ami
crv היה לדמות מאד בולטת בברה"מ בזמנו. את הדוקטורט שלו בפיזיקה של החלקיקים הוא סיים בשנת 1947 וזמן קצר לאחר השלמת התואר החל לעבוד ואף להוביל את פרוייקט הגרעין הסובייטי. הפצצות אותם הינדסו בצוות של סחרוב שילבו בין "דלק גרעיני" [מימן וליתיום] לבין חומרי נפץ. שיא ההצלחה היתה "פצצת הצאר" בשנת 1961 אותה הוא תיכנן שהיתה בעלת עוצמה של כ-50 מגהטון TNT שזה פי 3300 מעוצמת "ילד קטן" שהיתה הפצצה שהוטלה על הירושימה. למרות הפרסים אותם קיבל,סחרוב לא הצטרף למפלגה הקומוניסטית [דבר שלרוב היה נחוץ בשביל קידום ] ואפילו להיפך. הוא נהג לבקר את החלטות השלטון באופן גלוי. הוא הביע דאגה רבה מתוצאות עבודתו וב-1965 חזר לעסוק באסטרופיזיקה תוך כדי שהפך לפעיל זכויות האדם,עיסוק נדיר ומסוכן מאד בברה"מ, דבר שהפך אותו למעשה ל-דיסידנט-מתנגד לשלטון. בקבוצה אותה ניהל היה בין היתר אנטולי שירנסקי ששינה בהמשך את שמו ל-נתן והפך פוליטיקאי ישראלי. פעילותו של סחרוב נגד פגיעה בזכויות אדם בברה"מ זיכתה אותו בפרס נובל לשלום ב-1975 מצד אחד והגליה על ידי השלטון הסובייטי לעיר גורקי בה הוא שהה תחת השגחה צמודה של ה-ק.ג.ב עד תקופת הפרסטרויקה. מקור : מיכאל לוזובסקי ( הדף של שי שמואלביץ)
ראו גם :
פרס נובל לשלום הוענק לאנדרי סחרוב , אך הוא לא הורשה להשתתף בטקס
מסוף שנות ה-50 החל סחרוב להיות מודאג מההשפעות המוסריות והפוליטיות של עבודתו. הוא מחה כנגד התפשטות הנשק הגרעיני והניסויים בו והיה פעיל בהשגת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים שהושג ב 1963.
בשנת 1965 חזר לעסוק בקוסמולוגיה, אך המשיך להתנגד לדרכו הפוליטית של המשטר. במאי 1968 הוא פרסם (מחוץ לברית המועצות) מסה שכותרתה "הרהורים אודות קדמה, קיום הדדי בשלום וחופש אינטלקטואלי" שבעקבותיה נאסר עליו להשתתף בכל מחקר הקשור ליישומים צבאיים והוא חזר לחקור בתחומי הפיזיקה התאורטית. שנתיים לאחר מכן הוא ייסד את "ועדת מוסקבה לזכויות האדם" תחת לחץ הולך וגובר של השלטונות, בקבוצה זו (שכונתה גם "קבוצת הלסינקי") היה נתן שרנסקי אחד הפעילים הבולטים ועוזרו של סחרוב.
בשנת 1973 הוצע שמו של סחרוב כמועמד לפרס נובל לשלום, הפרס הוענק לו ב-1975 אך הוא לא הורשה להשתתף בטקס. סחרוב המשיך להיות פעיל למען זכויות אדם כבסיס עקרוני לכל מערכת פוליטית, ותמך במאבקם של הסירובניקים היהודים לעלות מברית המועצות לישראל.
ב-22 בינואר 1980 הוא נעצר והוגלה לעיר גורקי לאחר שמחה כנגד המעורבות הסובייטית בפלישה לאפגניסטן. בין השנים 1980-1986 הוא היה נתון תחת פיקוח הדוק של המשטרה ובודד מהעולם. הותר לו לחזור למוסקבה רק בדצמבר 1986, שם עזר ביסודם של ארגונים פוליטיים אופוזיציוניים, הראשונים שהותר להם להתקיים באופן חוקי. הוא נבחר באפריל 1989 לועידת נציגי העם והיה ממנהיגי האופוזיציה.
בסוף שנת 1989 מת סחרוב מהתקף לב ונקבר בבית העלמין וגנקובסקיה במוסקבה. היה נשוי משנת 1972 לילנה בונר, פעילת זכויות האדם, שנפטרה בארצות הברית בחודש יוני 2011.
על שמו נוסד פרס סחרוב לחופש המחשבה בשנת 1988. פרס זה מוענק מדי שנה על ידי האיחוד האירופי לאנשים וארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו.
מקור : אנדריי סחרוב – ויקיפדיה