ami
לאון סנדרס נולד ב: וילנה, פולין ב: 19/03/1923
לחם כפרטיזן
נולד ב -19 במרס 1923 בווילנה שבפולין למשפחה יהודית חילונית עם אהדה סוציאליסטית חזקה. כסטודנט בבית הספר התיכון למד בבית הספר הטכני, וצבר ניסיון מכני שבמהלך המלחמה הוכח כבעל ערך רב. היות וחי באזור שסופח על ידי ברית-המועצות, היה מוגן מפני רוב האלימות עד שנת 1941, עת הפרה גרמניה הנאצית את הסכם אי- ההתקפה בין ברה"מ לגרמניה, במבצע בשם הקוד "מבצע ברברוסה".
ב-22 ביוני 1941, בשובו מפיקניק של מפעלים באזור הכפרי, מצא את וילנה עולה באש בעקבות התקפה גרמנית. מאוחר יותר באותו יום הזמינה אותו קבוצת נערים מקומיים לברוח איתם לרוסיה. אביו דחק בו ללכת איתם באומרו: "לך, אתה צעיר. אתה בן שמונה עשרה … אם יקרה משהו, אנשים כמוך וכמו החברים שלך ילכו קודם". הוא וחבריו עשו דרכם מזרחה. בדרכם פגשו חטיבה של הצבא הרוסי, שסייעה להם לעבור לשטח שבשליטה רוסית. משהגיע לשטח הרוסי ביקש להצטרף לאגף הליטאי החדש שהוקם בצבא הרוסי, אך סורב בגלל גילו הצעיר. לאחר כיות ותחנונים מתמשכים הסכימו לגייסו והואיל והיה בעל ניסיון מכני, נשלח לשהות של שנה במוסקבה במטרה ללמוד את קוד המורס ואת אמנות פענוח הטלגרף.
ב- 1943, כשהוא חמוש ברובה אוטומטי וברדיו גל קצר, הוצנח למטרת ריגול ביער ליטאי, ליד צומת רכבת בשליטת הגרמנים. הוא הסתיר את זהותו היהודית, הבהיר את שערות ראשו והסתמך על שליטתו בשפות פולנית, רוסית, גרמנית וליטאית לצורך אסוף המידע.
בהיותו "האוזניים והפה" של הפרטיזנים, נעשה החולייה המקשרת בינם לבין הצבא הסדיר. הוא השתמש ברשת של מודיעים מקומיים כדי לפקח על התנועות הגרמניות, כשהוא מטלגרף את ממצאיו לצבא הסובייטי באמצעות שורה של מסרים מקודדים. המידע שסיפק היה חיוני לביצוע פיגועים על משלוחי אספקה גרמניים.
היגר לארה"ב עם אשתו ובתם בת השנתיים. אהב את החיים, משחקי מילים, בדיחות, סקי, שייט ועוד ודאג לרווחת משפחתו בוושינגטון בטרם פרש לפלורידה. "אני רוצה שהפרטיזנים יזכרו כמי שהיה להם חלק בניצחון… בלעדיהם היה הניצחון שהבאנו לעולם קטן יותר".
נפטר ב-18 ביולי 2013, במיאמי שבפלורידה, ארה"ב.
הותיר אחריו אישה (שנפטרה לאחר מכן) , שתי בנות ובן ו-7 נכדים.
יהי זכרו ברוך
ברנדה סנדרס נולדה ב: סרני, פולין ב: 20/08/1925 אישתו של ליאון סנדרס
השתתפות במאבק הפרטיזנים בגיזרת בלרוס
אביה, שהיה יערן, היה אדם מכובד מאוד בקהילה, ועזר לרבים מהאיכרים לבנות את בתיהם. במלחמת העולם ה-1 שימש כמתרגם בשטחי גרמניה, והרושם שקיבל מהגרמנים כעם מתורבת, מנע ממנו להתייחס ברצינות לשמועות על מעשי הזוועה הנאציים.
ב- 1939 עברה סרני לשליטה סובייטית. ב- 1941 פלשו הגרמנים והכניסו את יהודי העיר לגטו.
ב- 1942 סגרו הנאצים את הגטו ושלחו את תושבי הגטו הנותרים למחנה השמדה. שני חשמלאים הצליחו להבריח זוג חותכי תיל למחנה ולחתוך את גדר התיל, ובכך אפשר לה, לאחותה ולמאות אסירים אחרים לברוח. רבים מהנמלטים נתפסו, אבל היא ואחותה שהכירו היטב את סביבתם, רצו היישר אל נהר סלוך וחצו אותו אל היער.
היו ברות מזל ומצאו מסתור אצל משפחה שהכירה את אביהם. מאוחר יותר נמלטו אל היער. לאחר מספר חודשי מסתור ביער, יצרה קשר עם יחידת פרטיזנים, שהייתה מגובה ע"י הסובייטים ומנתה כ-1600 לוחמים.
"תנו לי להצטרף, אני רוצה להלחם", אמרה להם ואף על פי שלא היתה חמושה, נחישותה להילחם והיכרותה המעמיקה ביערות ובאיזור, שכנעה את הגנרל הפרטיזני כי היא ראוייה להצטרף.
הותירה את אחותה במחבוא אצל איכר מקומי כשהיא מזהירה "אם תבגוד בה, תזכור, אבוא לנקום" וחברה לפרטיזנים. היא למדה לירות באקדח ולרכב על סוס, הצטרפה לחיל הפרשים של הפרטיזנים והפכה לאחת משומרי ראשו של הגנרל. בנוסף, שימשה שליחה תוך ניצול שליטתה בשפות פולנית רוסית, אוקראינית ויידיש.
יחידתה היתה בתנועה מתמדת. הם כבשו כפרים, ניהלו מארבים, ירו בחיילים גרמנים חולפים, פוצצו בסיסים ומחקו גשרים ורכבות.
לאחר המלחמה עזבה את רוסיה ונמלטה דרך סלובקיה לאוסטריה. הגיעה למחנה העקורים בבראנאו אם-אין, שם התאחדה עם אחותה. במחנה העקורים פגשה את בעלה לעתיד, ליאון סנדרס.
ב-1945 נישאו ויצאו לאיטליה, ומשם, באותה שנה, הגרו לארה"ב.
נפטרה ב-28 בספטמבר 2013, חודשים מספר לאחר פטירת בעלה.
הותירה אחריה שתי בנות ובן ו-7 נכדים.
יהי זכרה ברוך
