הקרב האחרון של סגן משה ממון ז"ל

לזכרו של סגן משה ממון, נהרג בצריח הטנק בקרב הבלימה שניהל גדוד 377 ב 7.10 בגזרת אל-על, דרום רמת הגולן

חטיבה 9

משה, בן סופי ז"ל ויצחק, נולד ביום ט"ז בשבט תרצ"ז (28.1.1937) בקרית חרושת. כשהיה בן שנה וחצי עברה משפחתו למושב כפר חיטים ושם למד בבית-הספר היסודי עד שהגיע לגיל תשע. אחרי-כן עברה המשפחה למושב בכפר נטר ושם למד בבית-הספר היסודי "הדסים". אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי "מקוה ישראל". משה היה תלמיד נבון וחרוץ, אהוד על מוריו ועל חבריו לכיתה. לדברי מחנכו בבית-הספר היסודי, היה ממושמע ובעל אופי טוב ונוח. הוא היה חובב ספורט, שיחק בכדורגל ובכדורסל ואף היה חבר בנבחרת הכדורעף של "הפועל" חיפה. מנעוריו היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" ונטל חלק בפעולות השונות, שאורגנו לחברי התנועה. לאחר שעבר עם בני משפחתו לכפר נטר שליד נתניה, שם קיבלו בית וחלקת אדמה, משה התאקלם ואהב את החיים בכפר ואף נהג לעזור להוריו בעבודת האדמה. מטבעו היה אדם אופטימי, שמח בחלקו, ישר ומוכן תמיד לעזור לזולת.

משה גויס לצה"ל בסוף ינואר 1955 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים ואחרי-כן נשלח לקורס קצינים. כשסיים את הקורס בציון מעולה, נשלח לשרת כמפקד מחלקת טנקים באחת מיחידות חיל השריון באזור הדרום. הוא השתתף במבצע "קדש" ולחם באזור אבו עגילה. על חלקו במבצע "קדש" זכה, יחד עם אנשי יחידתו, לציון לשבח מטעם מפקד גייסות השריון. בתום תקופת שירות החובה שלו בצה"ל התנדב לשרת עוד שנה בתנאי קבע. משה היה חייל ומפקד מעולה, אחראי ומסור לתפקידו. הוא שימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובדיקנותו במילוי ההוראות שהוטלו עליו. כמפקד דאג לחייליו ולא הקפיד עמם בענייני משמעת. מאז ומתמיד היה מסור להוריו ודאג לשלומם. במשך כל תקופת שירותו השתדל שלא להדאיגם, הרבה לבקר בבית, והקפיד לטלפן ולכתוב מכתבים. מעולם לא התלונן על קשיים ואף לא סיפר על הישגיו.

כשהשתחרר מהשירות הסדיר עבד כמפיץ ראשי של "ידיעות אחרונות" בחיפה. הוא נשא לאישה את חברתו אורה, ונולדו להם שני בנים. במלחמת ששת הימים השתתף כמפקד מחלקת טנקים בקרבות הפריצה ובכיבוש מוצבי קלעה-זעורה, ליד העיר קונייטרה ברמת הגולן. כתום הקרבות הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כיליד הארץ, בן מושב וקצין מסור ומצטיין בשריון, חינך את ילדיו לאהבת המולדת. בביתו נמצאו ספרים על חיל השריון, אלבומי קרבות וספרי גיאוגרפיה וידיעת הארץ. הוא הרבה לטייל עם בני משפחתו ונהג לחזור ולבקר באתרים היסטוריים ובמקומות שבהם התנהלו קרבות ידועים בהיסטוריה של עם ישראל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידת המילואים שלו והשתתף בקרבות הבלימה ברמת הגולן.

ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) במהלך קרב נגד כוח סורי בצומת אל-על, נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה ושני בנים, אב ואח.

מקור וקרדיט :  דף "יזכור" של משרד הבטחון

רקע על הקרב

השרמנים שעצרו את הסורים

בצהרי יום הכיפורים ה-6 באוקטובר 1973 פרצה המלחמה. בשעה שתיים בצהריים החרידו מגבול עד גבול צפירות אזעקה את שלוות יום הכיפורים. 17 שעות מאוחר יותר יגיעו טנקים סוריים לאל-על שבדרום רמת הגולן, מרחק קילומטרים ספורים מהשיפולים היורדים מהרמה אל עמק הירדן, כ- 10 ק"מ מקיבוץ עין גב. גדוד 377 בפיקודו של סא"ל )מיל.( בנצי פדן, נשלח בחופזה לקדם את פניהם. גדוד מילואים של טנקי שרמן מיושנים, גדוד ותיק ולמוד קרבות, פניו אל הבלתי נודע, עושה דרכו על זחלים כל הדרך מבסיסו ביוקנעם ועד רמת הגולן. הטנקים הראשונים של הגדוד מגיעים בשעות הצהריים המאוחרות לגזרת אל-על, ממש בדקה ה-90 ,רגע לפני שכוח החוד הסורי שוטף באין מפריע את מורדות הגולן בואך עמק הירדן. 4 פלוגות טנקי שרמן בתגבור של פלוגת טנקי סנטוריון מחטיבה 179 עוצרות באותן שעות גורליות את הסורים בקרב בלימה עיקש וקשה ומסיגות אותם לאחור. הימים הראשונים של המלחמה היו קשים והגדוד ספג אבדות בנפש ובטנקים. בתשיעי לאוקטובר כבש הגדוד בהסתערות אמיצה את מתחם חושנייה וחיסל למעשה את ההתנגדות הסורית במרכז הרמה.

גדוד 377 השתתף בקרבות ההבקעה לתוך סוריה ששיאן בקרב מול חיל המשלוח העיראקי בו התמודד הגדוד בנחיתות טנקים איכותית ומספרית והצליח להניסם חזרה לעומק שטח סוריה תוך שהוא מסב להם אבידות. במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים שכל הגדוד 15 לוחמים ועשרות רבות נפצעו

"התחלנו להתקדם בפריסה, מתקדמים ומחפשים את שדה הקרב, עד שגילינו את טנקי הסנטוריון צפונית למחנה אל-על, בשטח שממזרח למזלג הכבישים המובילים לרמת מגשימים ונחל גולן. הגדוד התפרס, פלוגה אחת משמאל לכביש לרמת מגשימים ופלוגה אחרת מימין לכביש. נכנסנו למגע עם האויב בקרב אש חצי נייח, כשאנחנו נמצאים סמוך לגדרות אל-על והטנקים הסורים נמצאים בתא השטח ממזרחה לנו בציר הפונה לכפר אל-מא.

באותו זמן נשלחו 2 הפלוגות הנוספות של הגדוד לכיוון ציר אל-על -נחל גולן, וישרו למעשה קו עם שאר הגדוד. כך למעשה תפסנו את כל רוחב הגזרה מכביש אל-על רמת מגשימים ועד נחל הרוקאד ובכך איבטחנו את כל הגזרה ומנענו מהסורים אפשרות פריצה, עקיפה או איגוף של כוחותינו.

בשעה הראשונה של הקרב נמצאנו סוגרים את הגזרה מערוצי נחל דליות, מצפון למושב אל-על ועד הערוץ העמוק של הרוקאד שנמצא ממזרח. ניהלנו חילופי אש עם הסורים כשאנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל, משמידים טנק פה, טנק שם. הקרב התנהל משלוש אחר הצהריים ועד השעה שש בערב לקראת שקיעה, כשהשמש בגבנו. במהלך הקרב נפגע אחד השרמנים של הגדוד פגיעה ישירה, מ"מ ואיש צוות נוסף, נהרגו. עם רדת ערב הצלחנו להתקדם 3-2 ק"מ עד לכביש הפונה לכפר חיתל. לקראת הלילה יישרנו קו מותירים מאחורינו כ-20 טנקי אוייב חלקם פגועים וחלקם נטושים. הפלוגות שפעלו בציר נחל גולן בסמוך "……

מקור וקרדיט :

סיפורו של גדוד 377 בקרבות הבלימה וההבקעה ברמת הגולן זכרונות, עדויות ורשמים משדה הקרב ( כתב וערך נעם ממון )