היום ה6 למרץ 1984 , יום פטירתו של מרטין נימלר , (Martin Niemöller) כומר פרוטסטנטי אנטי-נאצי
מרטין נימלר בימי מלחמת העולם הראשונה
בתקופת מלחמת העולם הראשונה התקדם מרטין נימלר במהירות מתפקיד חובל ראשון בצוללת מניחת מוקשים U73 לתפקיד מפקד הצוללת UC67 שגם היא פיזרה מוקשים בסביבת הנמלים בצרפת וגרמה לאובדן 3 ספינות משא בריטיות שנשאו 17,000 טון ציוד צבאי לכוחות הלוחמים הבריטיים .
לקראת סף מלחמת העולם הראשונה זכה מרטין נימלר לאות הצטיינות צבאי/עיטור גבורה (Iron Cross (first class. מהמטכ"ל הגרמני .
אחרי מלחמת העולם הראשונה
אחרי המלחמה למד תיאולוגיה. מ-1931 ועד מאסרו ב-1937 היה כומר בכנסיית ברלין-דאלם (Berlin-Dahlem). תחילה קידם נימלר, כגרמנים פרוטסטנטים רבים, בברכה את עליית הנאצים לשלטון, וראה בכך ראשיתה של תחייה לאומית. העיתונות הנאצית הרבתה לשבח את האוטוביוגרפיה שלו, 'מן הצוללות אל בימת המטיף' (1933), בגלל הפטריוטיות שבה.
הכנסייה הפרוטסנטית הגרמנית והנאצים
בנסיונם של הנאצים להשתלט על הכנסיה הפרוטסטנטית בגרמניה, על כ-40 מליון חבריה, רק מיעוט קטן התנגד בפועל.
נימלר היה שותף למגמה האנטי-קומוניסטית של הנציונל-סוציאליסטים ולרגשות התיעוב שלהם כלפי הרפובליקה הוויימרית. ואולם, בראשית 1934, משהחל היטלר בפעולותיו 'לתיאום' הכנסייה האוונגלית ולהכפפתה למדינה, התפכח נימלר.
ב-1934 הקים נימלר את 'איגוד החירום של הכמרים' (Pfarrernotbund) במטרה להגן על הכנסייה הלותרנית מפני התערבות הנאצים. הוא היה למנהיג 'הכנסייה המוודה' (Bekennende Kirche) ולאחד מראשי המתנגדים לחוגים הנוצריים תומכי הנאצים בגרמניה.
הטפותיו המרדניות והאהדה הרחבה שבה זכה עוררו את חמתו של היטלר, וב-1 ביולי 1937 נאסר נימלר.
המשפט והמעצר
במרס 1938 הועמד למשפט ונמצא אשם בהתקפות חתרניות נגד המדינה, אך קיבל עונש קל יחסית – שבעה חודשי מעצר במבצר. עם שחרורו הורה היטלר לאוסרו שנית לאלתר. נימלר שהה שבע שנים ב'מעצר מגן' במחנות ריכוז עד לשיחרורו בידי בעלות-הברית ב-1945.
מדוע לא הוציא אותו היטלר להורג בדומה למתנגדים אחרים לשלטונו ?
כמה היסטריונים סבורים כי ההחלטה לעוצרו במחנה ריכוז ולא להוציאו להורג נבעה מהכרה של היטלר בגבורתו בימי מלחמת העולם הראשונה ובעיטור צלב הברזל שקיבל על פעולות אלו . אבל יותר מכך היטלר לא רצה לעורר את את דעת הקהל בצי הגרמני דאז , אשר חלק ממפקדיו היו מפקדי צוללות יחד עם מרטין נימלר במלחמת העולם הראשונה והעריצו אותו .
ב-1947-1964 היה נימלר נשיא הכנסייה הפרוטסטנטית בהסן-נסאו (Hessen-Nassau).
ב-1945 השתתף נימלר בפרסום 'הצהרת ההכאה על חטא של שטוטגרט'. נימלר עצמו היכה על חטא:
’תחילה תקפו [הנאצים] את היהודים. לא פציתי פה. לא הייתי יהודי. אחר-כך תקפו את הקומוניסטים. לא פציתי פה. לא הייתי קומוניסט. אחר-כך תקפו את אנשי האיגודים המקצועיים. לא פציתי פה. לא הייתי איש האיגודים המקצועיים. אחר-כך תקפו אותי. ואז כבר לא היה איש שישמיע קולו למעני.’
ראו גם :מרטין נימלר – ויקיפדיה