סגן ישי רון ז"ל, עיטור המופת במלחמת ההתשה

עיטור המופת

תיאור המעשה: בליל ה-3 באוקטובר 1969, היה סגן ישי רון ז"ל מפקד יחידת טנקים, שהייתה מוצבת בקירבת מעוז ליד תעלת סואץ, שעליו פשטה יחידה מצרית. עם תחילת ההרעשה, שקדמה לפשיטה, הכין סגן ישי רון ז"ל את יחידתו לפעולה, וכשנתגלה האויב, נע מיד ביוזמתו בראש יחידתו במהירות, הסתער על האויב ורדף אחריו למרות ההפגזה והאש שטוחת המסלול מהעבר השני של התעלה. על מנת לאפשר לעצמו תצפית טובה, הוא הסתער, כשהוא חשוף בצריח. תוך הסתערות הגיע לשפת המים. פגע בשלוש סירות אויב כשהוא עצמו מפעיל את זרקור הטנק, את נשקו האישי ומטיל רימונים לצדדים. בשעת פעולתו זו נפגע מאש האויב ונהרג. בפעולתו שימש דוגמא אישית לפקודיו ונסך מרץ ותוקפנות בפעולת הטנקים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

מקור וקרדיט : אתר הגבורה

סיפור חייו

בן שמעון ואהובה. נולד ביום כ"ט במרחשון תש"ט (1.12.1948) בתל אביב. בבית אביו המהנדס ואמו המורה, גדל ישי באוירה ספוגה ערכי תנועת העבודה. ישי למד בבית הספר היסודי על שם א"ד גורדון בגבעתיים והמשיך בבית הספר התיכון בקיבוץ נען. ימים רבים היה מבלה במעבדה לכימיה ופיסיקה בחיפוש, בגילוי ובניסויים; ניחן בכישרון בתחום המתמטיקה והיה מוכן תמיד לעזור לכל מי שפנה אליו בבעיה בתחום זה, היה חדור רצון כביר לדעת, לחקור ולהבין. במעבדה המשוכללת שבבית הספר עסק במכשירים השונים, מתוך שאיפתו לדעת ולהבין את תכליתם ופשרם של תהליכים מדעיים. בשעות הצהריים ובחופשות היו התלמידים יוצאים לעבוד בענפי המשק. ישי עבד בהשקאת הפרדס ואהב בעיקר את העבודה על הטרקטור. הוא שלט במכונה והכיר כל בורג בה ומכאן נבעה אהבתו לעבודה החקלאית הקשורה במכונות.

ישי אהב את החבר'ה, את ה"יחד", ותמיד היו בוקעים מחדרו הקטן ויכוחים וקולות. היה יפה נפש וטוב לב ומוכן תמיד לעזור לזולת. לישי היו תחומי התעניינות מוגדרים וביחוד היה קשור לעבודת אביו, שהיה ממש חי אותה

מחופשותיו היה חוזר למשק מלא התלהבות וחוויות מהתקדמות העבודה בפרויקט שאביו עבד עליו אז – המוביל הארצי. היה חוזר ובידו שרטוטים, סר למעבדה ונותן הסברים לחבריו, שהתעניינו בנושא.

במשך שנות לימודיו בנען התערה בחברה ובמשק ולאחר סיום לימודיו בשנת 1966, התקבל כחבר בקיבוץ.

ישי התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. תכונת המנהיגות שהתבלטה אצלו בעבודה, בארגון החברה ובארגון טיולים, הגיעה לידי ביטוי מתאים במיוחד במסגרת הצבאית.

במלחמת ששת הימים לחם כנהג טנק באוגדתו של האלוף טל. אחרי המלחמה עבר קורס מפקדי טנקים, המשיך בקורס קצינים וסיים כחניך מצטיין. לאחר תקופה של עבודת הדרכה בבית הספר לקציני שריון תבע בתוקף לצאת לקווי החזית ומבוקשו ניתן לו, ומאז עשה בחזית התעלה. חודש ימים לפני נפלו עמד להשתחרר, אבל בגלל חיוניות שירותו נתבע על ידי מפקדיו להמשיך בשירות קבע. כאשר הציג המפקד את ישי בפני פקודיו, אמר להם כי הוא המפקד שלהם וישמש להם כאב וכאם ואפשר לסמוך עליו במאה אחוזים. ביום כ"ב בתשרי תש"ל (3.10.1969), נפל סגן רון ישי בהפגזת האויב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שבקיבוץ נען.

שלושה חודשים אחרי נפלו, צויין סגן ישי רון לשבח על "גילוי אומץ לב ודבקות במשימה תחת אש אויב".

 וזה תיאור המעשה:

"בליל שלישי באוקטובר 1969 היה סגן רון ישי מפקד יחידת טנקים שהייתה מוצבת בקרבת מעוז ליד תעלת סואץ, שעליו פשטה יחידה מצרית. עם תחילת ההרעשה שקדמה לפשיטה, הכין סגן רון את יחידתו לפעולה וכשהתגלה האויב נע מיד ביזמתו ובראש יחידתו במהירות. הסתער על האויב ורדף אחריו, למרות ההפגזה והאש שטוחת המסלול מעברה השני של התעלה. על מנת לאפשר לעצמו תצפית טובה הוא הסתער כשהוא חשוף בצריח. תוך הסתערות הגיע לשפת המים, פגע בשלוש סירות אויב, כשהוא מפעיל את זרקור הטנק, את נשקו האישי והטיל רימונים לצדדים. בשעת פעולתו זו נפגע מאש האויב ונהרג. בגבורתו שימש דוגמא אישית לפקודיו ונסך מרץ ותוקפנות בפעולת הטנקים".

ביום הענקת עיטורי צה"ל הוענק לישי אות המופת.

ביום השלושים לנפילתו של ישי, הוקמה ביוזמת המשפחה קרן לזכרו, "הקרן לזכר סגן ישי רון". הקרן מקיימת חוג לתנ"ך, שהוא חוג מן המנין של החברה לחקר המקרא ומתקיים אחת לשבועיים בבית המשפחה. ההרצאות המושמעות בחוג מכונסות במאספים "הגות במקרא", היוצאים לאור בהוצאת "עם עובד". מדי שנה – בחול המועד סוכות, סמוך ליום נפילתו של ישי, נערכים ימי עיון רבי משתתפים באוניברסיטה של תל אביב, בהם דנים מחנכים ובני נוער בשאלות יהדותו של הישראלי. ההרצאות והדיונים יוצאים לאור במאספים "הישראלי כיהודי". חלק מהדברים הודפס בחוברת "במלחמה ובשלום", שיצאה לאור בהוצאת "המחלקה להנצחת החייל".

מקור וקרדיט : אתר יזכור של משרד הבטחון

קיבוץ נען : פיסות חיים

פיסות חיים

ישי נולד בכ”ט חשוון תש”ט – 1 בדצמבר 1948.

ישי הגיע אלינו כילד מגודל. בתוכנו צמח, היה לנער ולאיש. בא כילד-חוץ, עירוני ושונה – ולאט לאט פרץ דרך אל החברה של בני הקיבוץ, אל המעגל הפנימי והפך לחלק בלתי נפרד ממחזור בני נען.

עם היותו גבה קומה ורחב-כתפיים לא ניצל עדיפות כוחו הפיזי לרעת החלש ממנו.

גם בלימודים, על אף היותו ברוך-כישרונות, הצניע את יתרונותיו על מנת שלא להתבלט.
בשנות הנעורים נדמה היה שלא גילה שום אמביציה, אם מתוך ענווה ורתיעה – ואם משום שאישיותו עדיין הייתה רדומה.

רק טוב-הלב והמסירות לזולת נבעו ממנו בשפע, שאינו מצריך מאמץ מלאכותי. ורק בעבודת הטרקטור בהשקיה, ובכל עבודה, ניצל במלואם את הכוח, הכישרון והמסירות, והתבלט בדוגמתו האישית.

ישי, לבוש מכנסיים קצרים, קצת הדוקים מדי, גבו מבהיק מסיד, אך משחיר משמן מכונות.
זוג רגליים: עבות, גדולות, המסתיימות בסנדלים, גם הן מארצו של גוליבר, ואם תחפש – ודאי תמצא בשוליהן רגבי בוץ מטיול-השבת האחרון.

מאחורי משקפיו, העיניים: בהירות, צוחקות, כאומרות: “סמוך! יהיה בסדר!” כאילו אחרי מילים אלו הסתתר עיקר אופיו של ישי.

בצבא נפתחה אישיותו. נוכח האחריות והסכנות לא היה מקום לצניעות והירדמות.
בכל פעם הגיעו אלינו הסיפורים על הישגיו, על אהבה ואמון של פיקודיו ועל היוזמה וכישרון המנהיגות שלו.

מקור וקרדיט : קיבוץ נען