כל השאר הוא אלמוות מאת  ד"ר שרון גבע – ביוגרפיה כפולה של זוג לוחמי הגטאות צביה לובטקין ויצחק צוקרמן אחרי שנות המלחמה והמרד. הספר מביא את פרשת חייהם בישראל, בצל השואה ולאור הגבורה.

 הוצאת הקיבוץ המאוחד , ספרית הפועלים , 2023

 סיפור חייהם של צביה לובטקין ויצחק (אנטק) צוקרמן שהיו מראשי הארגון היהודי הלוחם (האי"ל) בפולין ולחמו במרד גטו ורשה שפרץ ב19.4.1943 לפני 80 שנה.

הספר מתמקד בשנים שלאחר המלחמה: הקמת קיבוץ לוחמי הגטאות, עדותם במשפט אייכמן, עיצוב זיכרון השואה ודילמות יומיות אתם התמודדו

 צביה לובטקין ויצחק (אנטק) צוקרמן היו מראשי הארגון היהודי הלוחם (האי"ל) בפולין ומבכירי הלוחמים והלוחמות במרד גטו ורשה, שפרץ בתשעה־עשר באפריל 1943 ומאז היה שם נרדף לגבורה בתקופת השואה. הם נשארו בחיים ועלו לארץ, כאן אומצו אל ליבו של הקיבוץ המאוחד והשמאל הציוני. בה בעת, כולם, בלי הבדל מפלגתי, העלו אותם על נס וראו בהם גיבורים לאומיים. עדויותיהם נישאו ברוב עם ופורסמו בכתובים, עלילות גבורתם נרשמו בספרי ההיסטוריה ושמותיהם הונצחו על מפת הארץ, אך עם הזמן היטשטשו קווי דמותם. 80 שנה אחרי המרד ולמעלה מארבעה עשורים אחרי מותם נותר רק הסמל: שם יישוב ושמות רחובות, בית ספר ומרכז קליטה, לוח זיכרון ותמונות על הקיר.

כל השאר הוא אלמוות הוא ביוגרפיה כפולה של זוג לוחמי הגטאות צביה לובטקין ויצחק צוקרמן עם תום ימי הכיליון והמרד ואחרי שנות המלחמה ההן, החל מסוף שנות הארבעים של המאה העשרים ועד מותם. הספר מביא את פרשת חייהם בישראל בין מוות בגטו ובמרד לבין חיים בצל השואה ולאור הגבורה, בין חרישת תלם עברי באדמה נטושה בגליל המערבי לבין ייסודו של מוזיאון השואה הראשון בעולם, בין ביסוס קיבוץ של ניצולים לבין קריאה להחרים את גרמניה, בין צריף ההורים שעברו את השואה לבין בית הילדים של הדור השני, בין כמיהה לימים של שקט לבין קריירה פוליטית ומועמדות לכנסת, בין עדויות מסעירות מעל בימות ובמשפט אייכמן בירושלים לבין הידיעה המייסרת שמי שלא היו שם לעולם לא יוכלו להבין.

החיים שאחרי המרד

צביה לובטקין ויצחק (אנטק) צוקרמן היו ממובילי ההתנגדות לנאצים בגטו ורשה, ומהלוחמים המעטים שנותרו בחיים | ספר חדש של ד"ר שרון גבע מתחקה אחר הדילמות של חייהם בארץ ישראל: מהקמת קיבוץ, עיצוב זיכרון השואה ועד שאלות 'יום יומיות' | "הספר הוא על המתח של איך בונים חיים אחרי המאורע העצום הזה"

לובטקין וצוקרמן היו חברים בתנועת הנוער 'דרור' בפולין, וממובילי המרד בנאצים בגטו ורשה ב-1943. צוקרמן היה מחוץ לגטו בזמן המרד עצמו, ודאג לאספקת נשק למרד, בעוד לובטקין נשארה בין הלוחמים, והיתה בין המעטים ששרדו. בתום המלחמה הם היו פעילים בתנועת הבריחה, שפעלה להעלות יהודים לישראל, עלו לארץ והיו ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי ובתוכו בית לוחמי הגטאות – בית עדות למורשת המרד, המוזיאון הראשון בישראל שהנציח את השואה. הזוגיות שלהם החלה כבר בתקופת המלחמה, ולימים הם גם נישאו והקימו משפחה.

גבע בחרה להתמקד בחיים ובהתמודדויות של השניים לאחר השואה. "השאלות של פרקי המשך החיים הן גדולות מאוד", היא מספרת, "שאלות של ישוב שעולה על הקרקע, של קיבוץ שצריך להקים עצמו את אסיפת החברים. שניהם היו פעילים גם בסוגיות לאומיות – הסכם השילומים מגרמניה, משפט אייכמן, היחסים בין ישראל לגרמניה והמאבק על זכרון השואה בישראל. בית לוחמי הגטאות שהוקם בקיבוצם התמודד מול יד ושם על הבכורה, ומשנות השישים עם מכון מורשת של השומר הצעיר, וזו סוגיה לא קטנה בכלל".

הקיבוץ של 'גיבורי השואה והמרד' התקשה לגייס חברים חדשים

היה משהו שהפתיע אותך במהלך המחקר?
"אני לא חושבת שבאתי עם הרבה הנחות מראש, כך שקשה לדבר על הפתעות. אבל דבר אחד שבכל זאת אולי מפתיע, זה עד כמה שברירי היה הקיום של קיבוץ לוחמי הגטאות. הקושי העצום לגייס חברים לקיבוץ, או כספים לבית לוחמי הגטאות."

"מצד אחד – ניצבים שני 'גיבורי השואה והמרד' עם המעמד הציבורי הנלווה, ומנגד, מפתיע כמה העבודה הייתה קשה, וכמה היו צריכים לחזר על הפתחים כדי להשיג כסף. זה עולה למשל בהתכתבות בין רחל ינאית בן-צבי, שמאוד מעריכה את צביה, אבל כשזה מגיע לפרקטיקה, הפוליטיקה יותר חזקה – היא אשת הנשיא, ממפלגה אחרת, ורשות הזיכרון הלאומית, יד ושם, היא לא בית לוחמי הגטאות."

הקושי לגייס צעירים היה ייחודי להם?
"לוחמי הגיטאות הוא בוודאי לא הקיבוץ היחיד שהתמודד עם הקושי הזה, אבל שם היה קשה יותר. הוא נתפס כקיבוץ זקן, שמי רוצה לבוא אליו?"

איך זה השפיע על הקיבוץ?
"בשנות השישים המצב של המשק היה כמעט תלוי על בלימה – רחוק מהימים של קיבוץ מבוסס. אף אחד לא העלה בדעתו משהו כמו מפעל טבעול, שקם רחוק רחוק בעתיד. זה דור ראשון של אנשים שהיו מבוגרים יותר מחברים בקיבוצים חדשים אחרים, והעובדה שלא היה אמצע – בין דור ההורים ולילדים, יצרה שם נטל כבד מאוד".

"מה שסיקרן אותי היה המכתבים האישיים"

ד"ר שרון גבע , מרצה בכירה בסמינר הקיבוצים והיסטוריונית בבית לוחמי הגטאות, לא יודעת להצביע על רגע מדויק בו החליטה לכתוב ביוגרפיה של הזוג לובטקין צוקרמן, שתעסוק אך ורק בחייהם בארץ ישראל, לאחר השואה. "זה פרויקט ארוך", היא אומרת, "שני האנשים האלה תמיד יקרים ללבי מאוד".

לסקירה המלאה של ארז רביב

פרופסור רחל אליאור על הספר החדש של ד"ר שרון גבע :

הספר ״כל השאר הוא אלמוות״, פרשת חייהם של צביה לובטקין ויצחק ( אנטק) צוקרמן, אשר ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בית לוחמי הגטאות ויד טבנקין, מיוסד על קריאה רחבת היקף במקורות רבים ומגוונים הקשורים בשואה ובתקומה, במרד גטו ורשה, בעלייה על הקרקע של קיבוץ לוחמי הגטאות בשנות הארבעים ובתלאות שהיו כרוכות בעלייה ובהתיישבות, ומושתת על קשב רגיש, מדויק, רב- קולי, אנושי וביקורתי לכל תיעוד הקשור בזיכרון ובהנצחה של לוחמי הגטאות, ולחשיפת העובדה שלא היו היבטים שלא נקשרו במחלוקות פוליטיות מוסדיות ומפלגתיות.

הספר המרתק, השוזר ביוגרפיה והיסטוריה , אוטוביוגרפיה בעל פה ועדות כתובה ומוקלטת, מבוסס על קריאה רחבת היקף בכל מקור הנוגע לזכר השואה והנחלתה, ולמחלוקות העמוקות בנושא זה בין אנשי המפלגות השונות, ועל קשב עמוק לעדויות הניצולים בעל פה ובכתב, ועל ניתוח מעמיק של עדויות מוקדמות ומאוחרות של שלושה דורות: של דור הנהגת היישוב שהתנכר ברובו הגדול לאסון היהודי באירופה בימי מלחמת העולם השנייה, של דור לוחמי הגטו ניצולי השואה ופליטיה שהגיעו לארץ ישראל עם מטען העבר הבלתי נשכח, וחשבון מר ומושתק, עם ההווה, והשקיעו את חייהם בבניין ותקומה, מזה, ובהנחלת הזיכרון ובמאבק על ההנצחה, מזה, ושל ילדיהם, שגדלו בצל חותם השואה והגבורה בבית הוריהם, מכאן, ולאור המחוייבות להמשך החיים, התחייה והתקומה, כדור חדש, מכאן.

מורכבות ההיסטוריה היהודית במאה העשרים, ומורכבות החיים של שורדי השואה והמרד, שעברם המיוסר אף פעם לא נשכח מהם בחלום ובהקיץ, בגוף ובנפש, עולים בספר בבירור במקהלת קולות רבים.

המחברת האזינה בקשב דרוך לקולות העולים מהארכיונים הפרטיים, המוסדיים והקיבוציים לצד הקולות המתועדים במסמכים מהארכיונים הממשלתיים והלאומיים והמפלגתיים. היא הקשיבה לקולות הנשכחים העולים מהגנזכים של עיתוני הקיבוצים, לקולות השמורים בתעודות ועדויות ומסמכים מבתי המשפט, מארכיון הרדיו או מתיקי המשטרה והפרקליטות של משפט אייכמן, לצד ארכיוני התנועה הקיבוצית לזרמיה ופרוטוקולים של ישיבות הממשלה ופרסומי יד ושם ובית לוחמי הגטאות, לצד ספרות חקר השואה וראשית ההתישבות הקיבוצית של פליטי השואה בשנות הארבעים. כל אלה שהזכרתי כאן, הם רק מעטים מהקולות הרבים ומהעדויות הכתובות, הנזכרים בספר מאלף זה, הפורש תמונה היסטורית אנושית מפלגתית ומוסדית רב קולית, מעמיקה, כאובה, סבוכה, מורכבת ומרתקת.

 מקור

כתבות על הספר:

עופר אדרת, אין עוד יישוב כזה בארץ הממחיש את הזיקה בין השואה לטרגדיה הפלסטינית, הארץ

ארז רביב, החיים שאחרי המרד, אתר החדשות דבר

גואל פינטו, גם כן תרבות, כאן תרבות

קרן נויבך, סדר יום, כאן ב

לוסי אהריש, 80 שנה למרד גטו ורשה, דמוקרטTV

רעות יפעת עוזיאל, אם הייתה בנו גבורה, מאקו