ami
גוסטב קלימט היה צייר שחי ופעל בווינה במחצית הראשונה של המאה ה- 20, בתקופת הזוהר שלה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. סגנונו היה שרוי במחלוקת כיוון שציוריו מתאפיינים בצבעוניות עזה, שימוש בזהב והרבה קישוטים דקורטיביים, חלקם סמליים שמרמזים על נושאים ארוטיים.
הוא הפנה עורף לציור הנטורליסטי ובמקום זאת, שם דגש על העברת רעיונות פסיכולוגיים ועל התנתקותה של האמנות ממסורות אקדמיות. קלימט לא זכה בתקופתו להכרה על-ידי הממסד האמנותי, ויצירתו תוארה כקישוט בלבד. אבל יותר מאוחר, התחילו להעריך את השפעתו הרבה על הציור המודרני וגילו כי ביצירתו יש השפעה רבה של הציור האירופאי מתקופות קדומות, עם מוטיבים של אמנות מצרית, וטכניקות מימי הביניים.
בציור זה מוצג דיוקנה של חברתו לחיים אמילי פלוג', כשהיא עוטה על גופה בגד המעוצב בטקסטורות האופייניות לציוריו של קלימט.
אמילי הייתה בת למשפחה אוסטרית עשירה מווינה. היא החלה לעבוד כמעצבת בגדים ועם הזמן הפכה בעצמה לאשת עסקים. לאחר שזכתה בתחרות עיצוב בגדים, פתחה ביחד עם אחותה סלון אופנה ידוע בשם "הוט קוטור", שם הציגה ומכרה גם בגדי מעצבים ידועים נוספים. עיצוביה היו מזוהים עם הקו המודרני של מגמות אופנה נחשבות המקבילות לעיצובים של שאנל וכריסטיאן דיור. אך בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהשתלטו הגרמנים על אוסטריה בשנת 1938, איבדה החברה את רוב לקוחותיה החשובים, היא נאלצה לסגור את הסלון שלה ועברה לעבוד בביתה.
בראשית המאה הייתה אמילי חלק מחברת הבוהמה הווינאית, שם הכירה את הצייר גוסטב קלימט, ולאחר רומן סוער ביניהם הפכה לבת זוגתו.
קלימט צייר את דמותה ברבים מיצירותיו והנציח גם את דוגמאות הטכסטיל היפות שעיצבה. טוענים שציורו המפורסם ביותר, "הנשיקה", מבוסס על דמותה ומציג את שניהם כזוג אוהבים. בתקופה הטובה שבה הצליחה בעסקי סלון האופנה, קלימט עיצב עבורה שמלות מודרניות שנחשבו לפריצת דרך באופנה של תחילת המאה, בגלל אופיין הפמיניסטי.
אמילי נאלצה לסבול מערכות יחסים של קלימט עם נשים אחרות, אך מעולם לא התחתנה ונשארה נאמנה לו עד יום מותו. קלימט מת משבץ בינואר 1918, ומספרים שהוא דאג להוריש לה מחצית מעיזבונו בשעותיו האחרונות.
בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, ביתה של אמילי עלה באש ובעקבות כך נהרס האוסף הנפלא של עיצוביה וגם יצירות רבות של קלימט שהיו ברשותה.
אמילי פלוג' 1874-1952
בגד שעיצבה במקור אמילי פלוג' מוצג ע"י שחקנית תיאטרון בוינה כיום
מקורות
Strange Flowers guide to Vienna, part 2
מוזיאון תולדות האמנות על שם שמואל פלאטו שרון