הקצין היהודי פויירשטיין (אביגדור המאירי)

מאת: אסף מונד // מגזין "אודיסאה"

אביגדור המאירי, מחבר "השגעון הגדול" הפציפיסטי, היה אמור לספק לתרבות העברית גיבור שוחות משלה אך נשכח מלב ונותר בתודעה הציבורית כמייסד "הקומקום" ומחבר "מעל פסגת הר הצופים"

הוא נראה מתיישב ליד שולחן בית קפה ותווי פניו האירופיים קורנים משביעות רצון. מידותיו העגלגלות מעט היו חנוטות בחליפת שלושה חלקים שנראתה כאינה הולמת את האקלים המקומי, וכשהסיר את כובעו נחשף שיער משוח במעט ברילנטין. בסרטון הנדיר המתעד את הרגע הזה, שצולם ככל הנראה בתל אביב של שנות השלושים, נראה אביגדור המאירי כשגרירה של הקלאסה האירופית בעיר החוף הלבנטינית, אולי כנושא בשורת המודרנה לאנשי המדבר. "המאירי הוא האיש שיביא את הקומדיה הקלה למעמדה כאמנות ראשית במדינה היהודית", הגדיר זאת מודי בר-און, שבחר בתיעוד המצולם של המאירי לסצנת הפתיחה של סדרת התעודה "במדינת היהודים: סיפורו של ההומור והבידור בישראל". ואכן, המקום הקטן שנשמר מאז להמאירי בזיכרון הקולקטיבי המקומי מתייחס בעיקר להיותו מייסד "הקומקום" – התיאטרון הסאטירי העברי הראשון בארץ ישראל. אלא שבסוף שנת 1929, השנה שבה פסקה פעילותו של "הקומקום" באופן סופי, זכה המשורר, הסופר, הסאטיריקן והעיתונאי ההונגרי דווקא לכינוי אחר לגמרי בעיתונות העברית: "אריך מריה רמרק שלנו".

הקצין היהודי פויירשטיין

אביגדור המאירי נולד ב-1890 כאביגדור פויירשטיין בכפר קטן בשם אודוידהאזה בחלק ההונגרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1907 פרסם את שירו הראשון בשבועון "מצפה", וכשסיים את לימודיו החל לעבוד כעיתונאי ופרסם שירים נוספים בעיתונות הציונית.

ב-28 ביולי 1914, כשאוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה ופתחה למעשה את מלחמת העולם הראשונה, היה פויירשטיין משורר צעיר, פעיל ציוני נלהב ועורך בעיתון יומי הונגרי שנהנה מחיי הלילה שהציעה אז בודפשט. כפטריוט הונגרי הוא התגייס מיד לצבאו של הקיסר פרנץ יוזף, התקדם לדרגת קצונה והשתתף במשך כשנתיים וחצי בקרבות גליציה נגד הצבא הרוסי, עד לנפילתו בשבי הרוסי. מהפכת פברואר 1917 של קרנסקי הביאה לשחרורו, והוא נדד לקייב ולאודסה, שם השתלב בחבורה הספרותית שעטפה את חיים נחמן ביאליק, עד שב-1921 עלה עם המשורר הלאומי, לעתיד, על "אוניית הסופרים" לארץ ישראל.

כשהגיע, אימץ אביגדור פויירשטיין לעצמו את שם המשפחה "המאירי", והחל לכתוב לעיתוני התקופה – "הארץ" הפרוגרסיבי ו"דאר היום" הרוויזיוניסטי. בהמשך פרסם את כתבי העת "לב חדש" ו"המחר", ששימשו לו כבמות יחיד, וכמו כן ייסד את התיאטרון הסאטירי העברי הראשון, "הקומקום", וכתב את כל החומרים לתשע התוכניות המצליחות שלו בין השנים 1929-1927. בנוסף כתב המאירי שירים – למשל את "מעל פסגת הר הצופים" לתוכנית השמינית של הקומקום ואת "תן כתף" (1933) לחגיגות פורים בתל אביב – וכן עסק בתרגום מחזות וכתב את התסריט לסרט האנימציה העברי הראשון, "הרפתקאותיו של גדי בן-סוסי" (1931).

אולם שיאו האמנותי של המאירי בעשור הראשון לחייו בארץ ישראל, ואולי אף בשבעה עשורים של כתיבה, היה ספרות המלחמה שלו: אסופות הסיפורים "תחת שמים אדומים" (1925), "קשת יעקב" (1926) ו"בשם רבי ישו מנצרת" (1928), ובמיוחד רומן הזיכרונות "השגעון הגדול: רשימות קצין עברי במלחמה הגדולה" (1929) המתאר את שנותיו בחזית, והמשכו "בגיהנום של מטה: רשימות קצין עברי בשבי רוסיה" (1932).

לסקירה המלאה  של אסף מונד

ראו גם :

אביגדור המאירי

בשנת 1936 זכה בפרס מטעם מוסד ביאליק על ספר שיריו – "ספר השירים". המאירי המשיך לפרסם עד סוף ימיו חומרים ספרותיים מכל הסוגים: סיפורת, שירה, מחזאות, תרגום ועריכת כתבי עת. בשנים 1948–1958 שימש כמסגנן הראשי של פרסומי הכנסת. ב-1962 זכה בפרס אוסישקין על ספר השירה "בלבנת הספיר". ב-1968 זכה בפרס ישראל לספרות יפה.

במשך כל חייו עמד המאירי מול הממסדים הפוליטיים והספרותיים בארץ ונלחם בהם בכל הזדמנות. בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים החזיק המאירי בהשקפות פוליטיות שדמו לאלו של הזרם הרוויזיוניסטי בציונות.

מקור :

אביגדור המאירי – ויקיפדיה

ראו גם : הספר השגעון הגדול באתר פרוייקט בן יהודה -קישור

ראו גם:

איך תרם אביגדור המאירי לכתיבת "התוכי יוסי", וכיצד נלחם בממסד

הוא נאבק למען מעמד הפועלים, יצא נגד אנטישמיות ונקלע לסכסוכים עם גופים שונים. בחירתו לתרגם שירים של המהפכן ההונגרי שנדור פטפי מעידה על אופיו הלוחמני

מאת: עופרה עופר אורן

מכתב גלוי שהתפרסם בדצמבר 1922 בעיתון "דאר היום", נפתח בהצהרה: "אנחנו החתומים מטה, היודעים ומכירים את המשורר אביגדור המאירי (פוירשטן) זה שנים רבות, פונים בזה אל מועצת פועלי ירושלים בשאלות והערות". מדוע, ביקשו הפונים לדעת, נפסלה השתתפותו של המאירי, "המשורר העברי היחיד בינתיים", מהשתתפות ב"נשף ספרותי", אף על פי שהוא, לטענת הכותבים, "איש שכל ימי חייו לחם את מלחמתו העזה של מעמד הפועלים והיה עורכו של אחד העיתונים השתפניים ביותר בעיר גדולה בהונגריה, אדם שרב את ריב החלוצים נגד נותני העבודה, שמגלה את ערוותם של רוצחי הפועלים בהונגריה ואף לרגע אינו נותן לשכוח שהרציחות שם אינן מכוונות כלפי היהודים בלבד, אלא גם כלפי הפועלים"? עוד הוסיפו הכותבים ושאלו: "אם איש כזה איננו קרוב אל הפועל העברי, מי הוא אפוא הקרוב אליו?"

אביגדור המאירי היה בן 31 כשעלה לארץ ישראל, רק שנה לפני שהופיע המכתב. הוא הרבה ליצור בעברית (וב-1968 זכה בפרס ישראל לספרות יפה), כתב שירים (אחד המוכרים שבהם הוא "מעל פסגת הר הצופים") ופזמונים סאטיריים לתיאטרון הקומקום, שהיה בין מקימיו, וגם העניק השראה ליוצרים אחרים: אברהם חלפי כתב את "שיר על התוכי יוסי", שהתפרסם בביצוע אריק איינשטיין, בעקבות פואמה אוטוביוגרפית של המאירי, שבחלק שלה שנקרא "תוגת המאירי" תיאר יום עצוב במיוחד בילדותו. הנה אותו חלק:

שְׁלוֹשָׁה מֵתִים הָיוּ בַּחֲצֵרֵנוּ

שִׁלְשׁוֹם וּתְּמוֹל:

תּוכייֵנוּ יוֹסִי, רֵעִי הַטּוֹב –

מָרִיָה הַכְּסוּפָה, הַמְּחַיֶּכֶת בִּבְכִי –

וּפֶטֶר הַקָּטָן בַּעַל פְּנֵי הַקּוֹף,

הוּא בֵּן אוֹמַנְתִּי הַטּוֹבָה,

הַיּוֹדַעַת אֶת כָּל.

וְהַתֻּכִּי יוֹסִי – כָּל הַיּוֹם צָרַח:

פֶּטֶר הָלַך, פֶּטֶר בָּרַח!

הִשְׁתַּקְתִּי אוֹתוֹ: יוֹסִי, מָה לְךָ? –

וְהוּא בְּאַחַת: פֶּטֶר הָלַך!

נָתַתִּי לוֹ מֹתֶק עִם עֲלֵי-שָׁרָךְ –

וְהוּא בְּלִי הֶרֶף: פֶּטֶר בָּרַח!

יוֹסִיסִי, הַס נָא אַל-נָא תִּצְרַח –

וְהוּא נֶאֱנַח: פֶּטֶר בָּרַח!

יוֹסִי יַקִּירִי, עָלֵינוּ לְהֵרָגֵעַ,

אִם גַּם אַתָּה תֵּלֵךְ אֲנִי אֶשְׁתַּגַּעַ –

הַלַּיְלָה יָשׁוּב פֶּטֶר וְשׁוּב יִשְׁרֹק לְךָ –

וְהוּא מְיַלֵּל: פֶּטֶר הָלַך! –

עֲצֵי הַיַּעַר מִמֶּרְחָק אַט שָׁמָמוּ

וְהוּא נֶאֱנַח – וְעֵינָיו נֶעֶצָמו –

וּפִתְאוֹם נֶאֱלַם

וַיִפּוֹל אֲחוֹרַנִּית מֵעַל-גַּבֵּי הַבַּד –

כָּכָה נִשְׁאַרְתִּי לְגַמְרֵי בָּדָד

בְּתוֹךְ הָעוֹלָם – .

 לכתבה של עופרה עופר אורן (קישור)