ami
ליקט וערך : עמי סלנט , עורך האתר
סיימתי לקרוא את הספר המרתק של יואל פלגי , רוח גדולה באה , והנה כמה דברים מתוך הספר ואודות סיפור חייו של יואל פלגי, וגם כמה דברים מעניינים שליקטתי אודות הספר החשוב
בסקירה 2 חלקים :
- עדויות היסטוריות מתוך הספר
- השלמות של חוקרים היסטוריים אודות פעילות יואל פלגי במהלך מלחמת העולם השנייה.
תקציר
עדות מזעזעת של אחד המתנדבים שצנחו בעצם ימי השואה אל לב אירופה הכבושה בניסיון הנועז והנואש להגיע אל אחיו היהודים, כדי להביא אליהם את בשורת ארץ־ישראל הלוחמת ולסייע להם ללחום על חייהם. את אימת הבדידות והאבדן של עם שנידון לכליה והכל הפקירוהו בידי המרצחים שב וממחיש יואל פלגי המספר על המפגש הטרגי עם נציג ועדת־ההצלה של יהדות הונגריה, אשר עקב ניסיון שלא היה לו סיכוי להציל לפחות חלק מהיהודים תבע מן הצנחנים למסור עצמם לידי הגסטפו; על עינוייהם בכלא ובחקירה; על גבורתם של חנה ופרץ גולדשטיין שנהרגו בידי שוביהם; על בריחתו שלו מרכבת־המוות; ועל פעולות ההצלה וההתגוננות של שרידי השואה.
חלק א' : כמה עדויות היסטוריות מתוך הספר של יואל פלגי
הצניחה
" הציוד שלנו הוטען על מפציץ "הליפקס" בעל ארבע מנועים שהיה מוכן ומזומן לדרך. עקבתי אחר ההטענה ונוכחתי כי הכל כשורה. בדיקות אחרונות -והמטוס מוכן לדרך. עומד הוא להבקיע את חומת "מבצר אירופה" של היטלר. הייתי גאה מאוד שאוירון עצום כזה על צוותו ממריא במיוחד כדי להצניח אותנו. "
"אנו קרבים למטרה אמר המשלח , קצין אוסטרלי , " היכונו לקפיצה!"
מחצית שניה וכבר נדלק האור הירוק , ושאגתו של האוסטרלי באה באוזני יחד עם הטרטור המוגבר של המנועים..
חשתי כי אני צונח בחלל העולם צניחה ממושכת עד אין קץ , הבריק במוחי : נגמר! המצנח לא נפתח, אך מייד הרגשתי נדנוד קל. העפתי עין למעלה וראיתי כי המצנח נפתח בתנועה אצילה והוא מתנפח והולך. לרגלי השתרעה ארץ הרים וגיאיות שבהם אמורים היו להיות הפרטיזנים היגוסלווים. "
הגענו לעיירה , לפני בנין בין שתי קומות , שימש מפקדה וקסרקטין כאחד עמדה פלוגת פרטזינים חמושים , המדים מכל צבאות אירופה וגם ראינו פרטיזניות עם נשק ביניהם.
להילחם עם הפרטיזנים נגד הגרמנים
כמה ימים אחר הצניחה, יואל פלגי אשר שהה עם הפרטיזנים היוגסלווים בהרים מבחין בכוח גרמני המתקרב אל הכפר . הוא מצטרף ללחימה של הפרטיזנים היגוסלווים נגד הכוח הגרמני , מתקדם במהירות קדימה ופותח באש התת-מקלע שלו על כוח החוד של הגרמנים ומחסל אותם. הגרמנים הופתעו לחלוטין והחלו לסגת . יואל פלגי זוכה עתה להערכה ולהערצה של הפרטיזנים היוגסלבים והמפקדים שלהם . הוא משתתף עם הפרטיזנים במבצעי חבלה בקו- זאגרב-בלגראד ובקרבות נוספים נגד הגרמנים . רק אחרי כמה שבועות של לחימה עיקשת מול הגרמנים , מתפנים הפרטיזנים להתחיל להעביר אותו ואת חבריו הצנחנים בהרים לגבול הונגריה. כוח פרטיזני נוסף החל במקביל להעביר גם את הצנחנית חנה סנש לעבר הונגריה. ההעברה נעשית מסובכת ומתעכבת כי כוח גרמני עצום המונה 60,000 חיילים גרמנים ואוסטאשים החל במתקפה ממושכת ומקיפה כנגד הפרטיזנים היגוסלווים .
בצילום : גדוד הפרטיזנים היגוסלבי איתו נלחם יואל פלגי כנגד הגרמנים
בסופו של דבר , הצליח יואל פלגי יחד עם המלווים הפרטיזנים לפרוץ את הטבעת הגרמנית ולהגיע לגבול ההונגרי . תוך כדי כך הוא יוצא עם מורי הדרך הפרטיזנים לחפש אפשרויות מעבר ונתיבי בריחה עבור יהודי הונגריה , המשימה העיקרית שלו . אבל העיכוב של כמה שבועות אצל הפרטיזנים היגוסלווים שם לאל כוונה זו כי הגרמנים החלו לשלוח בקצב מזורז את יהודי הונגריה לאושוויץ.
רק ב13 ביולי 1944 הצליחו הצנחנים , יואל פלגי, פרץ גולדשטיין וחנה סנש לעבור את הגבול ולהגיע להונגריה .
כותב יואל פלגי בספרו :
"באותם היימים גורשו כבר רוב יהודי הונגריה למחנות המוות , אך כשדרכו רגלינו על אדמת גרמניה , לא ידענו על כך מאומה. "
חשוב לציין בהקשר זה שכניסת כוחות גרמניים להונגריה באמצע מרס 1944 טרפה את מרבית הקלפים לפעולה סדירה של הצנחנים הארץ-ישראליים בארץ זו .
בכלא ההונגרי עם חנה סנש
כאשר הגיעו כבר הצנחנים יואל פלגי, פרץ גולדשטיין וחנה סנש להונגריה ,המשטרה ההונגרית כבר ידעה עליהם ( סוכן כפול הונגרי בגבול דיווח אודות המעבר שלהם למשטרה ההונגרית וגם העביר את המשדרים לידי המשטרה ההונגרית) . בלשים הונגרים החלו לעקוב אחריהם ולמרות ניסיונות ההימלטות הם נתפסו והועברו לכלא הונגרי שם נכלאו בתנאים קשים מאוד ועברו עינויים .
אחרי שבועיים הם מועברים לכלא של הגסטפו ואחר כך שוב לכלא צבאי הונגרי , שם מצליח יואל פלגי לייצור קשר עם חנה סנש בתאה ולשמוע ממנה על העינויים שעברה ועל דרכי החקירה שלה . החוקרים ההונגרים הביאו את האמא שלה לכלא ובאמצעותה ניסו ללחוץ עליה לגלות את צופן המשדר הבריטי . אבל חנה סנש לא נשברה והוצאה להורג.
הבריחה
ב22 בנובמבר 1944 העבירו ההונגרים הפאשיסטים את כל העצורים ובתוכם הצנחנים יואל פלגי ופרץ גולדשטיין לרכבת שנועדה להגיע לגרמניה הרחק מהרוסים המתקדמים.
כותב יואל פלגי בספרו :
" ערפל השתרר כשהתחילו מעלים את האסירים לקרונות , בחמישה קרונות היו האסירים ובשני קרונות השומרים ההונגרים החמושים.
בעלותנו לקרון חיפשנו לנו מקום ליד הקיר . בדקנו : לא מעודד ביותר . העץ אמנם רך , אך עוביו כחמישה סינטימטרים ולנו רק סכין סנדלרים ומוט ברזל.
התחלנו כמה אסירים בעבודה מייד , עוד לפני שזזה הרכבת , והאסירים האחרים עמדו צפופים לרוחב הקרון ולא נתנו לזרים להתקרב. היה חושך מצרים . כדי לחפות על קול הניסור פתחנו בשירה . בכל כוחותינו שרנו צ'רדשים הונגריים מהירי קצב , והיינו נבעתים כשנשמע רעש מוט הברזל. לפני שזזה הרכבת נכנס סמל הונגרי, האיר בנו בפנס וערך בדיקה , אך לא הרגיש במאומה.
"יקחכם השד, " פלט במקום ברכת פרידה , " ברוך שנפטרנו מכם . מעתה יטפל בכם גרינג בכבודו ובעצמו"
הרכבת עשתה דרכה בעקיפין , כיוון שהקוים הראשיים היו מפוצצים או תפושים . המתיחות הלכה וגברה עם כל עצירה של הרכבת, כי אז היו השומרים ההונגרים קופצים מקרונותיהם ומתחילים לבדוק את קרונות האסירים. העצירות רבו ותכפו, אך , למזלנו, לא היו מספיקים הרבה, כי מייד זזה הרכבת והם היו חוזרים ועולים לקרונותיהם.
פעולת הניסור בקיר הקרון נמשכה ללא הרף, כשאנו מתחלפים בינינו לפי התור.
כל הזמן גרונותינו ניחרו מרוב צעקות ושירה מטורפת עד שהגיע לאוזן הקול שכה ציפינו לו : נפץ של עץ נשבר , נפרץ חור בקיר הקרון ורוח קרה פרצה וחדרה לעצמות.
מתוחים מאוד הצטופפנו ליד הפרצה והיינו מוכנים לזינוק. ידענו: כל הקודם זוכה. היינו מוכנים ומצויידים לבריחה. אני הייתי לבוש שתי חליפות: אחת שלי , ואחת – מתנתו של אסיר שחס עלי בראותו אותי רועד מקור. "
השומרים ההונגרים הבחינו באסירים הבורחים והחלו לירות עליהם, אבל יואל פלגי מצליח לפרוץ במהירות דרך החור בקיר , מטפס על גג הקרון ומשם קופץ תוך כדי נסיעת הרכבת. למזלו יריות השומרים ההונגרים מחטיאות והוא מסתתר בשדות בקור העז. בדרך לא דרך הוא עושה את דרכו חזרה לבודפשט .
כאשר הוא מגיע לעיר בודפשט פשיטות ההונגרים הפשיסטים של מליציות "הצלב החץ" היו בעיצומן והוא מסתתר בלילות בכמה חדרי מדרגות בקור החריף.
הפריצה הגדולה לבית הסוהר בבודפשט
עד מהרה יוצר יואל פלגי קשר עם קבוצת מחתרת צעירים יהודים בבודפשט , מצטרף אליהם .
מילציות "צלב החץ" מצליחות ללכוד חלק מחברי המחתרת ומעבירים אותם אל בית הסוהר ברחוב מרגרטה בבודפשט.
כותב יואל פלגי בספר זיכרונותיו :
" החלטנו לנסות ולהציל את חברנו שנתפסו. באמצעות קשרים עם המפלגות הקומוניסטיות נודע לנו , שקבוצה גדולה של הנתפסים רוכזה באותו בית-סוהר שכה התעניתי בו.
את הרעיון לפרוץ אל בית הסוהר בכוח ולשחרר את החברים ביטלתי מלכתחילה כי אי אפשר היה לפרוץ בכוח אל כל הקומות של בית הסוהר. בכל קומה היו שומרים הונגרים חמושים .
בחרנו בתחבולה נועזת : קבוצת חברים מחופשים במדים הונגרים ובראשם קצין הלכו לבית הסוהר: הקצין הציג פקודה מזוייפת , כמובן – לקחת את האסירים אשר ברשימה המצורפת לפקודה והחתומה כדין ולחסלם על שפת הדנובה. בלי ויכוחים נמסרו לידי " הקצין" כל האסירים היהודים בפקודה. אכן , כולם נמצאו ונמסרו לידנו .
"הקצין" ההונגרי מילא את תפקידו כהלכה . הוא פקד על חייליו בטון תקיף ואת האסירים גידף בהונגרית עסיסית והבהיר להם , כי עוד מעט יעברו בעזרתו את פתחי הגיהנום . האסירים היהודים נפרדו זה מזה והיו בטוחים שקצם הגיע .
כאשר עברו את הנהר ולא קרה דבר השתוממו , וכאשר הגיעו ל"בית הזכוכית " בבודפשט והשערים נפתחו ובלעו אותם , נדהמו לראות כי שוביהם מחבקים אותם ופורצים בשאגה אדירה כאשר הם זורקים את כובעיהם אל על. הניצולים היו המומים , כאילו לא האמינו כי נס התרחש להם. "
מקור וקרדיט :
יואל פלגי , רוח גדולה באה , עם עובד 1978
חלק ב' : השלמות של חוקרים היסטוריים אודות פעילות יואל פלגי במהלך מלחמת העולם השנייה.
למעשה, חלק גדול מהמידע שיש לנו על חודשי חייה האחרונים של חנה סנש בכלא ההונגרי הגיע אלינו באמצעות ספרו של פלגי המתאר את משימתו באירופה במסגרת מבצע הצנחנים. יואל פלגי נולד בעיר קלוז' (קלאוזנבורג) שבהונגריה בשם אמיל נוסבכר, עלה ארצה ב-1939 והיה ממייסדי קיבוץ מעגן שעל שפת הכינרת. בראשית שנות הארבעים התגייס לפלמ"ח והיה בין ראשוני הצעירים שנבחרו להשתתף במבצע צניחה לאירופה במסגרת הצבא הבריטי. תפקיד הצנחנים היה כפול: משימתם הבריטית כללה הפעלת אלחוט והענקת סיוע לטייסים בריטים שצנחו בשטח האויב. משימתם היישובית היתה לסייע ליהודים באירופה ולבנות שם מחדש את התנועה הציונית המתפוררת לאחר המלחמה.
פלגי, סנש וצנחן שלישי בשם פרץ גולדשטיין, אף הוא יליד קלוז' וחבר מעגן, היו אמורים להגיע להונגריה למטרות אלה, אך תוכניתם השתבשה עקב כיבוש הונגריה בידי הגרמנים במארס 1944. לאחר שהות של כמה חודשים ביוגוסלוויה עם כוחותיו של טיטו, חצו שלושת הצנחנים את הגבול להונגריה, תחילה סנש ולאחר מכן פלגי וגולדשטיין שהיו אמורים להיפגש עמה בבודפשט. גם כאן השתבשו התוכניות.
חנה סנש נעצרה סמוך לחציית הגבול, ושני הצנחנים הנותרים מצאו את עצמם לבד בבודפשט מבלי שידעו מה עלה בגורלה. איש הקשר שלהם נעלם ולבסוף החליטו לפנות לאחד היהודים היחידים שהכירו בבודפשט, מי שהיה מראשי הוועד לעזרה ולהצלה, והיה אף הוא יוצא העיר קלוז'. שמו היה ישראל קסטנר.
קסטנר היה בהלם כשהשניים נכנסו ללשכתו וסיפרו לו על משימתם. איך יסתיר אותם? מה יעשה אתם, בייחוד לאחר שסנש כבר נתפסה? מאחר שהיה לו ברור שהגסטאפו כבר ידע על בואם לעיר הוא רקם להם תוכנית. ימים אחדים לפני כן נסע שותפו לוועד, יואל ברנד, לטורקיה כדי להציע לבריטים ודרכם לאמריקאים את ההצעה שנקראה מאוחר יותר "סחורה תמורת דם". במסגרתה אמורות היו בנות הברית לספק לגרמנים עשרת אלפים משאיות מלאות מזון ותרופות, ובתמורה הסכים אייכמן להפסיק את השמדתם של יהודי הונגריה. כמעין "מקדמה" לעסקה העתידית התיר אייכמן לקבוצת יהודים לצאת ברכבת מבודפשט, במה שייקרא מאוחר יותר "רכבת קסטנר". היהודים, שכלל לא היה בטוח באותה עת שיועברו למקום מבטחים ולא לאושוויץ, נבחרו על ידי ועד מכל רחבי הונגריה והיו באותם ימים בהסגר בבודפשט בהמתנה ליציאה.
קסטנר הציע לשני הצנחנים להעמיד פנים כאילו נשלחו על ידי הבריטים לבדוק את מהימנות ההצעה, ופלגי אכן הגיע אתו למטה הגסטאפו והציג עצמו בפני הגרמנים כחייל בריטי שנשלח לצורך אותה משימה. למרות שנראה כי שיכנע את הגרמנים, נעצר הצנחן לבסוף בידי המשטרה החשאית ההונגרית. שותפו הצעיר, גולדשטיין, שידע על מעצר חברו, פנה לקסטנר, שהציע תחילה שיצטרף לנוסעי הרכבת ואף הביאו למחנה שבו המתינו היהודים, ביניהם הוריו של גולדשטיין. אולם כאן השתבשו העניינים. תוך זמן קצר חזר קסטנר למחנה, ולאחר שיחה עם הצעיר הסכים הלה להסגיר את עצמו לגסטאפו. לאחר גלגולים אף הגיעו שני הצנחנים לאותו כלא שבו היתה עצורה סנש.
בהמשך מתאר פלגי את אשר אירע בחודשים שעד לסיום המלחמה. תנאי המעצר, ההעברות בין בתי הכלא השונים, משפטה והוצאתה להורג של חנה סנש, ששני הבחורים הצליחו ליצור עמה קשר בחודשים שלפני מותה, העברתו יחד עם גולדשטיין ואסירים אחרים ברכבות לגרמניה, ומבצע הבריחה הנועז שלו מהרכבת ושובו לבודפשט, שם נפגש עם חברי המחתרת הציונית החלוצית שפעלה כל העת בניסיון להוציא יהודים מהונגריה.
לאחר ששוחררה בודפשט, נסע פלגי לעיר הולדתו, קלוז', כדי לראות אם נשאר זכר ממשפחתו, וסייע לאמה של סנש לעלות ארצה לאחר שברחה ממצעד המוות שיצא מבודפשט בנובמבר 1944, ומצאה את דרכה חזרה לבירה ההונגרית.
מקור וקרדיט : פרופסור יהודית באומל
יואל פלגי וארגון הבריחה מהונגריה מייד אחרי מלחמת העולם השנייה
ארבעים וחמישה אחוז מהיהודים שנותרו בהונגריה אחרי השואה רצו לעלות ארצה ; כלומר , חמישים–שישים אלף יהודים בערך רצו לעלות לארץ ישראל . עוד בראשית 1945 הקים יואל פלגי , מן הצנחנים של " היישוב , " שהגיע להונגריה עוד במהלך המלחמה , את ״ועד הבריחה״ ; בוועד היו נציגים מכל התנועות הציוניות ואת ״בני עקיבא״ ייצג מרדכי ויזר , השליח מן הארץ . תנועת ״הבריחה״ הייתה אחת מן הפעולות החשובות ביותר של התנועות הציוניות , שרצו להעלות את כל היהודים שהיה לאל ידן להבריח את הגבול . בהדרגה גבר זרם העלייה , ובשנת 1946 יצאו מידי יום כמאתיים עד שלוש מאות איש מהונגריה דרך אוסטריה וגרמניה , איטליה ורומניה . בעזרת ה״בריחה״ הצליחו לעזוב את הונגריה כארבעים עד חמישים אלף איש מניצולי יהדות הונגריה ; היה זה מספר גדול 30 בממדי המבצעים של ה״בריחה״ . עד מאי 1946 עזבו את הונגריה כ 780 חברים מתנועת 31 ״ברית חלוצים דתיים״ ובהם גם חברי ״בני עקיבא״
מקור :
סוגיות בחקר הציונות הדתית התפתחויות ותמורות לדורותיהן , עורך/כים: ישי ארנון, יהודה פרידלנדר ודב שוורץ
שם ההוצאה: הוצאת אוניברסיטת בר אילן
שנת ההוצאה: תשע"ב – 2012
רס"ן יואל פלגי והקמת יחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל
בשנת 1945 נימנה עם ראשי המוסד לעליה ב' ובשנת 1946 ארגן את ההפלגה של ספינת המעפילים "החייל העברי" מבלגיה. באותה תקופה גם כתב את סיפרו "רוח גדולה באה" אשר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. פלגי פעל במסגרת "השרות האווירי" וקיבל על עצמו לגייס טייסים ולקנות מטוסים בדרום אפריקה. לשם כך הוא יזם הקמת חברת תעופה פיקטיבית אשר רכשה בראשית שנת 1948 מספר מטוסים והעבירה אותם ואת הטייסים המתנדבים מדרום אפריקה לארץ.
בצילום : יחידת הצנחנים הראשונה של צה"ל באחוזה
בחודש אוגוסט 1948 פנו, הרמטכ"ל יעקב דורי וראש אג"ם יגאל ידין, אל פלגי בהצעה שייקח על עצמו להקים יחידת צנחנים. פלגי הסכים וחודש לאחר מכן ייסד והקים את התשתית ליחידת צנחנים במחנה אחוזה שעל הר הכרמל בחיפה ואת המסגרת ליחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל. כעבור כחצי שנה היו במחנה אחוזה בית ספר לאימוני צנחנים ויחידה צבאית הכוללת 250 חיילים, קצינים ואנשי צוות אחרים המחולקים ל-3 פלוגות. אולם, המשמעת הרופפת ותאונות האימונים הקטלניות הביאו את המטה הכללי להחלטה כי יש לפרק את היחידה, לנפות את מרבית הקצינים והחיילים ולבנות יחידה חדשה.
יואל פלגי השתחרר מצה"ל על פי בקשתו בתאריך 27.4.1949