חפר – "אלוף הבריחות"‎ - סיפורו המדהים של טיבור ויינשטיין

מקור וקרדיט :‎מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, לטרון

אף לא אחד מהמבקרים הרבים בתיאטרון הבימה בשנות ה50 בישראל העלה על דעתו כי הסדרן הגבוה והמרשים שליווה אותם למושבים שלהם בתיאטרון הוא אחד מגיבורי מלחמת העולם השנייה בזכות אומץ ליבו והתושייה שלו .

הוא היה צנוע אבל איש מרשים , ובסופו של דבר עבר לארה"ב וגם שם לא ידעו מכריו ושכניו בניו ג'רסי על קורותיו במלחמת העולם השנייה.

טיבור נולד לאסתר ויואל בבודפשט בהונגריה בשנת 1921, למשפחה עם שבעה בנים ובת אחת. ב- 1939 עלה ארצה דרך יגוסלביה ובולגריה. באפריל 1939 הפליג על אנית המעפילים 'אגיאוס ניקולאוס 2', יחד עם 600 מעפילים. עם ירידתם אל החוף, נעצרו על ידי הבריטים ולאחר כיממה, שוחררו. הוא החל לעבוד כרפד בתל אביב. בעקבותיו, עלו בהמשך השנה, אביו ואחיו.

בדצמבר 1939 התנדב לצבא הבריטי, אך שוחרר מפאת גילו הצעיר. בפברואר 1940 התגייס שוב, מספר אישי Pal/10950 והוצב לפלוגת החפרים 602. באמצע יוני 1940 הושלמה הקמתה, כפלוגה מעורבת של יהודים וערבים. לאחר מספר שבועות הועברה לדבה במדבר המערבי ולאחר מכן למרסה מטרוך, ועסקה בעבודת ביצורים. בהמשך עסקו בהעמסת האפסניה והתחמושת שנדחפו לכוחות הלוחמים עם התקדמותם. בראשית פברואר 1941 הועברה הפלוגה לנמל טוברוק, שם עסקו בעבודות פריקה, כאשר הנמל היה נתון כל העת להפצצות מן האוויר.

במרץ 1941 צורפה הפלוגה לחיל המשלוח הבריטי שיצא ליוון. היא הגיעה ב- 4 באפריל לפיראוס והתמקמה באזור אתונה. במהלך שהותם, תפקדו כ"חיילי תעמולה" ליצור תחושה על של כוח תיגבור רב שהגיע ליוון. במהלך הלחימה והנסיגה מפני הצבא הגרמני, איבדה הפלוגה כמחצית מאנשיה, עד אשר הגיעו לחוף הפינוי בקאלאמטה. הם לא הועלו על אוניות הפינוי ומרביתם, כולל קציני הפלוגה, נפלו בשבי הגרמני. מקלאמטה הועברו צפונה, למחנה שבויים, משם, לאחר צעידה של כ-45 ק"מ עלו על רכבת משא, ולאחר ששה ימים של נסיעה איטית, הגיעו לסלוניקי, שם שהו כחודשיים, עד יוני 1941 ומשם ברכבת, דרך בולגריה ויגוסלביה לאוסטריה, למחנה שבויים וולפסברג. לאחר זמן, נשלחו למחנה השבויים – סטאלאג 8B בלמסדורף בשלזיה העילית. מספר השבוי שלו היה 4835.

במהלך שהותו בשבי, ניסה לברוח והגיע לאודרברג. נתפס והוחזר למחנה השבויים. ניסה לברוח שוב והגיע עד וינה. שוב נתפס והוחזר לשבי. בפעם השלישית הצליח להגיע להונגריה, נתפס על ידי ההונגרים שהסגירו אותו לידי הגרמנים, שהחזירוהו למחנה השבויים בלאמסדורף, שם זכה לתואר "בורח מועד". בפעם הרביעית ברח ממחנה העבודה בגלייביץ, יחד עם שבוי בריטי. הם הגיעו לדייר. נתפסו ונשלחו למחנה השבויים בוולפסברג אוסטריה.

בפעם החמישית ברחו אך נתפסו בתחנת הרכבת והוחזרו למחנה השבויים משם הם הוחזרו למחנה בלמסדורף, שבינתיים שינה את שמו למחנה 344. בספטמבר 1943 ברח בפעם הששית, הפעם עם לוט. קול. בריטי, בשם הווי (Hoowie), והגיעו לבודפשט הונגריה. הווי היה לימים איש הקשר הבריטי עם ראש ממשלת הונגריה – הורטי. במהלך התקופה נפגש עם יואל ברנד.

בתחילת דצמבר 1943 נתפס והובל למחנה השבויים סיגטוואר בו היו שבויים בריטיים, שם פעל עם אנשי המודיעין הבריטי. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, ברח שוב ונתפס. הוא הובל לגרמניה, נחקר על ידי הגסטפו ליד מינכן, ונדון למיתה – כפרטיזן. הוא הובל ללמסדורף ושוב ברח, וב 20 ביוני 1944, הגיע לבודפשט. שם, קיים קשר וסייע לאירגון היהודי. הוא נתפס ושוב הצליח לברוח. היה עד לדרמה של יהודי הונגריה, סייע בהנפקת תיעוד מזוייף, איתור וסיוע ליואל פלגי. ביצע מבצעי הצלה מרשימים, עד כניסת הצבא האדום לעיר ב-16 לינואר 1945.

לאחר שיחרור העיר, גילה כי חלה בשחפת. הוא נשא לאשה את בת דודתו, יחד הוטסו לבארי באיטליה, משם לקהיר ומשם לארץ ישראל. על מעשיו זכה לתעודת הוקרה של המלך ג'ורג' הששי.

מקור וקרדיט :‎מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, לטרון

וגם דף הפייסבוק שלהם

רקע היסטורי : מתנדבי היישוב בחיל החפרים – ויקיפדיה

רקע היסטורי : שבויי היישוב במלחמת העולם השנייה