הילדות הקודרת של צ'רלי צ'פלין

Happy Birthday!
Charles Chaplin
(Apr 16, 1889 – Dec 25, 1977)

תקציר

כשהיה צ’פלין בן שבע, נשלחו הוא ואחיו סידני להתגורר ולעבוד בבית מחסה במרכז לונדון, שנועד לשכן ילדים ממשפחות עניות ויתומים. אמו אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בלונדון, לאחר שלקתה בפסיכוזה. במשך החודשיים ששהתה במוסד, עברו צ’פלין ואחיו להתגורר בבית אביהם, שהיה אלכוהוליסט וחולה במחלת שחמת הכבד שהובילה למותו בשנת 1901. צ׳פלין החל מגיל שמונה לפתח קריירה של שחקן תיאטרון באנגליה. בתחילה קיבל תפקידים שוליים יחסית, אך משנת 1909 החל לקבל תפקידים משמעותיים יותר ואף תפקידים ראשיים. באפריל 1910 קיבל צ’פלין את התפקיד הראשי בהצגת המערכונים “ג’ימי הנועז”, שזכתה בהצלחה גדולה ושבזכותה זכה בחשיפה תקשורתית משמעותית. באפריל 1913 הוזמן להצטרף לחברת ההפקות “סרטי ניו יורק”, נפגש עם נציגי החברה וחתם על חוזה שבו משכורתו עמדה על 150 דולר בשבוע.

צ'פלין: סיפור חיים

סטיבן וייסמן. תירגמה מאנגלית: נעמי כרמל. הוצאת מודן, 299 עמ’,

סקירת הספר ע"י חיים לפיד במוסף הספרים של עיתון " הארץ"

רבים מכירים את הסיפור על אלפרד היצ'קוק בן החמש שניגש לשוטר עם פתק, ובו אביו מבקש לכלוא את בנו בגלל התנהגותו הרעה. מוכר פחות הוא הסיפור שמופיע בביוגרפיה החדשה של סטיבן וייסמן על צ’רלי צ'פלין. בסיפור הזה מוצא שוטר את צ'רלי בן התשע ואחיו סידני ישנים ברחוב, ולוקח אותם באישון לילה לבית אמם החורגת. מאחר שהיא מסרבת להכניסם, מעביר אותם השוטר לטיפול רשויות הרווחה.

אם התפקיד השונה שמילאו שני השוטרים בילדותם של שני גאוני הקולנוע הללו הוא הסיבה לאופנים השונים שבהם ביטאו ביצירתם את המצוקות והפחדים הבסיסיים ביותר בחיי אדם? וייסמן אינו מתפתה, כמוני, להשוואה המתבקשת הזאת בין השניים, שגדלו בהפרש של עשר שנים בשכונות העוני של לונדון וזכו לימים בתהילה. בביתו של היצ’קוק שררה תמיד אימה, ואת צ’פלין פקדו שלל התרחשויות טרגי־קומיות של נווד שמחפש בית ומוצא עצמו תמיד ברחוב. אבל גם וייסמן היה בוודאי מוצא קווי דמיון רבים בילדותם העשוקה של השניים.

היצ'קוק התייתם מאביו והפסיק ללמוד בבית הספר הישועי בהיותו בן 14. גורלו של צ'פלין שפר עליו עוד פחות. כבר בן שבע הוכנס למוסד ליתומים ולילדים עזובים, ובן 12 היה כשהתייתם מאביו האלכוהוליסט. אמו סבלה אז ממחלת נפש שנבעה מסיבוכי עגבת. במחלה הזאת נדבקה כשעסקה בזנות בחסות מאהב שאמור היה לרומם אותה מעלה, מבימות המיוזיקל, ובמקום זאת הוריד אותה לאשפתות.

הביוגרפיה מתארת גם את סיפור היווצרות האלטר אגו של צ’פלין: הנווד. אותה המצאה גאונית נוצרה בתערובת של הכרח ומקריות, וכמעט הבליעה בתוכה את דמותו של יוצרה, בנוסח המזכיר במשהו את קונן דויל ושרלוק הולמס שלו. בתהליך היווצרותו מתעכב וייסמן על החוב של צ’פלין לאמנות הבמה, ובמיוחד למיוזיק הול הבריטי. משם ומהוריו שאב מחוות קומיות. לעתים הסתיר צ'פלין את מקורות ההשראה הללו כדי שלא יאפילו על גדולתו.

וייסמן אינו משמיט, ובצדק, את הסיפור הלא־ייאמן על רדיפתו של צ’פלין בידי האף־בי־איי, בתמיכתו של חלק גדול מן הציבור האמריקאי, מהרגע שבו ההומניזם העמוק שלו החשיד אותו כקומוניסט. סיפור זה, שהסתיים בשיבתו של צ'פלין לאירופה,

מקור וקרדיט : חיים לפיד , מוסף הספרים של עיתון " הארץ"