מאת:
עומר מלי (Omer Maly )
את דרכה החלה כדוגמנית ואח"כ הופיעה כזמרת בעיקר בשנות ה-60 וה-70. בין שירה הידועים, "לך איתה", "הגבירה בחום" עם יוסי בנאי ו"כשאנחנו נצא ביחד" (נפטרה בגיל 86)
אילנה רובינא ביתם של רובינא ופן זכתה לשמה מכיוון שנולדה בטו בשבט 1933. הייתה זו לידה קשה והיולדת שהייתה בת יותר מארבעים כמעט וקיפחה את חייה במהלכה. אומרים על רובינא שמעולם לא נראתה יפה וזוהרת יותר מאשר בהריונה.
בקיץ 1940 שלחה אותה אמה לירושלים מפחד ההפצצות האיטלקיות. הילדה אילנה רובינא התגוררה אצל משפחה אומנת בבית הכרם במשך ארבע שנים. לקראת כיתה ח' נשלחה שוב כ"ילדת חוץ" לקיבוץ גבע, עקב יציאת אמה להופעות בחו"ל. היא שבה לגור עם אמה לאחר שלוש שנים. עקב ציונים נמוכים, פרשה מן התיכון בלי לסיים את הלימודים והתגייסה. בשירותה הצבאי שירתה כקצינה וכרל"שית אלוף.
אורי זוהר היה השני מארבעת בעליה של אילנה. הראשון היה אמריקאי שהתחתנה איתו וגם התגרשה ממנו בנישואי וגירושי בזק, אותו הכירה בלימודיה במילנו.
השני במניין כאמור אורי זוהר, אהבתה הגדולה היה בעלה השלישי סטו הכהן ממנו נולדה ביתה היחידה מאיה, כיום מתגוררת בפריז ,
אילנה התגרשה גם מאורי זוהר ברוח טובה אבל לא יכלה לשאת יותר את בגידותיו המרובות.
סטו הכהן נפטר מסרטן ב1976.
מנישואיה השלישיים לגוריון וייסמן, בנו של יעקב ויסמן, נולדה לה בת בשם מאיה. באותה תקופה היא שהתה ארבע שנים בצרפת. בשנת 1970 שבה רובינא לישראל והגיעה למקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי השני עם השיר "יברכך".
בעלה הרביעי היה עמי וייזר ישראלי שהתגורר בלונדון ועסק שם בעינייני כספים, תחילה עבד אצל שמואל סמי כהן מיליונר יהודי מברזיל יליד רומניה, ולאחר פטירתו של כהן עסק בקניית נכסים ,שיפוצם , ומכירתם . הוא שלח ידו בנפשו ב2003 לאחר שהתעורר חשדם של שלטונות הרויאל מס והותיר את אילנה רובינא עם חובות בגובה של מאות אלפי פאונדים. עקב כך הוצא נגדה שלא בפניה צו מעצר , לאחר שנמלטה ארצה.
אילנה רובינא ז"ל נפטרה מקורונה ב2020.
ראו גם :
אורי זוהר ז"ל ואילנה נראו הרבה בחברת ההורים המלווים אותם לכל מקום. העוגן שלהם היה הבית והמשפחה היתה שם תמיד, גם ברגעים מביכים כשזוהר היה שרוי בגילופין ומוטל בידיה של חנה רובינא, רובץ בקיאו מחוץ לאולם אירועים בדיזינגוף ופולט את מעיו על המדרכה לעיני כל מאן דבעי. העוגן המשפחתי הוטל והגברת הראשונה הגישה עזרה אחרונה לפני הפרידה הכואבת של הזוג. האם והבת למשפחת רובינא האריסטוקרטית התקשו לקבל גם אב וגם חתן שמכורים לטיפה המרה.
רובינא יצאה בלונדון לגינת ביתה בווסט האמסטד בלונדון ומצאה את בן זוגה, רפי וייזר, מת. וייזר התאבד, בתלייה. השכנים בשכונת הקוטג'ים הטוריים הבינו שמשהו נורא קרה רק אחרי ששמעו צפירות של ניידות משטרה ואמבולנס.
רובינא ווייזר, בעלה הרביעי, חיו בלונדון 14 שנים. רובינא רצתה להיות קרובה לבתה היחידה, מאיה, שחיה שם כבר 17 שנה. הם התפרנסו מעסקות נדל"ן. קנו דירות ישנות, שיפצו אותן והשכירו או מכרו ברווח נאה. הם לא הישראלים היחידים שמתפרנסים כך בלונדון. "יש ביקוש גדול בתחום הזה", אומר אחד מהם, "ואפשר לעשות עסקים טובים. לא ברור למה רפי לא הצליח".
וייזר התמוטט אחרי שבמשך תקופה ארוכה ניסה לגלגל הלוואות על גבי הלוואות כדי לסגור חובות שרק הלכו ותפחו. בסופו של דבר הוא השאיר אחריו חוב, אומרים מי שהכירו אותו בלונדון, של שלושה מיליון ליש"ט (כ-25 מיליון שקל) לבנק אוף סקוטלנד. "אילנה כנראה לא היתה מודעת להסתבכויותיו", אומר איש עסקים ישראלי החי בלונדון. "הם נראו זוג טוב, הוא העריץ אותה ולה התאים מישהו שדואג לה. אבל היא לא הבינה שום דבר בעסקים וחתמה על כל מה שרפי אמר לה".
חברתה נלי אמן: "גדלתי איתה והיינו חברות מגיל 8. כשהיתה נערה היא כל הזמן התעניינה אם יש לה עוד אח או אחות מצד אלכסנדר פן. מהחבורה שלנו כבר לא נשאר אף אחד. במשך שנים היו שני שכנים שטיפלו בה במסירות. היה לה סרטן, והיא אושפזה בחודשים האחרונים באיכילוב, שם חלתה בקורונה, ואחר כך עברה למרכז רפואי שוהם. אחרי שנים שלא דיברו, אורי זוהר התקשר אליה לפני שבועיים, לאחר שעברה למרכז הרפואי שוהם, וזה מאוד עודד אותה".
ראו גם:
אילנה רובינא – ביקשתי אש
ביקשתי אש / אילנה רובינא
מילים: חזי לופבן
לחן: נתן שחר
ביקשתי אש, שתאיר את עיני הבוכות.
ביקשתי אש, שתבעיר את שפתי הלחות. ביקשתי אש, ביקשתי אש.
ביקשתי אש, שתשרוף לי את כל הגשרים. ביקשתי אש, שתבעיר לילותיי הקרים.
ביקשתי אש, ביקשתי אש. אבל אתה רק סיגריה לי הדלקת, ולי נתת לכבות את הגפרור, ונשיקת עשן על שתי עיני נשקת, ועד היום לאן הלכת לא ברור.
ביקשתי אש, שתשרוף בשמך את שמי, ביקשתי אש, שתאיר לי אותך, חלומי.
ביקשתי אש, ביקשתי אש. ביקשתי אש, שתשרוף לי אותך כתקווה.
ביקשתי אש, שתבעיר בי כל מה שכבה. ביקשתי אש, ביקשתי אש. אבל אתה רק סיגריה לי הדלקת, ולי נתת לכבות את הגפרור, ונשיקת עשן על שתי עיני נשקת, ועד היום לאן הלכת לא ברור.
אילנה רובינא בלדה על נערי שגדל