הוא נולד בשנת 47' בחבל טרנסילווניה שברומניה, בבית דיברו הונגרית. אמו נכלאה באושוויץ, שם נרצח בעלה, ושרדה. אביו, שאיבד אשה ושני עוללים, עבר את מאטהאוזן ואת בוכנוואלד. אחרי המלחמה כאב פגש בכאב והם התחתנו. כשארוין היה בן 12 עלתה המשפחה לישראל על סיפון האונייה "אורורה" שיצאה מנפולי. הוא לא ישכח איך לקראת סוף ההפלגה, כשאורות העיר חיפה נשקפו מנגד, עלו כולם לסיפון וכשהם חנוקים מדמעות שרו "התקווה".
הם השתקעו בצפת, האב שהיה ברומניה בעליה של מנסרה היה לעובד כפיים בסולל בונה, ובצר להם שלחו את ארוין עד לקיבוץ לוחמי הגטאות, שירווח. בשבילו היו אלה שש שנים מאושרות. כשהתגייס ונשר מקורס טיס הוא נשלח לחטיבת גולני, שנחשבה אז ארץ גזרה. במלחמת ששת הימים הוא היה צוער בבה"ד 1, בקרבות של ממש לא השתתף. כשנגמר קורס הקצינים הוא סופח לסיירת "אגוז" שאך זה נוסדה. כעבור זמן חזר לגולני והתמנה למ"פ.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד גדוד 12 (ברק) של גולני ולחם ברמת הגולן. לאחר נפילתו של מפקד הגדוד יעקב שחר, ביומה הרביעי של המלחמה, מונה לביא לממלא מקומו ופיקד על הגדוד בקרבות הבלימה והתקפת הנגד כנגד הצבא הסורי ברמה וכן בקרב ההבקעה לרמה הסורית. לאחר ההבקעה נערך הגדוד, בפיקוד לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע, להגנה בכפר מזרעת בית ג'אן והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם. זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן אהוד בר סבר.
למג"ד 12 הוא התמנה כדת וכדין שנה וחצי אחרי מלחמת יום הכיפורים , למד בפריס ב"אקול סופרייר דה גר", ובשנת 81' קיבל את הפיקוד על החטיבה. "גם אז לא הייתי חביב הקהל ולא אמרו עלי 'זה יהיה רמטכ"ל הבא'", אומר לביא. "נחשבתי לאפור, לא היתה מעלי הילה, פרצה מלחמת לבנון וחוות הדעת השתנו מקצה אל קצה. יתכן שאני בא לידי ביטוי מלא רק במצבי לחץ, בעתות מלחמה, שאז לפוזות אין מקום. השגרה גומרת אותי". תפקודה של גולני בלבנון היה מנקודות האור של המלחמה השנויה כל כך במחלוקת.
ב-1981 קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני והוביל אותה במבצע שלום הגליל, בשורה של קרבות, ובהם הקרב על כפר סיל, ועד המצור והכניסה לביירות. לאחר המבצע עבר הסבה לשריון, הדריך בקורס מג"דים וב-1984 התמנה למפקד עוצבת הגליל. בתפקידו הבא פיקד על אוגדת שריון במילואים, בשנים 1988–1990 שימש כנספח צבאי בסינגפור. יצא לחופשת לימודים ובינואר 1992 השתחרר משירות הקבע.
הוא השתחרר בדרגת תת-אלוף. לאלה שאומרים לו "קיפחו אותך" הוא נוהג להשיב, "ההורים שלי, שעברו את השואה, לא תיארו לעצמם שהבן שלהם יהיה גנרל בצבא של יהודים".
לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת תת-אלוף, הקים חברת בנייה, עבד עבור יולי עופר במיזמי נדל"ן בהונגריה ומונה למנהל "ת.י.מ", חברה בת של צים, שעוסקת בהובלה יבשתית. באוגוסט 2010 מונה ליועץ במשרד הביטחון בתחום של ניהול פרויקטים, בשנת 2011 מונה לעמוד בראש הרשות לפינוי מוקשים.
את תהילתו – שאותה לא הפך לאומנותו – יודע רק קומץ. כשיזם ואירגן כנס של הגדוד לציון 20 שנה למלחמה, ארוין שמול הקומנדו הסורי במזרעת בית ג'אן לא מיצמץ, הפעם הזיע מגודל ההתרגשות.
ami
תודה. הייתי בגדוד 12 "קצת" לפניו