הדמעות של שושנה בורוכוב

על קצין הבולשת הבריטי תומס ג'ון וילקין שחוסל על ידי לח"י ואהובתו היהודיה שושנה בורוכוב, בתו של דב בר בורוכוב, ממנהיגי הישוב.

הרומן בין השניים היה אחד הסיפורים המטלטים ביותר בתקופת המנדט, בתו של המנהיג הציוני דב בר בורוכוב מתאהבת בקצין הבולשת האנגלי תומס ג'ימס וילקין, שהיה האחראי על המחלקה היהודית ב- CID. וילקין שהשתתף בתפיסתו ורציחתו של יאיר שטרן.

ילדותה של שושנה בורכוב

לרגל פעילותו הציונית נדד אביה של שושנה, דב בר בורוכוב, בין בירות אירופה. בין היתר השתתף בקונגרס הציוני השביעי שנערך בשנת 1905 בבזל. לפני נסיעתו לקונגרס נשא לאשה את ליובה, בת למשפחת רבנים שלמדה שפות באוניברסיטת מוסקבה. בתום הקונגרס המשיך בנדודיו בין רוסיה לבין הבירות השונות. בשנת 1909 הגיע לווינה ושהה בה עם אשתו ליובה עד לשנת 1914. בשנת 1912 נולדה להם שושנה בווינה.

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עבר בורוכוב עם אשתו ובתו לאיטליה ומשם הפליגו לארצות הברית, שבה התגוררו בניו יורק. עם פרוץ המהפכה ברוסיה ב-1917 חזר בורוכוב עם ליובה ושושנה לרוסיה. אחרי מהפכת אוקטובר, בדצמבר 1917, נפטר בורוכוב בקייב מדלקת ריאות, והוא בן שלושים ושש.

שושנה בורכוב בארץ ישראל

בשנת 1925 עלתה ליובה, עם שני ילדיה, שושנה בת השלוש עשרה ודוד בן השמונה, לארץ ישראל והתגוררה עימם בדירה במעונות עובדים ברחוב דב הוז בתל אביב. לפרנסתה עבדה האם תחילה בהנהלה הציונית ולאחר מכן בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.

שושנה למדה בגימנסיה הרצליה וסיימה את לימודיה במחזור י"ח של הגימנסיה בקיץ 1930. מצבם הכלכלי של ליובה בורוכוב ושני ילדיה היה קשה, ושושנה, שרצתה להמשיך בלימודיה באוניברסיטה, נחלצה לעזרה וחיפשה מקום עבודה. בעזרתו של יצחק בן-צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, השיגה שושנה עבודה כפקידה במרכז החקלאי. להשלמת הכנסתה נתנה שיעורים באנגלית לילדי השכנים וכתבה כתבות ורשימות בענייני נשים בעיתון "דבר".

באותה תקופה חיזר אחריה המשורר אלכסנדר פן, אך היא דחתה את חיזוריו אחרי שעמדה על הרגלי השתייה שלו ושמעה על חוסר נאמנותו לנשים.

קצין המשטרה הבריטי תומאס ג'יימס וילקין

תומאס ג'יימס וילקין נולד באנגליה בשנת 1909. הצטרף למשטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנת 1930. בתחילה עבר קורס שוטרים ולאחר מכן שירת מספר חודשים במשטרת בית לחם. במשך שמונה השנים שלאחר מכן שירת במשטרת יפו.

ההיכרות

לראשונה פגש וילקין את שושנה בורוכוב כאשר בסוף השבוע הראשון לשירותו ביפו יצא עם חבריו לסייר ברחובות תל אביב. הם נכנסו לבית הקפה "תרשיש" ששכן מול "קזינו גלי אביב", שושנה ישבה ליד שולחן עליו כתבה מאמר לעיתון "דבר". שושנה משכה את תשומת לבו והוא ניגש להתוודע אליה, אך היא דחתה אותו מעליה, כשנתיים לאחר מכן הוא נתקל בה שנית במרץ 1933 בנשף פורים תרצ"ג של ברוך אגדתי שנערך בקולנוע עדן. הוא ניגש אליה, הזכיר את פגישתם הקודמת, וניסה לקשור אתה שיחה, אך היא הגיבה בקרירות. לאחר גמר התוכנית האמנותית החלה התזמורת בנגינה ומשתתפי הנשף החלו בריקודים.

 וילקין חזר אל שושנה והזמין אותה לרקוד איתו. לאחר היסוס היא נענתה. תוך כדי הריקוד קשר עמה שיחה. כשנוכח שהאנגלית שלה מצוינת, שאל אותה אם תוכל ללמד אותו את השפה העברית בתשלום.

שושנה השיבה כי תחשוב על כך ותודיע לו על החלטתה במכתב שתשלח אליו לפי כתובתו שימסור לה.

כעבור ימים אחדים שיגרה אליו מכתב בו הודיעה לו על הסכמתה ללמדו עברית והזמינה אותו לביתה. כך החל קשר הזוגיות ביניהם שנמשך אחת עשרה שנים עד להריגתו על ידי הלח"י בשנת 1944.

 בצילום למטה : הנערה  שושנה בורכוב עם האם והאח 

קצין בבולשת

לאחר מספר חודשי לימוד אצל שושנה הגיע וילקין לרמת שליטה טובה בעברית. הוא נהג לשבת בבתי קפה יחד עם יהודים ולאסוף כך מידע רב. וילקין נחשב במשטרה הבריטית כקצין מצטיין וקיבל שלושה עיטורי הצטיינות. בשנת 1938 עבר וילקין לשרת במטה הבולשת הבריטית בתל אביב. כקצין בולשת השולט בעברית, נחשב וילקין כאויב מסוכן במיוחד של ארגוני המחתרת אשר העריכו את כישוריו וחששו ממנו.

וילקין היה מעורב בחקירתם בעינויים של חברי האצ"ל והלח"י ובמעצר מטה האצ"ל בשנת 1939, והיה יד ימינו של קצין הבולשת ג'פרי מורטון, אשר ב־12 בפברואר 1942 רצח ביריית אקדח את מפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר).

בכל אותה עת הלכו והתהדקו קשריו עם שושנה. דבר הקשר ביניהם היה ידוע ברבים, ושושנה קיבלה על כך איומים בעל פה ובכתב. אחיה דוד לא ידע את נפשו, משום ששידר בשירות הקשר של ההגנה וחשש שווילקין יסגיר אותו. מנהל המרכז החקלאי דרש ממנה לנתק את קשריה עם וילקין, וכשסירבה, פיטר אותה מעבודתה. מקור פרנסתה היחיד נותר שיעורי האנגלית שנתנה לילדי השכנים.

הריגתו של וילקין

בשנת 1943 עבר וילקין לשרת במטה הבולשת בירושלים כאחראי על המחלקה היהודית. הוא התגורר במתחם הכנסייה האורתודוקסית הרומנית ברחוב שבטי ישראל בירושלים ובני הזוג לא הצליחו להיפגש תכופות כמקודם, אך אהבתם עמדה במבחן והם החליטו להינשא.

וילקין דיבר עברית ויידיש, בעת חקירות היה מדבר במתק שפתיים, הוא ידע גם לענות בעברית וביידיש.

כישוריו היוו סכנה למחתרות היהודיות בכלל, ועבור לוחמי לח"י בפרט, וילקין היה אחראי אישית לרציחתם של זליג ז'ק ואברם אמפר ב-27.1.42 ברחוב דיזינגוף בתל אביב..

שבועיים לאחר מכן וילקין היה שם יחד עם מורטון בעת רצח 'יאיר'. ב – 12-2-1942

אנשי לח"י חיפשו אותו ועקבו אחריו בכל הארץ אך וילקין, נזהר מאוד.
שנתיים וחצי לאחר רצח יאיר בספטמבר 44, התקבלה ידיעה מוסמכת מקצין משטרה יהודי:

"וילקין גר במעון לקציני משטרה הנמצא בכנסייה הרומנית ברחוב סנט ג'ורג' בירושלים"

המשימה הוטלה על יעקב בנאי ('מזל') ודוד שומרון ('עלי'). ההנחיה של יצחק שמיר הייתה:

"לא להשתהות יתר על המידה בקליעות מדויקות. להריק, בלי חכמות, את כל התוף של ה'נגן' בשטח החזה שלו."

ב 29.9.44 לאחר כמה ימי מעקב יצאה החוליה, ובראשה 'מזל' ו'עלי' לבצע את ההתנקשות.
"מזל" ו"עלי" לבשו חליפות אלגנטיות ומגבעות בנוסח האנגלי, שהוסיפו נופך לחזותם האנגלית, הם עשו את דרכם לאורך רחוב סנט ג'ורג', ליד הכנסייה הארמנית.

בפינת רחוב מאה שערים ישב ליד חנות המכולת בחור חבוש ברט, מתתיהו פלי תודי, ובסמטת מליסנדה, סמוך לכנסייה הארמנית המתינה המונית של משה הדומי, שם ישב יהושע כהן.

וילקין יצא בדרכו למגרש הרוסים, תודי שישב ליד החנות נתן סימן, והעיף את כובעו באוויר.. וילקין צעד מול שני המתנקשים, ידו בכיסו מחזיקה באקדחו.

המונית נעה באיטיות ונכנסה לסמטה, שם המתינה עם מנוע דלוק.
'מזל' זיהה את וילקין, "זה הוא" אמר ל'עלי'.

השניים נתנו לו לחלוף על פניהם, ואז הסתובבו, שלפו את אקדחיהם וירו בו, וילקין הספיק להסתובב לאחור עם אקדחו בידו, הוא התמוטט מאחד עשר הכדורים שפגעו בו.

'מזל' ו'עלי' נסוגו לפינת רחוב מליסנדה. הם נכנסו למונית, ונסעו דרך כיכר אלנבי עד לסופה של שכונת רחביה, המונית נעצרה לרגע כדי לנקות את לוחיות הזיהוי שכוסו בבוץ.

שם גם נמסר הנשק להסלקה, המשימה עכשיו הייתה לצאת לכיוון תל אביב, היה חשש כבד כי הבריטים יציבו מחסומים בדרכים.

"סמכו עלי" אמר משה הדומי.. הוא נסע אל תחנת האוטובוסים המרכזית והציע לשני שוטרים בריטים שעמדו בתור, לנסוע איתם חינם לתל אביב. הם קיבלו את ההצעה בשמחה והצטופפו במכונית לצד מתנקשיו של וילקין.

הידיעה על חיסולו של וילקין הכתה גלים בין חברי כל המחתרות ובעיקר בין אסירי בתי הכלא ומחנות המעצר אשר רובם ככולם עברו תחת ידיו וחקירותיו של וילקין.

את דבר מותו בישרו לשושנה רופא וקצין שהגיעו לביתה. לשמע הבשורה צנחה שושנה מתעלפת והרופא הזריק לה זריקת הרגעה.

שלטונות המנדט ערכו לוילקין הלוויה בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון בירושלים, בה השתתפו מאות אנשים מראשי הממשל והמשטרה ובהם המזכיר הראשי של ממשלת המנדט (שהיה השני לנציב העליון בהיררכיה המנדטורית) וכן מפקד משטרת המנדט ג'ון מורי ריימר-ג'ונס. בין ההולכים אחר ארונו הייתה גם שושנה. היא התבוננה בארון כשדמעות בעיניה. מפקד הבולשת ארתור פרדריק ג'יילס ניגש אליה, הביע השתתפות בצערה ונתן לה שרשרת כסף שנמצאה בין חפציו, והיא ענדה אותה על צווארה.

חייה של שושנה בורכוב לאחר מות וילקין

לאחר מותו של וילקין הגיעה לשושנה האבלה הזמנה ממפקד הבולשת ג'יילס לבוא ללשכתו לפגישה עמו. בפגישה הציע לה ג'יילס לנסוע לאנגליה להיפגש עם הוריו של וילקין. היא נעתרה לבקשה ומפקד הבולשת אירגן את נסיעתה. היא הגיעה לבית הוריו של וילקין בעיר אלדבורו (אנגליה), שם פגשה את הוריו ואחותו של וילקין וסיפרה להם על הקשר שלה עם וילקין. אחותו של וילקין הציעה לה להישאר ולגור באלדבורו, אך היא דחתה את ההצעה ושבה לארץ ישראל.

בשנת 1945 נישאה שושנה לארתור שטראוס, יהודי שנולד בגרמניה בשנת 1901 ועלה לארץ ישראל בשנת 1935, שאותו הכירה בעת שנתנה לו שיעורים פרטיים בעברית. בשנת 1948 נולדה לבני הזג בת, שנישאה לשאול משעל, ונולדו להם שלושה ילדים. בשנת 1984 נפטר ארתור, ובשנות חייה האחרונות התגוררה שושנה בבית אבות בכרמיאל. בסוף שנת 2004 נפטרה שושנה ונקברה במטולה.

מקור וקרדיט : אריק בנדר