ami
אינגה דויטשקרון ז"ל , הישראלית, ילידת גרמניה , שהלכה לעולמה לפני שבועיים בגרמניה, הייתה אחת מהיהודים מהבלתי נראים ( " הצוללות") שהסתתרו בגרמניה הנאצית בימי מלחמת השנייה.
חייהם של שבעת אלפים יהודים שהחליטו להישאר בברלין, מסיבות שונות: לא להישלח למזרח אירופה למחנות ההשמדה, אמונה שאוטוטו יסתיים, להתחבא בדירות מסתור. להצטופף בתנאים קשים משפחות שלמות בחדר, להיות כל הזמן בדריכות ולעבור ממקום למקום ברגע שהיה סיכוי שיתגלו, אלף שבע מאות בלבד נותרו בחיים – היתר נתפסו ונשלחו להשמדה.
עד תחילת 1943 אוכלוסייתה היהודית של ברלין התדלדלה בהתמדה, אך עדיין נותרו אלפי יהודים שחיו ועבדו, רובם ככולם כעובדי כפייה בתעשיות המלחמה.
כל זה הגיע לסיום ברוטלי בפברואר 1943. יוזף גבלס, נאצי קנאי ושר התעמולה, אך גם הגאולייטר (מושל) של ברלין, דרש כי ברלין תהיה "נקייה" מיהודים. וכך, בשחר ה-27 בפברואר 1943, פשט הגסטפו על בתי החרושת שבהם עבדו היהודים, במה שלימים יכונה ה"פאבריק אקציון" (האקציה של בתי החרושת), עצר וריכז את יתרת יהודי ברלין ושלח אותם מזרחה.
אך למרות מבצע הריכוז הנרחב בברלין נותרו בצללים כמה אלפי יהודים במחבוא או תחת זהות בדויה. הם כונו "יו בואטס" (על שם הצוללת U Boat) ונאבקו, בדרך-כלל בסיוע חברים, זרים וקרובי משפחה רחוקים, לשרוד ולהתחמק מהגסטפו שניסה לצוד אותם.
לשם כך הפעיל הגסטפו טריק אכזרי במיוחד. תחת איומים, עינויים ופיתויים הוא החל לגייס יהודים שישמשו "מוסרים" (הם כונו "קצ'רס") של אחיהם שבמסתור.
העיתונאית והסופרת אינגה דויטשקרון ז"ל , שורדת שואה שהוסתרה על ידי חברים בברלין בתקופת הרייך השלישי, הייתה אחת היהודיות ששרדה בדרך לא דרך בברלין הנאצית כל זמן המלחמה.
דויטשקרון נולדה ב-1922 בפינסטרוואלדה שבברנדנבורג, בת למורה בבית ספר תיכון יהודי. ב-1927 עברה המשפחה לברלין. ב-1933, עם עליית היטלר לשלטון, פוטר אביה מעבודתו ונמלט לבריטניה, עוד טרם החלה המלחמה.
ידידים לא יהודים של המשפחה החביאו את שתיהן במשך שנתיים במקומות סתר שונים: בארוניות מטבח, בלול תרנגולות, בדיר עזים. “הם היו אנשים פשוטים, פנסיונרים שלא יכלו לשאת את הברבריות הנאצית וסיכנו את חייהם”, סיפרה בראיון לטלוויזיה הגרמנית.
בגיל 17 החלה לעבוד כמזכירה בבית מלאכה ברלינאי קטן למברשות ומטאטאים של אוטו ויידט שהעסיק פחות מ־20 עובדים, רובם יהודים, כולם עיוורים או חירשים. בעליו, בעצמו כבד ראייה, שיחד בכיר בגסטפו שהעניק לו מסמך שלפיו “בית המלאכה חיוני למאמץ המלחמתי”. בעקבות הלשנה, כמעט כל העובדים נעצרו ונשלחו למחנה השמדה. אינגה ואמה מצאו כל אחת בנפרד מסתור אצל ברלינאים מחוג מכריהם. אבל אז הגיע הגסטפו של וינה והחל המצוד.
הגסטפו של ברלין מגיע לברלין
בנובמבר 1942 מגיע לברלין ומתחיל לפעול בה באכזריות רבה. וינה הייתה כבר "יודנריין", נקיה מיהודים, ואילו ברלין פיגרה לעומתה. הגסטאפו של של וינה היה אמור לטפל מעתה בפינוי יהודי ברלין ובמצוד אחרי היהודים המסתתרים.
עם הגסטאפו של וינה הגיעו גם 3 יהודים מלשינים שתפקידים היה " לרחרח" על מנת לגלות את היהודים המסתתרים בברלין.
אינגה דוישטרון ואימה נאלצות עתה להסתתר במקומות בלתי נראים ובלתי מוחשיים לעיני הגסטאפו הוינאי האכזרי. הן מוצאות מסתור בשדות מחוץ לברלין בבקתה שהיתה בעבר דיר עיזים. הבקתה העלובה הייתה ללא הסקה והן סובלות מקור ומרעב בחורף הגרמני . הן יוצאות בלילות ללקט פטריות וכרוב בשדות וכך מצליחות איכשהו להתקיים.
שנתיים הן מתגוררות בדיר העיזים ולאחר שהגסטאפו האכזרי של וינה סיים את משימתו ושב לוינה הן חוזרות לברלין במחצית 1944 ומסתתרות שוב אצל גרמנים מכרים , אבל עכשיו מתחילות הפצצות מסיביות של המפציצים האמריקאיים ואחת מדירות המסתור שלהן נשרפת לחלוטין.
החל מ1944 אינגה דויטשקרון מסתתרת בברלין עם אימה באופן בלתי-חוקי במרתפים שונים בעיר ברלין, והשתיים עוברות ממרתף למרתף כדי לשרוד.
בעקבות הלשנה של אשת אחד הגרמנים שהסתיר אותן , הן שוב בורחות מברלין לאזור פוטסדאם וחוזרות להתגורר בשדות בדיר העיזים לשעבר.
הצבא האדום מתקרב לפוטסדאם ומשחרר אותן , אך התלאות לא מסתיימות , הן שוב נאלצות להימלט מפחד האונס ע"י החיילים הרוסים .
הן חוזרות לברלין המופצצת ושם חיילים בריטיים מצילים אותן .
לאחר המלחמה עברה דויטשקורן תחילה ללונדון וב-1972 לתל אביב. בשנת 1958 החלה לעבוד בעיתון "מעריב" ופעלה כמשקיפה מטעם העיתון במשפט אושוויץ השני. בשנת 1966 התאזרחה בישראל. בהמשך היא התמנתה לעורכת פוליטיקה בינלאומית והמזרח התיכון ב"מעריב", תפקיד שבו שימשה עד 1988. ב-2001 חזרה לברלין.
מקורות המידע
מקור 2:
את יהודיה! : סיפור תלאותי כנערה יהודיה במסתור בברלין הנאצית בתקופת המלחמה / אינגה דויטשקרון, 1987 , הוצאת מעריב
מגרמנית – אלחנן קרמר.
