איזי היה בן שלוש שאמא שלו מתה, והוא היה בן חמש, כשאבא שלו מת. אז הוא ושתי האחיות הקטנות שלו עברו לגור עם סבא שלהם, אבל כשאיזי היה בן תשע, גם סבא שלו מת. לא היה מי שידאג להם, אז איזי והאחיות שלו עברו לגור בבית כנסת קטן, וכמה אנשים נתנו להם אוכל ולימדו אותם להתפלל.
איזי לא יכל ללכת לבית הספר, כי הוא היה צריך לעבוד בשבילו ובשביל האחיות שלו. הוא עבד כשואב מים. כשהוא הי בן שבע עשרה, הוא עבר דירה לבדו לכפר בגרמניה, היילברון, כדי לעבוד ולהרוויח כסף בשבילו ובשביל האחיות שלו.
כשהיה בן שמונה עשרה גייסו אותו לצבא הגרמני כדי להילחם בשבילם במלחמת העולם הראשונה. הוא נהיה קצין בצבא. יום אחד המפקד שלו אמר לו: "אחד החיילים שלך גנב כיכר לחם. אני רוצה שתיקח אותו ליער ותהרוג אותו" איזי לקח את האיש ליער, והאיש אמר לו: "בבקשה, המפקד. הייתי מאוד רעב" איזי אמר לו: "אני יודע. בכל מקרה לא הייתה לי כוונה להרוג אותך." איזי אמר לו: "תוריד את המעיל שלך." איזי לקח את המעיל של האיש, וירה בו כמה חורים. הוא אמר לאיש: "עכשיו תיקח את הסכין שלך, ותחתוך את עצמך." איזי לקח את הדם, ושם אותו מסביב לחורים במעיל. אחר כך הוא אמר: "תברח מפה." איזי חזר למפקד שלו, הראה לו את המעיל, ואמר: "עשיתי את מה שאמרת לי לעשות."
אחרי המלחמה, איזי חזר להיילברון, הכפר שלו, והתחיל לעבוד במפעל לייצור בדים. אחר כך הוא התחיל חברה משלו, והחברה שלו הצליחה מאוד. הוא פגש אישה, ברתה נוסבם, הם התחתנו, היו להם שלוש ילדים (תרותי (הבחורה), מרגרט (השנייה), מנפרד (הקטן)) ,הם היו עשירים, והם חיו בבית גדול ויפה. הם היו דתיים ועזרו מאוד לקהילה שלהם.
ואז, הגיע 9 בנובמבר 1938, קריסטל נכט. הנאצים שלחו את החיילים שלהם לתקוף את היהודים, את בתי הכנסת שלהם, ואת החברות שלהם. כמה ימים אחר כך איזי קיבל פקודה להתייצב בתחנת המשטרה של היילברון עם משפחתו. אפילו שהוא נלחם בשביל גרמניה במלחמת העולם הראשונה, בגלל שהוא נולד בפולין, הנאצים רצו לשלוח אותו ואת המשפחה שלו למחנה השמדה שם.
איזי ומשפחתו עלו על משאית, שתיקח אותם לפולין, עם עוד יהודים מפולין. פתאום הם שמעו סירנה חזקה מבחוץ. רכב SS של הנאצים עצר את המשאית, ומתוך הרכב יצא מפקד, שעלה על המשאית, וצעק: "אייזיק נומן, האם אתה על המשאית הזו?" איזי ענה בשקט: "כן." המפקד אמר:" קח את המשפחה שלך ובוא איתי." איזי והמשפחה שלו יצאו איתו מהמשאית, וכשהם יצאו אל האור, איזי זיהה אותו. זה היה האיש שאיזי הציל את חייו במלחמת העולם הראשונה, לפני עשרים שנה.
המפקד אמר: "אני לוקח אותך לתחנת המשטרה, שם אתה תצטרך לחתום על מסמך, שבו אתה מתחייב לתת לנאצים את החברה שלך, את הבית שלך ואת כל מה ששייך לך. אחר כך אני רוצה שתעזוב את גרמניה כמה שיותר מוקדם." איזי אמר לו: "לא אחתום היום, אחתום מחר" המפקד אמר: "איזי אתה צריך לחתום היום!" איזי אמר: "אני לא רוצה, ואני לא יכול, לחתום היום. היום שבת." אז המפקד אמר לו: "טוב, אני אחתום במקומך." הוא לקח את איזי ואת המשפחה שלו למלון, ששם הם ישנו ללילה. תוך כמה ימים איזי והמשפחה שלו אספו כמה חפצים יקרים, וקנו כרטיסים לאוניה שתיקח אותם לארה"ב. הם הגיעו לניו יורק בחג ההודיה, יום חמישי, עשרים וארבע בנובמבר 1938.
כל שנה המשפחה שלי נותנים תודה לה' בחג ההודיה, על שהציל את סבא רבא רבא שלי ואת המשפחה שלו מהמשאית שהייתה בדרך למחנה השמדה. אם זה לא היה קורה, לא הייתי מספר לכם את זה עכשיו.
ami
