ami
מאת: אלה לוי -וינריב , עיתון "גלובס"
"נולדתי בדמשק, בירת סוריה, ב-1968. לאבי היה בית-חרושת ליודאיקה ולכריית נחושת; אמי לא עבדה. אמי התחתנה בגיל 13, ואני נולדתי כשהייתה בת 17. חיינו שם בגטו יהודי. שם הייתי 'חתיכת יהודי', ופה, אחרי שהגענו לישראל, הייתי הרבה זמן 'חתיכת ערבי'.
"בגטו היהודי, חיו היהודים בתוך עצמם והיה בסך-הכול בסדר, אבל היו גם הרבה פלסטינים שעברו לגור בבתים של היהודים שברחו מסוריה, דבר שעורר בעיות בגטו. כשמשפחה יהודית ברחה, נתנו לפליטים פלסטינים מישראל לגור שם. החיים היו בסדר, אבל היו תקופות מתחים ומלחמות מאוד-מאוד קשות. במלחמת יום הכיפורים היה קשה מאוד. כל פעם שישראל הרעידה את דמשק, היה אצלנו בלגן. מאוד סבלנו.
"בדרך-כלל השלטון העלאווי של אסד שמר על היהודים מפני המוסלמים, כי היינו נכס אסטרטגי. אבל עדיין היה פחד מתמיד. לא יכולנו לצאת מהגטו, היו לנו תעודות זהות שכתוב עליהן 'מוסאווי', בן דת משה, ואם יצאת מהשכונה, היית צריך להשאיר את בני המשפחה במקום או להפקיד כסף, כדי להבטיח שתחזור. בגטו היו מודיעין וגם בית-סוהר.
בצילום : יהודי קהילת דמשק , 1960
"היו יהודים-דתיים בגטו, אבל איש לא חבש כיפה. אין כיפות בסוריה, כי מי ששם כיפה, חוטף אבן בראש. לפעמים גם חטפנו אבנים בלי קשר לכיפות. פעם חטפתי אבן בראש, כי הפרעתי לילדים פלסטינים לשחק כדורגל. כך הם טענו. אז זרקו אבן ופתחו לי את הראש.
"כילד בדמשק אתה לא חושב על מה תהיה כשתגדל. אתה רק מחפש לצאת משם. אתה מבין שאין שם עתיד. המחשבה היחידה היא 'איך בורחים, איך מגיעים לישראל' בכל מחיר. הרבה אנשים שילמו מחיר יקר, גם בחייהם, בשביל להגיע לארץ. אנשים שברחו, נרצחו בגבול, נפגעו, הפכו לנכים. היה מקרה ב-1975 שהחזירו לגטו ארבע בחורות יהודיות חתוכות בתוך שקית. אני זוכר את הזוועה הזאת. כל הקהילה יצאה לרחובות להפגנות.
"היות שבנים הצליחו לברוח בקלות מסוריה, היחס בין הבנות לבנים בגטו היה לא-הגיוני – פי שלושה בנות מבנים. בתקופה ההיא בנות התחתנו בגיל צעיר, 14 בערך, ומי שהגיעה לגיל 24-25 נחשבה לזקנה. על הרקע הזה היו תופעות קשות ובעייתיות, שבנות היו מוכנות למסור את עצמן בשביל לברוח משם.
"חיינו כל הזמן בפחד ובידיעה שאנחנו לא יכולים לעשות כלום, ושאין עתיד. הסורים התעללו בנו. אם עברנו ליד המודיעין, יכולנו לחטוף סטירה, סתם, בלי סיבה. אני ואבי חטפנו סטירות כאלה. הפחד היה נורא".
הבריחה מדמשק
"ניסיון הבריחה הראשון של הוריי מדמשק היה ב-1970, אבל הם נתפסו בלבנון. ארבו לנו בביירות, והחזירו אותנו לבית-סוהר בדמשק. הייתי בן שנתיים וחצי, ושלחו אותי עם אמי למעצר.
