ראשי»כללי»קרב אחד יותר מדי , המנהיגות של המג"ד נחום זקן בקרב על העיר סואץ
קרב אחד יותר מדי , המנהיגות של המג"ד נחום זקן בקרב על העיר סואץ
ami7:14סגור לתגובות על קרב אחד יותר מדי , המנהיגות של המג"ד נחום זקן בקרב על העיר סואץ
קרב העיר סואץ היה קרב במלחמת יום הכיפורים שניטש ב-24 וב-25 באוקטובר 1973 בין צה"ל לבין הצבא המצרי בעיר סואץ שבמצרים. היה זה הקרב הגדול האחרון לפני כניסת הפסקת האש לתוקף בחזית הדרום. הוא נסתיים בכישלון של צה"ל ברוב חלקי העיר ובאבידות כבדות לו, ונחשב לאחד המשגים הגדולים של ישראל במלחמה בחזית זו.
הקרב על סואץ הסתיים באבידות כבדות לצה"ל, שהצליח להשתלט רק על כשליש משטח העיר. הכישלון יוחס להכנה חפוזה ולקויה של הכוחות לפעולה, לתוכנית קרב אשר המעיטה מאד משיעורה של ההתנגדות המצרית הצפויה להסתערות צה"ל על העיר, לכניסה שאננה מדי של כוחות צה"ל לעיר ובגלל הזמן המועט שנדרש בגלל הפסקת האש שנכפתה על צה"ל על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
נחום זקן הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף. בעל עיטור העוז על פועלו כמפקד גדוד 433 במלחמת יום הכיפורים
תא"ל (מיל') נחום זקן, מתגורר כיום בהר אדר, עם רעייתו שרי, ארבעת ילדיו ו-12 נכדיו, המתגוררים כולם ביישוב.
זקן, נולד בחבל הרי כורדיסטאן וכשהיה בן עשר, בשנת 1951, עלה לארץ יחד עם כל יהדות עיראק. משפחתו השתקעה במעברת הקסטל (מעוז ציון היום) לשנה ומשם למעברת מקור חיים המורכבת מאוהלים עד לשנת 1956. אז עבר לשיכון בשכונת הקטמונים שנבנתה לפינוי המעברה. כשהוא רק בן 13 וחצי התחיל נחום לעבוד במפעל לניפוח זכוכית בשעות הבוקר ובשעות הערב למד בתיכון ערב אשר היה בכיכר ציון. יומו התחיל בחמש וחצי בבוקר ועד לעשר בערב, אז חזר למעברה.
ב-1959 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון כלוחם וכקצין, ב-1962 שוחרר בדרגת סגן. במהלך לימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית פנה אליו האלוף ישראל טל (טליק) מפקד חיל השריון, וקרא לו לחזור לשירות על מנת ללמוד על הטנק באנגליה ולהעביר את הידע לשאר החיל. "הייתי נשוי וילדי הבכור בדיוק נולד, לכן לא יכולתי להסכים מיד, סיפרתי לאשתי ושהיא הנהנה בראשה להסכמה, חזרתי למדים", נזכר נחום.
לאחר שחזר מאנגליה, פרצה מלחמת ששת הימים אז פיקד על פלוגת טנקים בחטיבה 7 בגזרת סיני. במלחמת ההתשה פיקד על פלוגת טנקים ושימש כסגן מפקד גדוד טנקים. כשנגמרה המלחמה, השלים את תאריו בכלכלה .
במלחמת יום הכיפורים פיקד נחום זקן על גדוד טנקים (בדרגת סגן אלוף) בגזרת תעלת סואץ. במשך ימי הלחימה הראשונים, פיקד נחום על הגדוד בתנאי קרב קשים ביותר וחלקו האישי רב בהשמדת כוחות אויב רבים, גדודו נלחם ברציפות במשך 18 ימי לחימה עד ליום האחרון שבמלחמה. ב-24 לאוקטובר הגדוד שלו תקף את העיר סואץ בקרב שהוגדר כאחד הקרבות הקשים ביותר של מלחמת יום הכיפורים. בקרב זה נפגעו לו רוב הלוחמים וכל המפקדים. הגדוד עמד בפני השמדה. תחת אש קטלנית, מטווחים קצרים ביותר, פיקד סא"ל נחום זקן על לחימת הגדוד ופעולת חילוץ הנפגעים הרבים וריכוז הכלים הפגועים, כל זאת תחת אש תופת ותוך לחימה אישית. במשך הלחימה היו לגדוד 125 נפגעים: הרוגים ופצועים.
מבחינת הפיקוד והנחישות שלו " בקרב זה נעשו כל הטעויות האפשרויות, הייתי בדילמה קשה. הגדוד היה משותק לגמרי ואיש לא עונה בקשר, הגדוד היה פרוס על שניים וחצי קילומטרים רשת הקשר התמלאה בצעקות של הפצועים", סיפר נחום ולקח נשימה ארוכה "האם להמשיך עוד פנימה בסיוט הזה או לעשות אחורה פנה? לאחר שניות של מחשבה, המשכתי לתוך הגיהינום וביצעתי את המשימה".
עדויות קצינים בגדוד
הקרב בעיר סואץ, קרב עקוב מדם, בו נפלו מרבית חללי גדוד 433 של חטיבה 500. הגדוד נכנס מהחלק הצפוני של העיר, היישר לתוך מארב דמים של הכוחות המצריים שנסוגו מרכס ג'ניפה, עם התקדמותנו דרומה. נחום זקן, המג"ד שלנו, ניהל את הקרב בצורה ראויה לציון ובקולו האבהי והרגוע הרשים אותי ביותר. מאז אני מבין עד כמה חשוב טון הדיבור של המפקד בקשר במצבי לחץ קשים, ומה השפעתו על רוח הלחימה של פקודיו.
במלחמת יום הכפורים פיקד סא"ל נחום זקן על גדוד טנקים בגזרת תעלת סואץ. במשך ימי הלחימה הראשונים פיקד סא"ל נחום זקן על הגדוד בתנאי קרב קשים, וחלקו האישי רב בהשמדת כוחות אויב רבים. ב-24 באוקטובר 1973 פיקד סא"ל נחום זקן על גדודו בקרב בתוך העיר סואץ. בקרב זה נפגעו מרבית המפקדים והכלים. תחת אש קטלנית, מטווחים קצרים ביותר, פיקד סא"ל נחום זקן על פעולת חילוץ הנפגעים הרבים וריכוז הכלים הפגועים, תוך לחימה אישית. סא"ל נחום זקן הצליח לחלץ את גדודו מהעיר סואץ בנסיבות קרב קשות ביותר. במעשיו אלה גילה סא"ל נחום זקן כושר מנהיגות, אומץ-לב, עוז רוח וחירוף נפש. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז
רב אלוף מרדכי (מוטה) גור, רמטכ"ל
בהמשך מילא נחום זקן תפקידי פיקוד שונים וב-1982, מלחמת לבנון הראשונה, כיהן כסגן מפקד גייס של 479 (בדרגת תת-אלוף), שפעל מהגזרה הסורית ועד למרחבי ביירות. את שירותו הצבאי סיים ב-1988 כראש מטה פיקוד מרכז, בדרגת תת אלוף.
תא"ל נחום זקן : "האם להמשיך במשימה או לעצור ולצאת מהגיהינום הזה"
הקרב האחרון במלחמת יום הכיפורים היה הקרב על כיבוש העיר סואץ, קרב שלימים תישאל השאלה עד כמה נחוץ היה. תא"ל (מיל') נחום זקן, שהיה אז מפקד גדוד טנקים מספר 433 בחטיבה 500, הוביל את הגדוד אל העיר, ללא גיבוי או הוראות ברורות מהדרגים הגבוהים. "לקחת את סואץ, אם אינה סטלינגרד", הייתה הפקודה המפורסמת שהגיעה לזקן בהתייחס ללחימה הקשה בעת ניסיון הגרמנים לכבוש את העיר הרוסית במלחמת העולם השנייה. "היום בדיעבד, האמירה ההיא מאוד בעייתית, בייחוד כשמדובר בלכבוש עיר. למה לא ניתנה פקודה חד־משמעית?" הוא שואל בהסתכלות של כמעט 40 שנים לאחור. בקרב הזה, שנערך במשך פחות מיום, עד להסכם הפסקת האש בערב 24 באוקטובר 1973, נהרגו 80 חיילים ישראלים ו־140 נפצעו, מתוכם 18 הרוגים ועוד 45 פצועים מהגדוד. זקן חילץ את הגדוד שלו מהאש הקטלנית שניחתה עליהם בעיר, והשלים את המשימה שהוטלה עליו – להבקיע את העיר בציר הראשי, כדי לאפשר לכוחות שהיו אמורים להיכנס אחריו לכבוש את שאר חלקי העיר. אך זה לא קרה מעולם, מפני שהכוחות הנוספים נעצרו בפאתי העיר, וגדוד הטנקים של נחום זקן נשאר לבדו. כבר במכת האש הראשונה בקרב, כל המ"פים, המ"מים ומפקדי הטנקים נפגעו, מלבד מפקד פלוגה אחד וזקן עצמו, שהצליח להמשיך לנהל את הקרב ואת פעולת חילוץ הנפגעים הרבים. תא"ל (מיל') זקן גילה במעשיו כושר מנהיגות, אומץ לב וחירוף נפש, ועל כך הוענק לו עיטור העוז על ידי הרמטכ"ל דאז, רא"ל מרדכי (מוטה) גור.
לא היה כלום
הקרב על העיר סואץ, שהתחיל בבוקר ה־24 באוקטובר, היה ניסיון ל"מכה אחרונה" של הצבא הישראלי על המצרים, לשם שיפור עמדות לפני הפסקת האש. גדוד הטנקים 433 בפיקודו של זקן היה אחרי לחימה רצופה מאז פרוץ המלחמה, וכלל ארבע פלוגות טנקים ושתי פלוגות חרמ"ש.
"אחרי כמעט 40 שנה, קשה מאוד להיכנס לאווירה של אותם ימי לחימה, ובכל זאת הסיפור שלי לא עומד בפני עצמו, הסיפור שלי הוא הסיפור של הגדוד", מסביר תא"ל (מיל') זקן. "הקרב התרחש ביום האחרון של המלחמה. זה היה קרב קשה במיוחד משעות הבוקר המוקדמות ועד החשכה, והגדוד נלחם בו על חייו לבדו. המלחמה הזו סחטה ממני כל קמצוץ של כוח נפשי שהיה בי.
"תפקיד המג"ד הוא להיות בתוך הטנק יחד עם שאר הטנקים בשורה אחת, בקו הראשון עם החיילים. זו הייתה המלחמה של החיילים, וכולנו היינו מלפנים. לא הייתה שום פריביליגיה לתפוס מקום מאחור, כי לפעמים היחידות נכנסו לקיפאון, מהלם או מפחד, וברגעים האלה המפקד צריך להיות זה שמפשיר.
"השליטה של מג"ד שריון היא בעיקר בקשר, ולכן הקול של המפקד ובהירות הפקודות שלו הם אלו שקובעים את יכולות הפיקוד שלו. אחרי שצלחנו לתוך אפריקה, התקדמנו לעבר הארמייה השלישית עד לציר סואץ־קהיר המפורסם. העיר סואץ היא עיר של רבע מיליון איש, העיר השלישית בחשיבותה במצרים, על פי הגדרת המצרים עצמם. אם צה"ל, שישב על גדות התעלה, היה מצליח לכבוש את סואץ, הוא היה מחסל את הארמייה השלישית ומכתר אותה במדבר.
"סואץ הייתה מקור האספקה העיקרי עבור הצבא המצרי מבחינה לוגיסטית, ואם הייתה נכבשת, הצבא המצרי לא היה מקבל תגבור בכלל, וזה היה מחסל את אורך הנשימה שלהם. מכאן החשיבות האסטרטגית של הקרב שלנו על סואץ.
"בבוקר ה־24 באוקטובר קיבלתי פקודה להיות מוכן לכיבוש העיר, אבל המשימות והדרך עוד לא היו ברורות. הפקודה אמרה: 'לקחת את סואץ אם אינה סטלינגרד'. זו הייתה מטאפורה לומר שאם זה יהיה קרב שייקח מאיתנו דם רב, אז לא שווה להילחם בו. אבל אמירה כזו, אין בה כמעט ולא כלום בתנאי הקרב שהיו לנו אז.
"היום, לפני שתוקפים שטח בנוי, מקבלים תצלומי אוויר ומודיעין נרחב, לומדים את העסק בצורה הטובה ביותר. בדרך כלל לפני שנכנסים טנקים לשטח בנוי יש ריכוך אווירי, אחר כך ארטילריה, מודיעין בזמן אמת ומודיעין קודם – כל זה עומד לרשות אותו מפקד שהולך לתקוף. לי לא היה כלום.
"בניגוד לימי הבלימה שהיו קודם, כאן צה"ל החליט לתקוף בעצמו, והייתה אווירה של התרוממות רוח ומחשבה שצה"ל חזר לעצמו. באופן אישי הרגשתי שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל שריון לא בנוי לקחת עיר לבדו. חי"ר אמור לעשות את הצעד הזה. קרב בשטח בנוי הוא הקשה ביותר, וכל החיילים צריכים להיות מאומנים לכך".
היינו רק אנחנו
הפקודה המעורפלת ירדה בארבע לפנות בוקר, ובשעה שמונה וחצי הגדוד של זקן היה מוכן להיכנס לעיר. הכניסה התבצעה מתוך ידיעה שגדודי צנחנים ייכנסו מאחוריהם ויכבשו את העיר.
"גדודי הצנחנים לא נכנסו אחרי חצי שעה, לא אחרי שעה ולא אחרי שעתיים", משחזר תא"ל זקן את אותם רגעים. "הם נכנסו בצהריים, כשאנחנו כבר היינו נתונים לאש קטלנית, וכמעט כל מפקדי הטנקים שלי נפגעו קשה. לטנקים יש מגבלות קשות בתוך עיר – טווח הירי שלהם הוא קטן והם הופכים להיות חשופים כמו חי"רניקים, רק שהם מטרות גדולות ופגיעות יותר. מכל סמטה יכולים לירות עליך ולהבעיר את הטנקים, ואין לך מה לעשות בנידון.
"אני לא בדיוק יודע מה קרה שם, אבל הצנחנים לא נכנסו כי הם לא הספיקו להתארגן על כלים רכובים. עד שההתארגנות הזו הסתיימה עבר זמן רב, ואת המחיר אנחנו שילמנו.
"תוך זמן קצר רשת הקשר, דרך השליטה שלי כמפקד, הפכה כמעט למשותקת והתמלאה יללות וצעקות.
"במצב הזה, כמפקד, אתה מרגיש כאילו יש טנק על הכתפיים שלך מבחינת האחריות. כשראיתי שהמצב נהיה יותר ויותר גרוע והצנחנים לא מגיעים, התעוררה בי הדילמה הקשה בחיי: האם להמשיך הלאה במשימה או לעצור ולסגת עם הכוח שנשאר – לחזור אחורה ולצאת מהגיהנום הזה.
"רציתי לסגת כי חשבתי שאצליח להציל את מי שנותר, אבל בסופו של דבר החלטתי, למרות הפגיעה הקשה במפקדים, להמשיך פנימה, להגיע לצד השני של העיר, לבצע את המשימה. את זה הצלחנו לעשות לשמחתי, אבל במחיר של הרבה נפגעים.
"נכנסתי לרשתות הפלוגתיות ואמרתי לכל מי שלא פגוע שייקח פיקוד וימשיך קדימה. כולם עשו את זה, חוץ מטנק אחד שלא נשמע לפקודות וסטה הצדה. הטנק הזה היה היחיד שנפגע, ובתוכו היו ארבעה נעדרים. נוסף עליו, איבדנו שני טנקים שנשרפו כליל. עם כניסת החשכה השלמנו את המשימה, והוצאתי את הגדוד חזרה לנקודה ממנה התחלנו לתקוף.
"באותו יום לא התנהלה לחימה בשום גזרה. ברמת הגולן הלחימה נגמרה מזמן, ובדרום היינו רק אנחנו.כל הזמן דיווחתי על המצב, ואמרתי לכל מי שהיה מעליי שאם הם רוצים לכבוש את העיר, חייבים להכניס עוד כוחות ומיד. אם לא רוצים לכבוש את העיר זה גם בסדר, אבל תכף לא יהיה כאן עם מי לדבר. גמרו לי כבר חצי גדוד ויהיה הרבה יותר קל לגמור גם את החצי השני. רציתי להאמין שאוטוטו ייכנסו כוחות ויגבו אותנו, ובסופו של דבר נפיל את העיר כולה.
"כשהחושך ירד, ההחלטה מלמעלה הייתה גמגום ובלבול, ולא הביאו סיוע או כוחות לחלץ את הפצועים שלי. מאחר וההחלטה הייתה לא לראות בסואץ 'סטלינגרד', עם חשכה התחלנו להתארגן ליציאה. בינתיים התחלתי להבין מי פגוע, מי מהטנקים צריך לגרור, וריכזתי את כולם עד שהגיע סיוע.
"כשאני מסתכל בדיעבד האם היה נכון להמשיך להתקדם, אני מרגיש טוב עם ההחלטה שעשיתי. את המשימה שלי כמג"ד ביצעתי במלואה. אני זוכר שמוטה גור אמר שהגדוד היחידי שביצע את המשימה שלו במלואה בקרב על סואץ – הוא הגדוד של נחום זקן".
ami
