אחרי שאיבד הכול בשואה, אריה בנה בישראל חיים לתפארת. כאן חיכה לו אסון נוסף

הוא נולד בשנת 1929 לדוד וחיה חורש בעיר בריטשאן שבחבל בסרביה, אז בשטח רומניה והיום במולדובה – בן אמצעי להוריו, בין אח בוגר ואחות צעירה. בריטשאן הייתה עיר בעלת צביון יהודי ובית משפחת חורש היה בית שומר מסורת, גם אם לא דתי, וההורים עצמם היו בעלי תודעה ציונית. מלבד רוסית, רומנית ויידיש – הם דיברו גם עברית. אריה עצמו למד בבקרים במסגרות מעורבות – ואחר הצהריים למד ב"חדר", או קיבל שיעורי עברית ממורה פרטי.

משפחה חורש חיה בבית גדול ונהנתה מרווחה כלכלית. אם המשפחה הייתה עקרת בית שדאגה לחינוך ולטיפול בילדים, ואילו האב היה חקלאי וסוחר תבואות. למשפחה היו אדמות חקלאיות מחוץ לעיר בהן גידלו דגנים שונים, ולאב ולבן דודו אף הייתה חווה חקלאית גדולה במחוז מרוחק ובה הייתה מבלה כל המשפחה בתקופת החופש הגדול.

"שם התחיל הגיהנום"

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברו חיי המשפחה טלטלה. תחילה גויס הבן הבכור לצבא האדום ונהרג במלחמה. בסתיו 1940 נכנסה לממשלת רומניה מפלגת "משמר הברזל" האנטישמית, ובהמשך רכושם של היהודים הוחרם – וכך גם החווה של משפחת חורש שנאלצה לעבור לעיירה הסמוכה, סאוון, שבה גרו כ-2,000 יהודים.

ביוני 1941 פתחה גרמניה במלחמה נגד ברית המועצות ורומניה הצטרפה אליה. בחודשים שקדמו למלחמה הפכה העיירה סאוון למקום ריכוז של הצבא הרומני, והיהודים חיו תחת איום מתמיד על רכושם וביטחונם הפיזי. ב-20 ביוני, יומיים לפני פרוץ המלחמה, גורשו כל הגברים היהודים, בני 16 עד 60, למחנה ריכוז בדרום רומניה. שאר התושבים היהודים פונו אחרי פרוץ המלחמה לעיר המחוז, דורוחוי. ב-8 בנובמבר החל גירוש יהודי דורוחוי והפליטים שחיו בה לטרנסניסטריה ורבים נספו בדרך.

"שם התחיל הגיהינום", סיפר אריה. אחרי ימי נסיעה ברכבת, ללא אוכל, בקרונות מזוהמים להובלת בהמות, הורדו מאות הנוסעים מהרכבת והוצעדו מספר קילומטרים, אחריהם הועלו על דוברה תחת מכות וקללות והובלו לצידו השני של הנהר – ומשם נלקחו היהודים לגטו בעיר מוגילב שבו רוכזו אלפי יהודים. רבים נרצחו על ידי המשטרה הגרמנית ומשתפי פעולה מהמשטרה הרומנית.

להמשך הכתבה של אלי אשכנזי באתר "וואלה" 

ראו גם : 

מסע ההישרדות של הנער אריה חורש בשואה ברומניה (קישור)