ami
חיים בר-לב מתמנה למפקד ההכשרה ופלוגה ד' של הפלמ"ח בבית הערבה ובבית השיטה . כמקובל , נחלק הזמן בין אימונים לעבודה במשק. ובין אלה לאלה מסעות , שנחשבו לפסגת התכניות, הזדמנות לצאת מהמשק ומשגרת העבודה, ללכת ברגל וללמוד את הארץ, לא רק מסיפורים ותמונות, אלא להכיר היטב את הארץ . ההזדמנויות האלו נוצלו גם לאימונים מרוכזים. על מסע פלוגות שכזה שתחילתו בבית-הערבה שלחוף ים המלח , וסופו , כעבור עשרה ימים בבית-אשל שליד באר שבע, סיפר בר-לב : " לפני שבאתי היתה פלוגה ד' בפלמ"ח ידועה כפלוגה שבכל מסע שדדו אותה. כשהלכו למצדה, שדדו אותם בדואים. גם שהלכו למונפור, שדדו אותם. פעם הם טיפסו על שביל עיזים, ובקצה, על המצוק עמדו בדואים והורידו מהם את השעונים וכל השאר. הגיעו העניינים לידי כך, כשרצית להרגיז מישהו מפלוגה ד' היית שואל אותו מה השעה" .
חיים בר-לב ("כידוני") הוטרד מאד מהמוניטין שיצאו לפלוגה שלו, והוא הביא אותם בחשבון בתכנון המסע הראשון בפיקודו. כל הדרך הלך ובידו האחת אקדח טעון, ובאחרת רימון. "זה לא היה קל.. הלכתי בראש הפלוגה והסתכלתי ימינה , שמאלה, רק חיפשתי שודד. הגענו עד בית-אשל שלמים, עם השעונים וכל השאר " . אלא שבכך לא הסתיימה הפרשה. מחמת הצורך לחמוק מעיני הבריטים, נאלצו משתתפי המסע להסתיר את הנשק שברשותם. " תפסנו את השטח עם תצפיות מסביב, כדי לא להשאיר עקבות, הסיירים ואני חלצנו נעליים והלכנו בגרביים. יום קודם תפס אותנו שיטפון , והוא חפר מפל מים באדמה. העמקנו אותו, הכנסנו את הנשק , הסווינו , והכל היה בסדר . נכנסנו לבית-אשל, ועם חשכה שלחתי את הסיירים להביא את הנשק. הם חזרו ואמרו, "הבור פתוח ואין נשק" . "חשכו עיני. שדדו אותנו בכל זאת ! עמדתי למשפט ויצאתי זכאי. "
כעבור שלוש שנים ב1948 , אני מפקד גדוד 8 בנגב והש"י מביא לי שיח' בדואי שעבד אתנו, לשיחת תחקיר, ואני רואה את האקדח שלי אצל השיח'. שאלתי " מה זה" ?
והוא מספר שהוא מתגורר סמוך לבית אשל, ערב אחד הוא ראה קבוצה גדולה של יהודים חונה במקום, ואחרי שעה ממשיכה לבית-אשל. שלחתי את העבד השחור שלי לרחרח , כי היהודים תמיד משאירים משהו – מימייה , סרדינים , שמיכה, והוא חוזר עם כמה מציאות. למחרת בבוקר ממשיך השייך , " ראיתי קבוצה גדולה של יהודים יוצאת מבית אשל, נעצרת באיזה מקום ואחרי שעה ממשיכה לכיוון המדבר. שלחתי את העבד והוא חזר ואמר, , " ליד השביל-שלושה בורות פתוחים" . היה לי ברור, שאלה שבאו מהמדבר, הטמינו שם משהו, ואלו שבאו- הוציאו. מה זה יכול להיות ? נשק.
אחרי שלושה שבועות אני רואה קבוצה גדולה של יהודים באה מהמדבר, נעצרת ליד בית-אשל ( אלה היינו אנחנו " , סיפר חיים בר-לב) ואחרי שעה הם הולכים" כשבדואי יודע שיש נשק , הוא מוצא אותו, " הוסיף חיים. " אז כבר לא רק העבד , אלא גם השיח' ירד, ומצאו. ואנחנו הבטחנו שאיש לא יראה, חלצנו נעליים, טשטשנו הכול, והוא מצא הנשק .
השיח' לא היה מוכן לשום עסקת חליפין. "אז כבר לא חסרו לי אקדחים" סיכם חיים בר-לב את הפרשה.
המסעות בפלמ"ח היו לשם דבר , לא רק לחוויות והרפתקאות , אלא גם לסכנות . " עד היום אני לא מבין , איך לא קרו לנו אסונות" . אמר חיים בר-לב . "בפלוגה שלי היו 180 חב'רה, הכשרות עם בנות, וסחבנו אותם חמישה ימים עם האוכל והשמיכות, את המים מצאנו בנקיקים, ומשמעת מים הייתה חמורה מאד.
שברי הליכה? לא שמענו על זה, הלכנו וסחבנו. תוך כדי המסע קרבנו לסדום, וקיבלנו ידיעה , שהבריטים נמצאים שם ואי אפשר להיכנס , עצרנו . הביאו לנו מצרכים והמשכנו בדרך. היה חם נורא. כל אחד סחב רק מימייה או שתיים. אני הולך בראש הפלוגה , הבנות בראש והחובש, איש הח"יש . במאסף אחת הבנות התעלפה. הושבנו אותה בצל שיח וקראנו לחובש. הוא הגיע, נושם ונושף. שפך עלייה קצת מים, והיא פקחה עיניים. הוא אמר לה ,"תשתי" והגיש לה מימייה, והיא לא הגיבה ובינתיים כל הפלוגה מתאספת סביבם. אחרי כמה וכמה ניסיונות הוא אומר " תראי , זה כלום" ומרוקן את כל המימייה. החבר'ה נדהמים.. אנחנו מתים מצמא, והוא שופך את המימייה על הבחורה. אבל היא התאוששה. "
בצילום : קורס מכים ראשון בדליה בפיקודו של חיים בר-לב, סגנו מאירקה פעיל
מופיעים בתמונה: חיים ברלב, מאיר פעיל
בשורת הכמעט-אסונות מנה חיים בר-לב ערב שבו התגלגל רימון לתוך מדורה באמצע קומזיץ וריקודים .והתפוצץ. " היו פצועים, בלי קשר, בלי מסוקים, בלי כלום. הייתי נתון לחסדי הטבע, ממש מדהים" ועל הכול זוכר חיים בר-לב את החישול הגופני והכרת הארץ והקשר העמוק אליה שנוצר באותם מסעות.
זו היייתה שגרת פעילותו של חיים כשנה, עד פברואר 1948, אז הוזעק בידי נחום שריג , איש בית השיטה, לעמוד בראש הגדוד השמיני של חטיבת הנגב , שהוקמה באותם ימים.
מקור
כרמית גיא . בר-לב : ביוגרפיה , 1998 , הוצאה משותפת של עם עובד וספרית הפועלים ( בשיתוף העמותה להנצחת זכרו של רב-אלוף חיים בר-לב
עמודים 40-42
ראו גם :
הגדוד השמיני – " הנגב הדרומי" (חטיבת הנגב) – מוזיאון הפלמ"ח
הגדוד התשיעי – "הפשיטה" (חטיבת הנגב) – מוזיאון הפלמ"ח
חיים בר לב
בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח וזכה לכינוי "כידוני" או "הכידון". שימש מפקד כיתה בנען ומפקד מחלקה ברמת הכובש ובבית הערבה. בשנת 1946 התמנה למפקד פלוגה ד', ופיקד על הפעולה לפיצוץ גשר אלנבי במסגרת ליל הגשרים. ב-1947 התמנה למפקד הגדוד השמיני של הפלמ"ח שהשתייך לחטיבת הנגב ומפקדתו הייתה בצאלים. שנה אחר כך התמנה לקצין המבצעים של החטיבה. באותה שנה פיקד על הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב במבצע חורב במלחמת העצמאות. במהלך מבצע זה כבש הגדוד בפיקודו את מתחם אום כתף, מוצב שהשתרע לאורך של 3.5 קילומטר, במהלך קרב קשה שנמשך במשך לילה שלם, וכלל שורה של הסתערויות על המתחם המצרי. בהתאם לתוכנית שהגה בר-לב הצליחה פלוגה מן הגדוד השביעי בפיקוד אברהם אדן לכבוש את המוצב, לאחר שהפתיעה את מגיניו ותקפה את המוצב מכיוון המצוק שנחשב בלתי עביר, ולאחר מכן חבר לגדודו של בר-לב.
בהמשך, חיים בר לב היה הרמטכ״ל השמיני של צה״ל, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל
ראו גם : בר-לב לא התפנה לחגיגות | נעמוש / הרמה הסורית / מלחמת ששת הימים