ami
רצח השוטרת יונה קוממי ז"ל
במרכז רמת-גן נמצא רחוב השוטרת, שנקרא על שמה של יונה קוממי ז"ל. מי הייתה? ומדוע נקרא הרחוב דווקא על שמה?
בקצרה
55 שנה לנפילתה של השוטרת יונה קוממי, שנהרגה בעת מילוי תפקידה ברמת גן.
רצח השוטרת יונה קוממי היה המקרה הראשון במדינת ישראל שבו נהרגה שוטרת בעת מילוי תפקידה.
ב-29 באוגוסט 1965 רצח אברהם ליס שני אנשים, ולאחר שהשוטרת יונה קוממי ניסתה לעצור אותו ירה בה למוות והתאבד.
רקע
ב-1961, בעידודו של עמוס בן-גוריון שהיה מפקד מחוז תל אביב, התחיל קורס לשוטרות ו-24 השוטרות הראשונות נכנסו לתפקיד בפיקודה של מפקח נעמי שדמי.
בתחילה שירתו השוטרות בתפקידי סיור בלבד ובפיקוח על התנועה. הן לא היו חמושות ועבדו בזוגות. עם הזמן עברו קורס נהיגה וצוידו בקטנועים שהקלו על הניידות שלהן.
יונה קוממי, נולדה ב-3 בספטמבר 1945 וגדלה בשכונת עזרא בתל אביב. ב-25 באוגוסט 1963, התגייסה למשטרת ישראל. היא הייתה השוטרת הראשונה שהורשתה לרכוב על קטנוע.
אחר הירצחה של קוממי הועלתה ביקורת מדוע אין השוטרות חמושות ומדוע יש לסכן אותן בשל כך.
לאחר מותה זכתה יונה קוממי יחד עם גליה אגסי בצל"ש ממפכ"ל המשטרה. בשנת 1975 הומר צל"ש זה לעיטור הגבורה, קוממי היא אחת משני שוטרים בלבד שזכו בעיטור זה (יחד עם יוסף וקיל).
מקור 2 : הבלוג של ד"ר שרון גבע
תיאור המקרה הרצח בעיתון "ידיעות אחרונות"
ב-29 באוגוסט באותה שנה בשעה 20:30 הגיע אברהם ליס (71), סוחר עצים שהפך למלווה בריבית, לפגישה במשרד עורכי דין ברחוב ביאליק ברמת גן עם אביגדור ליס (50) וגיסתו פולה ליס (55). אברהם הלווה לשניים, בעלי בית מסחר לטקסטיל, 160 אלף לירות. הלווים, שלהם אין קשר משפחתי עם המלווה למרות שם המשפחה הזהה, התקשו להחזיר את החוב.
המשא-ומתן על אופן סילוק החוב נמשך כשלושה חודשים, ובאותו יום הם נפגשו כדי להסדיר את שיעורי הפירעון. אברהם ליס הגיע לפגישה עם רעייתו, ובה נכחו שני עורכי דין. ב"ידיעות אחרונות" נכתב אז כי בתחילת הפגישה הועלו הצעות פשרה שונות, כמו החזרת שליש מהחוב, אך אברהם ליס סירב לקבלן ודרש לקבל מחצית מסכום החוב. במהלך הפגישה פרץ אברהם ליס וצעק: "אני פרטיזן, וחיי אינם שווים פרוטה בעיניי. אני נותן לכם חמש דקות להחליט. אתם משלמים את מחצית החוב או לא?". בעלי החוב ענו: "אין לנו כסף".
אחד מעורכי הדין ראה שהצדדים רחוקים מלהגיע לפשרה, ונטש. זמן קצר לאחר מכן הודיעו שני בעלי החוב כי הם עוזבים ופנו לעבר המסדרון. אברהם ליס, שהיה על-פי העיתון עצבני בכל הפגישה, קרא להם להישאר. הוא חסם את דרכם וצעק: "אתם לא תצאו! תתנו 83 אלף לירות או לא?" הם חזרו על דבריהם: "אין לנו כסף". השניים המשיכו בדרכם. אברהם ליס שלף אקדח מכיסו וירה בשני הלווים. הם מתו במקום.
אברהם ליס עוד הספיק להגיד לאשתו כי הוא על סף ייאוש: "אני בן 70 וחולה", רטן. "עתה גזלו ממני את כל כספי. ממה אחיה ולשם מה אחיה?". דיירי הבניין, ששמעו היטב את היריות, צעקו "רוצח, תפסו אותו". שתי שוטרות תנועה, יונה קוממי וגליה אגסי, שמעו את הזעקות. הן פעלו באינסטינקטיביות ורדפו אחר הגבר, שהגיח מחדר המדרגות של אחד הבתים ורץ לאורך הרחוב.
לפתע, תוך כדי ריצתו פנה האיש אל שתי השוטרות, שלא היו חמושות, וכיוון אקדח לעברן. הכדור הבודד שנורה פגע בשוטרת יונה קוממי, והיא התמוטטה. השוטרת נלקחה לבית החולים איכילוב, שם לא הצליחו הרופאים להציל את חייה. האיש המשיך במנוסה, הוא פנה לעבר רחוב הוורדים ושם עצר וירה בעצמו.
פתק למפקד המשטרה החשאית
אברהם ליס, ששרד את השואה במחנות, עלה לארץ בשנת 1951 מברית המועצות. הוא עסק בתחילה במסחר בעצים ולאחר מכן החל להלוות בריבית. הוא התגורר בתחילה ביהוד, ולאחר שמסתננים מהגדה המערבית חדרו ליישוב ורצחו אישה וילד, הוא קיבל רישיון לנשק – נשק שבאמצעותו רצח את השלושה והתאבד. בכיסו של אברהם ליס נמצא דף ובו חישובים ורישומים ללא סדר. בכיס אחר נמצא פתק ברוסית, הממוען למי שהיה פעם מפקד המשטרה החשאית ברוסיה הסובייטית, שבו הודיע ליס כי יוציא לפועל את גזר דין המוות נגד שני בעלי החוב שלו.
עמדה להינשא
יונה קוממי שירתה במשטרה מאז 1963 והייתה מסיירות הקטנוע הראשונות במשטרת מחוז תל-אביב. היא הצטיינה במילוי תפקידה וגם התפרסמה כ"שוטרת האדיבה ביותר". היא עמדה להינשא לבחיר לבה.
"שמענו צעקות 'תפסו אותו, תפסו אותו'", סיפרה שותפתה של קוממי, סמלת אגסי. "ראינו אדם רץ. התחלנו לרדוף אחריו לאורך רחוב ביאליק כשהמרחק בינינו הולך וקטן", היא שחזרה. "לא הספקנו לעמוד על המתרחש. נשמעה ירייה, ויונה, שרצה לפניי, צנחה על המדרכה".
סמלת אגסי ואזרח נוסף טיפלו בשוטרת הפצועה. האזרח עצר מכונית פרטית והעלה עליה את השוטרת הפצועה כדי להעבירה לבית חולים. "הייתי מוכת הלם", סיפרה סמלת אגסי. "נשענתי על קיר של חנות סמוכה באפיסת כוחות. היה נדמה לי שאינני שולטת בעצמי".
"אני מפקדת של קבוצת שוטרות", הוסיפה בחצי קול אגסי – השוטרת היחידה אז במשטרה שענדה כנפי צניחה. "יונה הועברה לקבוצתי יום אחד בלבד לפני הרצח. היא הייתה אחת השוטרות הראשונות שהחלו לרכוב על קטנוע. היא הייתה שוטרת ממושמעת, עליזה וחברמנית".
ראו גם :
