ami
שרשור מרתק של החוקר אורן האס בטוויטר על האופן שבו הבירוקרטיה והבירוקרטים בגרמניה הנאצית הכשירו כל עוולה ורצח בשם המדינה, מחד, ומאידך, חלק מאותם פקידים היו אחראיים על הקמת מערב גרמניה וכינון היחסים עם מדינת ישראל ונירמולה בעיני העולם.
בשלב מסוים במהלך משפטו, הוצג לאדולף אייכמן מסמך ובו פרוטוקול דיון מ-1941. אייכמן הצביע על שמו של אחד המשתתפים: "איך זה שאני עומד למשפט והוא מנהל את גרמניה?" עורך דינו החוויר. הלא בדיוק בשביל זה היה פה-להגן עליו. לא על אייכמן, על האיש ששמו הופיע במסמך, הנס גלובקה, קנצלר הצללים
בשלב מסוים במהלך משפטו, הוצג לאדולף אייכמן מסמך ובו פרוטוקול דיון מ-1941. אייכמן הצביע על שמו של אחד המשתתפים: "איך זה שאני עומד למשפט והוא מנהל את גרמניה?" עורך דינו החוויר.
הלא בדיוק בשביל זה היה פה-להגן עליו. לא על אייכמן, על האיש ששמו הופיע במסמך, הנס גלובקה, קנצלר הצללים.
הנס גלובקה היה התגלמות הביורוקרט הגרמני האפור. והוא גם היה הארכיטקט מאחורי התשתית החוקית לשואה, הארכיטקט של גרמניה המודרנית וארכיטקט כינון יחסי גרמניה המערבית עם ישראל.
כד"ר למשפטים השתלב בשירות ציבורי. הוא גר בשכונה של יהודים שהלכו ונעלמו. מולו ברחוב היה ביתו של איינשטיין.
כשעבד במשרד הפנים המדינתי של פרוסיה (ברפובליקת ויימאר) ניסח ב-1932 חוק שאסר על יהודים לשנות את שם המשפחה שלהם לשם "גרמני" כדי שיוכלו להמנע מרדיפות. כן, עוד לפני שהנאצים עלו לשלטון כבר הפגין אנטישמיות.
הוא השתלב בקלות במנגנון החדש וב-1935 ניסח את הפרשנות המוסמכת לחוקי נירנברג.
הבוס שלו במשרד הפנים הנאצי, וילהלם שטוקרט (שהשתתף בועידת ונזה) היה חתום אתו על החוקים והפרשנות. גלובקה ניסח אותם. "פרוש גלובקה" היה המוסמך ביותר וזה שהיה מונח על שולחנם של השופטים ברייך השלישי שדנו בענייני "מיהו יהודי". הוא היה כוכב עולה ומומחה לענייני גזע. מספר שלוש במשרד.
גלובקה זכה להערכה על היוזמה ההתלהבות והמסירות שהפגין. במדינה שקידשה את "החוקיות" במעשיה הוא הקנה את התשתית החוקית. בשנות המלחמה היה אחראי על ההגדרה של המעמד של מי שחיו בשטחים שנכבשו. החלטותיו חרצו את גורלם של עשרות מיליונים.
הוא החליט מי "ארי" ומי לא ומי צריך לרדוף ולמות. הוא היה רוצח מאחורי שולחן כתיבה.
אם כי כנראה שגם הלך ללכלך את הידיים אישית בגירוש יהודי סלוניקי. קשה לדעת. היה אחד שידע את התשובה ונגיע אליו.
גלובקה הגיש פעמיים בקשה להתקבל כחבר במפלגה הנאצית אך נדחה, בשל עברו במפלגה הקתולית. הוא היה קתולי אדוק ולכן נדחה, אך במקביל הצטרף למגוון ארגונים נאצים. הוא גם שרת מרצון ובאמונה את המשטר, אך בתום המלחמה משחק בקשר הקתולי שלו לתפקיד משמעותי.
כשנעצר בידי האמריקאים כבכיר במנגנון הנאצי, נחלצו חבריו בכנסיה לעזרה. קשריו עם אנשי הכנסיה לא היו סוד בתקופת הרייך.
טענו כעת אנשי הכנסיה הקתולית שהוא העביר בהתמדה סודות של המשטר הנאצי לאנשי הכנסיה שפעלו במחתרת וסייע להם לסכל תכניות לפגוע ביהודים.
כמובן שמדובר בהבל ולו כי הכנסיה לא עשתה דבר כנגד הנאצים.
אבל רבים וטובים שזוהו כאנטי נאצים ובראשם הבישוף של ברלין, קונרד פון פרייסינג ערבו לו והוא מנגד אישר שפעילותם היתה משמעותית. כך "טוהר" מהיותו נאצי. במשפטי נרנברג הופיע, אבל כעד.
אנשי הכנסיה הציגו אותו בפני קתולי אחר שגם הוא בא מוסטפליה- קונרד אדנאואר, מי שבמהרה יהיה הקנצלר הראשון של גרמניה המערבית.
גלובקה כמומחה ובקי בנבכי הממסד השלטוני בעבר הגרמני הנאצי נהפך במהרה לעוזרו הקרוב, למזכירו ולבסוף למזכיר המדינה במשרד הקנצלר. מעין ראש הסגל.
הוא הפך למוציא ולמביא, למנסח החוקים שיובאו לאישור הקנצלר למנסח מכתביו (ולפעמים גם שולח בלי ידיעתו) ולמנהל בשמו של הארגונים הכפופים לו ישירות, כולל הצבא כדשהוקם והמודיעין. ממשל המערב-גרמני החדש פקידים בעלי עבר נאצי לא היו חריג.
3 מתוך 50 עובדי משרד הקנצלר היו אנטי-פשיסטים מוכרים. היתר… במשרד הפנים היו 76% בעלי עבר נאצי.
במשרד החוץ היו יותר נאצים משהיו בו בימי הרייך השלישי.
במדינה שבה היו 8 וחצי מליון נאצים לשעבר, שהם היו בעלי הידע והנסיון, עם 12 מליון פליטים ואנשי מודיעין וצבא מובטלים- אדנאואר בחר להתעלם מהנושא.
גם האמריקאים התעלמו. מה שחשוב היה שגלובקה ודומיו היו אנטי-קומוניסטים אדוקים.
גלובקה אימץ גם את "ארגון גהלן", גוף המודיעין שהקים ריינהרד גהלן, שהיה אחראי במלחמה על המודיעין בחזית המזרחית. עם יוצאי SS, גסטפו וורמכט ובחסות הCIA הפך הארגון לגוף מודיעין רשמי של מע' גרמניה, שדווח ישירות לקנצלר, כלומר לגלובקה. הארגון (וכל הממשל) היה מחורר בסוכנים מז' גרמנים וסובייטים, אך זה לא שינה.
גלובקה הפעיל את הארגון הזה לא רק כלפי חוץ, אלא גם מבית. לרגל אחרי כל גוף ואדם שיכלו לאיים על הממשל, אך גם על אדנאואר ועליו והעסיק סוכנים בהיקף עצום בגרמניה (המערבית, כן?).
בצילום למטה : הקאנצלר הגרמני אדנאור
גלובקה היה כאמור הנציג הגרמני במגעים עם מדינת ישראל לכינון היחסים והסכם השילומים, תהליך שהיה תנאי הכרחי להחזרתה של גרמניה למשפחת העמים. בן-גוריון ידע בדיוק מי עומד מולו ומיהי ממשלת גרמניה אך הפגין ריאליזם ותועלתנות כדרכו.
גלובקה ניהל את גרמניה וזכה לכינוי "קנצלר" הצללים.
ואז הודיעה ישראל שעצרה את אייכמן.
גלובקה והממסד הגרמני ידעו היטב היכן אייכמן נמצא. גם ה-CIA וכך גם לגבי פושעים נאצים אחרים. הם לא חלקו את המידע עם ישראל. כשעתונאי עצמאי השיג ראיונות דפים מהזכרונות של אייכמן ומכר אותם למגזין לייף. "שכנע" ה CIA את המגזין, לבקשת ממשל גרמניה, להשמיט אזכורים של גלובקה.
אבל משפט של אייכמן בישראל היה איום ממשי. אייכמן ידע הרבה מאד על פעולתו של גלובקה. הוא זה שהכשיר "חוקית" כל מהלך שאייכמן ביצע. והוא גם ידע האם גלובקה אכן בחר פעם אחת "ללכת לשטח" ולהתחכך בעבודה- האם היה מעורב פיזית והאחראי ישירות לגירוש 20,000 מתוך יהודי סלוניקי.
הממשלה של מערב גרמניה דאגה שימונה לו כסנגור רוברט סרווציוס. לא רק בזכות יכולתו.
הוא היה על ה- PAYROLL של המודיעין הגרמני. סוכן שלהם.
במהלך המשפט עדכן את הממשלה הגרמנית שעקבה בחרדה מחשש שאייכמן יצביע על עברם הנאצי של בכירים במנגנון ובראשם גלובקה.
עוה"ד סרווציוס אף ערך נאומים של אייכמן והשמיט מהם אזכורים של גלובקה ובכירים אחרים.
בן-גוריון דחה את בקשות הממשלה הגרמנית שיתערב במשפט וינחה את התובע האוזנר להמנע מאזכורים לא נוחים, אך כן התעקש שהאוזנר ישתמש בנאום הפתיחה במונח "גרמניה הנאצית". ולא סתם "גרמניה".
גלובקה לא רק היה השושבין של כינון היחסים. הוא גם היה השושבין של עסקאות סודיות למכירת נשק מגרמניה לישראל בשנות החמישים, נשק שלו נזקקה מאד. העובדה שב"ג עמד בלחץ הגרמנים היא המפתיעה.
הוצאתו של אייכמן להורג גררה שחרור אנחת רווחה כללית בכל מסדרונות הממשל בבון.
הסיוט הגדול שלהם היה לראות את אייכמן יושב שנים בכלא הישראלי, עונה לשאלות וכותב זכרונות.
יום לאחר סיום המשפט אישרה הממשלה הגרמנית הלוואת ענק לישראל לצורך שלא פורט אז- סיוע בהקמת הכור הגרעיני בדימונה.
כך היה האיש שהניח את התשתית החוקית לשואה, למי שסייע להקים את התשתית למה שאמור למנוע את הישנותה. אבל גלובקה לא יכל למנוע את חשיפת עברו וגם ההפעלה הבלתי מרוסנת של יכולות המודיעין הגרמנים לא יכלה להשתיק ביקורת.
הפרופיל הציבורי שלו, תפקידו ומשפט אייכמן והביא למיקוד תשומת לב בו מצד הגוש המזרחי ובגרמניה המזרחית. נערך לו משפט שלא בפניו שבו "נדון" למאסר עולם.
עם ירידתו של אדנאואר מהבמה הפוליטית ב-1963 ירד גם הוא. הוא ביקש להגר לשוויץ, אך נדחה בלא כחל ושרק בשל עברו הנאצי. על השווצרים הפטנט פחות עבד. הוא נשאר לחיות בבון שם מת כעשור אח"כ. רק עם פתיחת מסמכין השטאזי בשנות התשעים ואח"כ פתיחת מסמכים של הביון הגרמני וה-CIA נחשף עברו במלואו