ami
מקור וקרדיט : אתר יד ושם
זה סיפורו של ספר תפילות ושל בעליו שאימצו אותו ללבם במסעו חוצה הגבולות מאירופה מוכת חורבן המלחמה לעתיד חדש בברזיל ואשר מקץ כמה עשורים הביא נחמה לאח שכול בארצות הברית ולסגירת מעגל.
הספר הוא ספר קינות, ספר של תפילות הנאמרות בתשעה באב – יום אבל וצום לציון חורבן בתי המקדש. הספר יצא לאור ברודלשהיים שבגרמניה ב-1836. כתובת ביידיש מציינת את הבעלים המקוריים, בשנות ה-30: היינץ אשוואג. היינץ הצעיר לקח את הספר עמו כשנאלץ לברוח עם אחיו אלפרד מעיר הולדתם מנהיים שבגרמניה מאימת הכיבוש הנאצי.
מיד לאחר המלחמה הועמד ספר הקינות למכירה בשוק בבריסל, בצד ספרים אחרים שהיו שייכים ליהודים. ספר זה היה אחד מכמה ספרים יהודיים שאביו של שמואל רוזנברג בן העשר העניק לו. רוזנברג שהה במסתור בכפר קרגנון בזהות שאולה של פול אלן ושרד במלחמה בזכות טוב לבם של מוריס ולאה פירט. (ב-1994 הכיר בהם יד ושם חסידי אומות העולם.) אביו נתן לו את הספרים לאחר השואה כדי שילמד להכיר היטב את המנהגים והטקסים היהודיים לאחר שהייה ארוכה כל כך במחיצת משפחה גוייה.
בצילום : ספר התפילות של היינץ אשוואג
באדיבות יד ושם
הספרים הותירו רושם עצום בשמואל: הוא הוקיר אותם ושמר עליהם מכל משמר כשהחל בחיים חדשים ב-1950 בריו דה-ז'נרו שבברזיל, שם למד רפואה ולימים היה לחבר מכובד בקהילה היהודית. שנה אחר שנה השתמש רוזנברג בספר הקינות, קרא את השם הרשום בו ותהה מי הבעלים הקודמים שלו. "כשהתבגרתי המשיך צלו של היינץ אשוואג ללוות אותי", מסביר רוזנברג. "בכל ליל תשעה באב נהגתי לקרוא בספר התפילות שאבי נתן לי ולשאול את עצמי: מה קרה לבעלים של הספר?"
ב-2005, עם שובו מתפילות תשעה באב, החליט רוזנברג לנסות ללמוד עוד על היינץ אשוואג. חיפוש במאגר השמות המרכזי ביד ושם העלה כי ב-1990 הגיש אלפרד, אחיו של היינץ, דף עד לזכרו. מופתע ונרגש החליט רוזנברג ליצור קשר עם אלפרד המתגורר בניו יורק. באמצעותו גילה רוזנברג לבסוף מה עלה בגורלם של הבעלים המקוריים של ספר התפילות.
בצילום: היינץ אשוואג ז"ל
באדיבות יד ושם
לאחר המלחמה עלה בידו של אלפרד לברר פרטים מדויקים על גורלו הטרגי של אחיו. היינץ נלקח בתחילה למחנה הריכוז מכלן (מאלין) שהיה ממוקם בקסרקטין לשעבר, ליד נהר בעיר הבלגית. ב-4 באפריל 1944 הוא נשלח בטרנספורט 24 לאושוויץ. בזמן שכוחות בעלות הברית הלכו וקרבו, מת היינץ ב-29 בינואר 1945 במחנה הריכוז מיטלבאו בצעדת מוות. "לא הייתה לי שום בררה אלא לשלוח לאלפרד את ספר התפילות שהיה ברשותי במשך 60 שנה", מסביר רוזנברג. "עשיתי זאת בגאווה ובסיפוק עצום, אך גם בצער רב על גורלו המר של היינץ אשוואג".
אלפרד אשוואג העביר בעת האחרונה ליד ושם תמונה של אחיו שהוא קיבל מניצול שואה אחר. התמונה צורפה לדף העד, ובכך הושלמו מאמציו לשמר את זכר אחיו היינץ שאת פתיל חייו גדעה בגיל צעיר אכזריות הנאצים.
אלפרד התרגש עד דמעות כשקיבל את הספר ששלח לו רוזנברג. "נותרתי ללא מילים", הוא נזכר, "הספר הוא החפץ המוחשי היחיד שנותר לי מאחי". במכתב אלקטרוני נרגש ששלח לרוזנברג, כתב אשוואג: "ספר התפילות של היינץ יקר לי מעל ומעבר לכל רכוש שיש ברשותי. אני מודה לך בשנית, מעומק לבי. לעתים רחוקות פוגשים באנשים נדיבים כמוך".
רקע היסטורי
מחנה העבודה הנאצי דורה-מיטלבאו (קישור)
על צעדות המוות ממחנה דורה -מיטלבאו
כאשר הצבא האדום הלך והתקדם לתוך גרמניה ממזרח, התקרבו במקביל יחידות של צבא ארצות הברית אל אזור המחנה. ב-3 וב-4 באפריל 1945 הנחית חיל האוויר המלכותי הבריטי הפצצה כבדה על נורדהאוזן. חלקים גדולים מהעיר נהרסו, וקרוב ל-9,000 בני אדם נהרגו, בהם כ-1,500 אסירים במחנה בלקה. העבודה במפעלים הופסקה עוד קודם לכן, ב-1 באפריל, וההפצצה הייתה הזרז לפינוי המוחלט של המחנות.
בעקבות ההפצצות, רוב האסירים נשלחו ברכבות מטען וברגל, בצעדות מוות, לברגן-בלזן, זקסנהאוזן וראוונסבריק. אסירים רבים מתו מתשישות ומהתנאים המחרידים בעת הפינוי, ורבים אחרים נרצחו בדרך. כ-4,000 אסירים נשלחו ברכבות לכיוון צפון, וכאשר הגיעו לאזור העיירה גארדלגן (Gardelegen) לא היו הרכבות יכולות להתקדם, בשל הנזק שנגרם למסילות הברזל מהתקפות אוויריות. ב-13 באפריל אספו אנשי האס אס יותר מאלף אסירים ודחסו אותם לתוך גורן, אותה הציתו לאחר מכן. אסירים שניסו להימלט נורו. אנשי האס אס ניסו להשמיד את הראיות, ואולם הכוחות האמריקאיים שהתקדמו במהירות גילו למחרת את מעשה הזוועה.
רק אסירים ספורים נותרו מאחור, בדורה-מיטלבאו, חולים וגוססים. ב-11 באפריל השתלטו יחידות של צבא ארצות הברית על המחנה..
מקור
מחנה העבודה הנאצי דורה-מיטלבאו (קישור)