המעשה. במשך 35 שנה שימש כרבו של הישוב כפר שמריהו, לצד היותו מרצה מבוקש בנושאי יהדות, ובעל פינה קבועה בשידורי הטלוויזיה הישראלית בליל שבת, ובה השמיע הגיגים בנושאי פרשת השבוע.

את דרכו העיתונאית החל בשבועון "נרות שבת" שערך אביו, הרב מרדכי הכהן. בתחילת שנות החמישים התמנה להיות מזכיר "הפועל המזרחי" בירושלים, אולם תוך זמן קצר מאס בפוליטיקה ושב לעיתונות. שמואל אבידר חיבר את הספר "האיש נגד הזרם" על חייו של הרב קוק ואת הספר "יחיד בדורו" על הרב הרצוג.

אבידר היה נמנה עם מערכת האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער".

במשך שנים רבות הגיש הרב אבידור הכהן את תוכנית הטלוויזיה בימי שישי. התוכנית עסקה בפרשת השבוע והייתה מסתיימת בברכת "שבת שלום", שהפכה לסמלו של האיש. התוכנית שודרה בליל שבת, עניין בעייתי בפני עצמו שהתעצם כאשר לא דרש שיופיע הכיתוב "צולם ביום חול", כפי שמקובל בטלוויזיה כאשר מקרינים בשבת קטע מצולם של אדם דתי. הרב אבידור הכהן טען מצדו "אם יהודים כבר רואים טלוויזיה בשבת, לפחות שיהיה קצת יידישקייט" והוסיף "מי שמכיר אותי לא יחשוד בי, ומי שיחשוד אינו מעניין אותי". הרב אבידור ערך גם חופות מיוחדות ופשרניות במהלכן אפשר לחתן ולכלה להוסיף טקסטים אישיים ולכלה לענוד טבעת לאצבע החתן. במהלך השנים האחרונות לחייו לימד הרב קורסים שונים ברחבי הארץ בנושאי יהדות. במהלך הקורסים הושם דגש על תורת החסידות. את ספרייתו הייחודית, שכללה לא פחות מ-11,000 ספרים, תרם הרב אבידור הכהן עוד בחייו למרכז יעקב הרצוג שבקיבוץ עין צורים. ב-3 ביולי 2005, בשעה שעסק במלאכת העברת הספרים, לקה הרב אבידור בליבו, והובהל לבית החולים, שם נקבע מותו. הרב שמואל אבידור הכהן נקבר על פי בקשתו לצד אשתו המנוחה בבית העלמין של הקיבוץ.

בתמונה: חתונתם של הרב הכהן ואריאנה הרן.

 אריאנה הרן על עצמה :

שנת עלייה: 1944

"נולדתי בשנת 1933 בבוקרשט, ברומניה, ונסעתי לארץ ישראל בזמן המלחמה. למי שלא יודע – מלחמת העולם השניה. אבא שלי היה עיתונאי ברומניה והיה "מסתובב". כך אמרה אמא. כשהייתי קטנה חשבתי שיש לו שני מקצועות – עיתונאות והסתובבאות. אמא היתה בבית. ואני הייתי פרא אדם." [מתוך "לידיה מלכת ארץ ישראל " – סיפרו של אורי אורלב המספר את סיפורה של אריאנה.]

מדברים שכתבה על עצמה לארכיון קיבוץ קבוצת שילר :

"השתייכנו למעמד הבינוני-אינטלקטואלי, שפת הדיבור בבית היתה רומנית אם כי למדתי בילדותי באופן פרטי גרמנית וצרפתית, ובבית הספר גם קצת עברית. למרו שרוב ידידי המשפחה והקרובים היו יהודים, אינני זוכרת כי הודגש הדבר בבית, שהיה חילוני מאד.

המלחמה השפיעה על כולנו. ירדנו מנכסינו ומצאנו את עצמנו, מכורח המציאות, בחברה יהודית יותר ויותר. תקופה קצרה אפילו שיחקתי בתיאטרון ילדים יהודי.

התברר לי שאבי עבד בשרות הריגול הבריטי, והם שהוציאו אותו מרומניה לפלשתינה ומשם ללונדון.

אמא שלי החליטה ואני הסכמתי לעלות ארצה. עליתי באוקטובר 1944, לאחר שנכנסו הרוסים לרומניה, לבד בגיל 11.

נסעתי ברכבת עם קבוצה בת 150 ילדים דרך בולגריה, טורקיה, סוריה ולבנון, דרך ראש הנקרה למחנה עתלית. הגעתי לקבוצת שילר דרך "עליית הנוער", בנוער ז`, לאחר שגמרתי בית ספר עממי בנהריה, שם חייתי שנתיים וחצי במוסד "נווה הילד".

ומאז אני פה.

לא ממש סיימתי בית ספר. הייתי מטפלת של ילדים גדולים (עמוס שפירא,אילן טננבאום,גורי מיר), שרתתי בנח"ל ואחר כך התחלק זמני בין עבודה בעיתונים שונים, תיאטרון הקאמרי ומטבח בשילר.

עשיתי כמה תקופות שליחות בתנועה, בביטאון "אגרת". גם בקבוצה ערכתי את העלון וקיבלתי גם זמן מה לכתיבה לעצמי. הוצאתי שני ספרי שירה ("שירים בלי שם" ו"לאורו החוור של הרדיו") וכן ספר בישול עם סיפורים בשם "פתחון פה – תבשילים עם נשמה". כולם זכו למהדורות רבות.

התחתנתי ב 1979 עם הרב שמואל אבידור הכהן והבאתי אותו הנה ( קיבוץ קבוצת שילר) "

מקור : ארכיון קיבוץ קבוצת שילר