ami
מאת עידית שחורי , מנהלת קבוצת הפייסבוק "מלחמת יום כיפור – זיכרונות, צלקות, כאבים וכל השאר"
סואץ 73'
גורודיש : "האם יש לך נייר ועיפרון?"
דוד עמית:"חיובי"
גורודיש:"תרשום: 200 מטר דרומה עד הסוף הגוש השלישי מהצומת, אח"כ 200 מטר מערבה לאורך הסימטה, אח"כ לפני סוף הרחוב יש סימטה אחת ובה תפנה 200 מטר צפונה, אח"כ 250 מטר בתוך הגוש של החושות מערבה, לפנות צפונה לעבר המסילה, לכיוון צפון מערב, 700 מטר גשר על תעלת מים, לאחר שעברת בית קברות, ואחר כך 1400 מטר לכיוון צפון מערב, אתה מגיע לצומת שמוחזקת על ידי כוחותינו. מה שאתה צריך להחליט זה אם אתה צריך סיוע או לא"
————————————————————————–
לימים סיפר דוד עמית (מ"מ פלוגה ב' בגדוד 66 של יוסי יפה) על אותה שיחה :
"בשלב הזה בערך ב 21:00 מתקשר אלי אלוף הפיקוד .אני מתאר לו את המצב. הוא מבין שאנחנו מאורגנים טוב בבניין הוא אומר לי: "תוציא פנקס ותתחיל לרשום" הוא מתחיל להכתיב לי מסלול שהיה בלתי אפשרי ומנוגד להיגיון. מסלול פתלתל שידענו שיש שם מצרים. לא היה טעם להתווכח איתו, גורודיש לא היה יותר מדי קשוב וערוך להתייעצויות .הוא היה אמון על פקודות. אז הוא פקד עלי:"לך פה, לך שם,ימינה, שמאלה". היה צריך קומפיוטר רק לעקוב.
גורודיש יושב מול תצלום אוויר בקרון המואר שלו במפקדת פיקוד דרום. ואני, בתוך הבית המופגז, בחושך מוחלט, מוציא פנקס, ומתחיל לרשום ומבין שהוא מכתיב לי ציר בלתי אפשרי, מסובך וארוך. אני מפסיק לרשום באיזשהו שלב, אומר לו 'כן,כן,כן', ומחכה שהוא יגמור את הסיפור.
שנים אחרי זה נפגשתי עם מישהו שהיה שם בחפ"ק של גורודיש. הוא סיפר לי שהם עקבו ברמקול, שמעו את השיחה. עשרות אנשים עקבו בנשימה עצורה. הוא סיפר שגורודיש, שהיה כבר מוכה וחבול, ראה בזה כמעט גולת הכותרת של התרומה האישית שלו. היכולת שלו להשפיע ברמות של הלחימה של החזית. הוא היה באופוריה מהעניין הזה. בכלל לא היה מודע לזה שההנחיות שלו לא לעניין …"
עיטור המופת
כך נכתב : ב24 באוקטובר 1973 שימש סרן דוד עמית כ-מ"מ בקרבות העיר סואץ. לאחר שכל המפקדים הבכירים נפצעו, נטל סרן דוד עמית לידיו את הפיקוד על הכוח הנצור במשטרה שבעיר סואץ. הוא ארגן את ההגנה כל היום, ופקד על חילוץ הכוח מהעיר סואץ בלילה, כשהוא מפנה את הנפגעים והנשק. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, תושייה וכושר מנהיגות למופת. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי-
לפני כשבע שנים הלך ד"ר דוד עמית לעולמו .
יהי זכרו ברוך.
ביוגרפיה
נולד בישראל, בנם של משה ואלידע פרוינד. שירת בגדוד 50 של ה"נח"ל מוצנח" והשתתף במלחמת ששת הימים בקרבות סיני. במלחמת ההתשה שימש כסגן מפקד במוצב המזח שבקצה הדרומי של קו התעלה. במלחמת יום הכיפורים שימש מפקד מחלקה בדרגת סרן ונטל חלק בקרב העיר סואץ. לאחר שכל המפקדים הבכירים נפצעו נטל לידיו את הפיקוד על הכוח הנצור במשטרה שבעיר סואץ. על כך קיבל את עיטור המופת. במלחמת לבנון הראשונה שימש כסמג"ד במילואים.
היה בן קיבוץ בארות יצחק, והגיע בסוף שנות ה-60 לכפר עציון, ובשנות ה-80 שימש מזכיר הקיבוץ. היה ממייסדי בית ספר שדה כפר עציון וניהל אותו בשנותיו הראשונות. ערך עשרות חפירות ארכאולוגיות וסקרים מטעם רשות העתיקות במדבר יהודה, ירושלים, הר חברון ושפלת לוד. בין השאר חפר יחד עם צבי אילן בדרום הר חברון וגילה שני בתי כנסת קדומים בחורבת ענים ובמעון. חפר כפר מימי הבית השני ליד מזור, מחצבה תת-קרקעית ובית מלאכה לכלי אבן מימי הבית השני במדרון הר הצופים בירושלים, סמוך לבריכת ממילא בירושלים, ועוד.
ד"ר עמית שימש מרצה לארכאולוגיה במכון שכטר למדעי היהדות. ערך קובצי מאמרים רבים בתחום ההיסטוריה והארכאולוגיה של ארץ ישראל. פרסם מאמרים בכתבי עת שונים ובהם קתדרה, אריאל ועת־מול. זמן קצר לפני מותו הוציא עם אשתו, חנה עמית, את הספר "רחוב בירושלים: מסע בזמן מתקופת המקרא ועד היום".
בשנותיו האחרונות התגורר בירושלים. נפטר בשנת 2013 ונקבר בקיבוץ כפר עציון.
בשנת 2014, יצא בהוצאת יד יצחק בן-צבי, ספר המקבץ מבחר רחב של מאמרים שפרסם עמית.
"השתתפתי במלחמת ששת הימים בקרבות סיני, ולאחר המלחמה פעלנו הרבה בבקעת הירדן. חווינו את המיקושים וההפגזות הראשונות בדרכי הפטרולים שנסללו אז לראשונה לאורך הירדן, והשתתפנו במרדפים הראשונים אחר חוליות מחבלים שחדרו מעבר לירדן. בפעולת כראמה כבר הייתי קמב"ץ גדודי, ואחרי המרדף שנערך כמה חודשים מאוחר יותר, ובו נהרגו המג"ד משה פלס (סטמפל'ה), סגנו דורון גכמן ועוד שלושה לוחמים, הוטלה על כתפי הצרות, כתפי נער בן עשרים, האחריות לנהל את הגדוד לאחר נפילת מפקדיו עד שהגיעו ממלאי המקום. לאחר עוד כמה חודשים בבקעה הלוהטת מחום ומאש השתחררתי וחזרתי לקיבוץ".
ממלחמת יום כיפור חזר דוד כגיבור. על מעשיו בעיר סואץ ב-24 באוקטובר 1973 קיבל את עיטור המופת על "אומץ לב, תושייה וכושר מנהיגות". עמית היה אז מ"מ בדרגת סרן. לאחר שכל המפקדים הבכירים נפצעו, הוא נטל לידיו את הפיקוד על הכוח הנצור במשטרה שבעיר סואץ, אירגן את ההגנה כל היום, ופיקד על חילוץ הכוח מהעיר בלילה.
"גיבור המלחמה חזר להיות מדריך בספר שדה כפר עציון. הוא התגלה כאיש צנוע, ענו, איש שטח נפלא, שמחוזותיו הם הגבעות, העמקים, השבילים והאתרים של הרי יהודה", סיפר פרופ' עמיחי מזר, שבתחילת שנות ה-70 היה הארכאולוג הראשון של בית הספר. בהמשך ניהל עמית את בית הספר, ערך מחקרים ראשונים בידיעת האזור ויזם חפירות ארכיאולוגיות בשטח.
את הדוקטורט בארכיאולוגיה כתב באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך השנים הוא אירגן כנסים משותפים לאוניברסיטה העברית ולרשות העתיקות, שהציגו את החידושים בתחום. לצד זאת, ערך וכתב ספרים ופירסם כ-180 מאמרים
