ami
מקור וקרדיט :
שאול מופז . המסע הישראלי שלי . הוצאת ידיעות ספרים. 2022
שאול מופז נולד באיראן ב-1948, ועלה עם משפחתו ארצה ב-1957. הוא גדל באילת ולמד בבית ספר דתי. כשהיה בן 12 עבר לפנימייה החקלאית בנהלל,
" אני זוכר את הסמטאות הצרות תבדרך לבית הספר היסודי בטהרן בו למדתי. בית ספר מעורב ליהודים ולמוסלמים.
אני זוכר את הקור העז ואת השלג העמוק בחורף של טהרן, אז ישבנו יחד כולנו סביב " הכורסי" שחימם את הבית. היה זה שולחן מרובע, כחצי מטר הו, בתחתיתו מגש עגול שבו הבעירו פחמים עד שלהטו ואז כיסו אותם באפר. את "הכורסי" עטפו בכסת ענקית שכיסתה את רגלי היושבים. סביב השולחן המחומם הזה התקבצו כולם להתחמם" ( שאול מופז , 2002 , עמוד 13) .
אביו של שאול מופז למד באוניברסיטה החקלאית בקראג' , איראן והוסמך כמהנדס חקלאי ( אגרונום) .
אביו היה ציוני וגם ידע עברית.
"הניצחון במלחמת סיני זירז את הבשלת רעיון העלייה לארץ של אבי, שהיה מבוסס עוד קודם על הציונות והרצון להיות ישראלי " (שאול מופז , עמ' 15).
"בדירת השיכון הראשונה שלנו באילת, בת שני החדרים ומרפסת, בה הצטופפנו שלוש משפחות, בחדר אחד ישנו הורי עם שלושת הילדים, בחדר השני ישן האח אברהם עם אשתו ובנו, ואת המרפסת קיבלו סבתא שרה והבן הצעיר חיים. "
"הגענו מעיר צפופה ומוקפת יערות ומצאנו מדבר לוהט . עיר שהחיים בה היו קשים מנשוא. אילת הייתה אז עיר צעירה מאוד, בלב מדבר, ללא תשתיות. המים שיצאו מהברז- צהובים, חוליים וחמים מאד- לא היו ראויים לשתייה. העירייה סיפקה לנו מים לשתייה במכלים שהובלו באמצעות עגלה רתומה לחמור. לכל משפחה הוקצבה כמות מים. כשנשמע צלצןל פעמון עגלת המים, נשלחנו בריצה לתפוס מקום בתור למים ולמלא פחים במי שתייה ראויים, אותם נשאנו הביתה בזירות רבה, מקפידים לא לאבד בדרך אף טיפה ( שאול מופז , 2022 , עמוד 15). "
"לאחר כשנה עברנו חדיר משלנו , מרווחת יותר , בעלת שלושה חדרים ומרפסת , בשדרות התמרים 246 באילת. "
המפעל הזעיר שהקים אביו של שאול מופז נכשל . זה היה מפעל לעבודות אמנות פרסית.
" אבא לא נשאר מובטל. בזכות תעודות האגרונום המקצועי , שהביא מאיראן, התמנה לאגרונום של אילת . היה זה תואר מכובס לעבודת דחק כגנן. שישה ימים בשבוע תחת השמש הקופחת, אבל גם בשובו הביתה עייף ומותש, לא התלונן, הוא היה גאה על הפרחים ועצי התמר ששתל בעיר ועל התשבחות שקיבל מראש העירייה" ( שאול מופז , 2022 , עמוד 17).
"אני חייב להודות, שלמרות הקשיים, את ילדותי באילת אני זוכר כמאושרת. כיהודי מאמין שלח אותנו אבא לבית ספר הממלכתי -דתי "ימין הרצוג" . שובצתי בכיתה ד', ילד בן תשע, נטול חברים ושפה. התיידדתי במהירות עם ילדים עולים אחרים. החברות הזו הצילה אותי באיראן היינו רק אנחנו, המשפחה, ובארץ עברו הילדים בין בתי החברים. קלטתי את השפה במהירות. אחרי שנה הרגשתי ישראלי לכל דבר . "
"בגיל 11 כבר התחלתי לעבוד בחופשות הקיץ, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. העבודה הראשונה שלי הייתה בבניין, בהוצאת מסמרים מפיגומי העץ כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם שוב. עבדתי לבדי במחסן על שפת הים. אחר כך סידרו לי לעבוד בנמל אילת כל קיץ" ( שאול מופז , 2022 , עמוד 19).
בסוף כיתה ח' , בגיל 14 , החליט אביו של שאול מופז לשלוח אותו ללמוד בשנת 1962 לפנימייה חקלאית מחוץ לאילת, בית הספר החקלאי בנהלל. לראשונה בחייו נשאר שאול מופז לבדו , מנותק ממשפחתו החמה שהייתה רחוקה מאד באילת.
בין אצולת העמק
" בנהלל קראו לי "אילתי " ובצבא קראו לי " נהללי" נדמה לי שזה אומר הכל. ארבע השנים שעשיתי בנהלל – שנות המעבר מילדות לבגרות – היו שנים שעיצבו את חיי ואת אופיי, שהפכו אותי במידה רבה למי שאני. לחיים בפנימייה היו את כל היתרונות הכרוכים בהתבגרות ובהתמודדות באופן עצמאי- וגם את כל החסרונות הנובעים מאותו מקור: היעדר המעטפת המשפחתית והמרחק מההורים, שהם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות"
נדרש לי זמן כדי לעכל את הפרידה ולהשלים איתה. ודאי בתקופה הראשונה בפנימייה כתלמיד כיתה ט במחזור מ"א. " אפסים" נקראו תלמידי השנה הזו עד ששודרגו שנה אחר כך לאליפים. קשים במיוחד היו סופי שבוע. אז נסעו כל חברי למחזור אל משפחותיהם, אבל אני , שגרתי רחוק כל כך, יצאתי הביתה רק שלוש-ארבע פעמים בשנה" ( שאול מופז , 2022 , עמוד 22).
שאול מופז השקיע מאמצים רבים והתקבל אחרי שנת הלימודים הראשונה למסלול התיכוני בפנימייה , ארבע שנים עם תעודת בגרות. תלמידים אחרים הועברו למסלול המקצועי.
" מאמץ נוסף, שתלמידי בתי ספר אחרים לא הכירו, הושקע בעבודה, בחקלאות. גם הצטיינות בעבודה הייתה מדד להצלחה. אני בחרתי לעבוד ברפת ובפלחה. אמנם, החליבה התחילה להיות ממוכנת, אבל עדיין למדנו לחלוב פרות בידינו. נדרשנו לעמוד במשימה בזמן. לצד עטינים מרוקנים. אם סבלה הפרה למחרת מדלקת היה זה סימן שהטינים לא נחלבו עד תום, סימן לכישלון . "
"בחמש בבוקר כבר השכמתי לחליבה. בשבע בבוקר הצטרפתי לשולחן הצדדי של הרפתנים בחדר האוכל, ובשמונה אחרי מקלחת, התחיל יום הלימודים. במקביל עבדתי גם בפלחה, חרשתי וקצרתי לבדי עם טרקטור בשדות, בנהלל. "
"מגיל צעיר מאד סמכו עליך ונתנו לך להבין מה המשמעות של אחריות והקפדה על פרטים – צריך לשמור על בריאות הפרות, לנהוג על הטרקטור בזהירות, לא להשאיר כלים השטח בשדה. כל הערכים האלה נספגו בי בצעירותי ועיצבו את אישיותי " ( שאול מופז , 2022 , עמוד 23).
לאביו של אול מופז היה קשה לממן את הלימודים בבית הספר החקלאי בנהלל .
חברים בפנימייה בנהלל מצאו לו עבודה פרטית ( למרות האיסור לעבוד בתשלום) במשקי הנהללים בסופי שבוע, בקטיף פירות הדר או בניקוי רפתות. "מראה המשפחות בביתן בנהלל עורר בי צביטת געגועים לביתי שלי הרחוק, וגם את הרצון להיות יום אחד בבית כזה." ( שאול מופז , 2022 , עמוד 24).
בשלב מסוים הוא נפס ע:י הנהלת בית הספר והתחוללה מהומה. הוריו קיבלו מכתב ובו איום לסלק אותו מבית הספר, אבל זה לא גרם לו להמשיך בחשאי בעבודות חקלאיות בסופי השבוע.
מקור וקרדיט :
שאול מופז . המסע הישראלי שלי . הוצאת ידיעות ספרים. 2022
ראו גם :
הצופן הגנטי: "אם לא אבי, לא הייתי רמטכ"ל וגם לא קצין זוטר"
ראו גם:
סקירת הספר ע"י גל פרל "במלחמה הרי אין מועד ב'" – סקירת ספרו של רא"ל (מיל.) שאול מופז
16.06.22
גל פרל פינקל, חוקר במרכז דדו וסרן (מיל.) בעוצבת הצנחנים "חיצי האש".
