הנבל של הארפו מרקס - חיים של אחרים

אדולף ארתור "הארפו" מרקס היה אחד מהאחים מרקס צוות בדרנים וזמרים שזכו להצלחה בקולנוע. הוא היה ידוע בנגינת הנבל, בכך שמעולם לא דיבר בסרטים, ולרוב השתמש באביזרים, כצפצפה, ואביזרים אחרים אותם היה שולף ממעילו. כך, למשל, באחד הסרטים נאמר לו שאינו מסוגל להחזיק בנר משני קצותיו, מיד שלף ממעילו נר בוער בשני קצותיו ואחז בו.

הארפו נולד בניו יורק, כשלישי מבין האחים מרקס, בני משפחה יהודית ממוצא גרמני. אח בשם מנפרד מת כתינוק. אחיו הגדול של הארפו היה לאונרד (המכונה צ'יקו), ואחיו הצעירים היו ג'וליוס הנרי, המכונה גראוצ'ו וכן מילטון והרברט (גמו וזפו).

האב עבד כחייט והמשפחה היתה ענייה והארפו ואחיו היו צריכים למצוא עבודות משלימות על מנת לסייע לפרנסת המשפחה .

בביה"ס האמריקאי בו למד היה התלמיד היהודי היחידי ותלמידי הכיתה הציקו לו לא מעט בשל יהדותו . גיבוי מהמורים הוא לא קיבל והיה גם תלמיד חולמני. בנסיבות אלו נשר מביה"ס ועבד כנער בעבודות שונות.

האם מיני מרקס דאגה לו וקנתה לו נבל על מנת שיפתח את כישרונו המוסיקלי.

בינואר 1910 הצטרף הארפו לצ'יקו וגראוצ'ו לצוות מוזיקלי בשם "שלושת הזמירים". הארפו השתכנע כי עליו לשחק את האילם לאחר שקרא ביקורת על הופעתם בו נאמר כי הוא הפליא בפנטומימה אך הרס את ההופעה בכל פעם שפתח את פיו.

הארפו למד בעצמו לנגן בנבל, וניגן באופן ייחודי ובלתי קונבנציונלי, מכיוון שהיה מתאם את המיתרים בעצמו. רק לאחר שנים הסתבר לו כי נגינתו אינה תואמת את האופן המקובל של נגינה בנבל. הצלחתו הביאה נבלנים מכל העולם לחקות את הדרך בה ניגן.

הארפו בסרט לילה באופרה 1935, סרט קולנוע נפלא! (קישור). היה גם פסנתרן מחונן

הארפו שינה את שמו לארתור בעקבות הרגשות האנטי גרמניים באמריקה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. הוא נישא לשחקנית סוזן פלמינג ב-28 בספטמבר 1936. לזוג לא היו ילדים משלו, אך הם אימצו שלושה בנים ובת. בעוד שבסרטיו שיחק הארפו דמות אנארכית ופרועה, חייו הפרטיים היו שלווים ורגועים.

הנבל ששלח לו סלבאדור דאלי בשנת 1936 כמתנת חג המולד , המיתרים היו עשויים מחוט תיל דוקרני

האחים החלו את הקריירה הקולנועית שלהם בסרט "אגוזי הקוקוס" בשנת 1929, שהיה מבוסס על מופע מצליח שהעלו האחים בברודוויי, והיא נמשכה, עם עליות וירידות, עד לשנת 1949. בתחילה כרביעייה, ומשנת 1933 כשלישייה שכללה רק את גראוצ'ו, צ'יקו והארפו. סרטיהם היו בתחילה קומדיות אנרכיסטיות שלעיתים מתחו ביקורת חברתית חריפה על מוסדות הבסיס של החברה האמריקנית (כסרט "מרק ברווז" משנת 1933). בהשפעת המפיק אירווינג ת'ולברג מיתנו האחים את סגנונם, וסרטיהם הפכו לקומדיות מוזיקליות, בהן מסייעים שלושת האחים לזוג אוהבים לממש את אהבתם.

בשנת 1961 פרסם הארפו את האוטוביוגרפיה שלו, "הארפו מדבר" בה הוא מספר כי ישנם אנשים שלא האמינו כי הוא אכן מסוגל לדבר. רבים האמינו כי הוא אילם מלידה. למעשה קיימות הקלטות של קולו. נראה כי היה לו קול ערב, כשל קריין מקצועי, אם כי בעל מבטא ניו יורקי בולט, כמוכח בהקלטות.

הארפו מת לאחר ניתוח לב פתוח ב-28 בספטמבר 1964. את הנבל שהיה לסמלו הוא תרם בצוואתו למדינת ישראל. הנבל נמצא באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.