עמוס טבֶרסקי (16 במרץ 1937 – 2 ביוני 1996) היה פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי, ואחד מחלוצי המחקר בתחום ההטיות הקוגניטיביות, לצד עמיתו לאורך שנים דניאל כהנמן.

עמוס טברסקי נולד ב-1937 בחיפה להורים שעלו ארצה ממזרח אירופה. אמו ז’ניה הייתה עובדת סוציאלית ולימים חברת כנסת מטעם מפא"י, מקום המדינה ועד מותה ב-1964. אביו יוסף היה וטרינר.

התושייה של סגן עמוס טברסקי בצה"ל

עם גיוסו לצה"ל, התנדב עמוס טברסקי לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. בסיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים בגדוד 88. באחד האימונים בקיץ 1956 תירגלה המחלקה בפיקוד טברסקי תקיפת יעד מבוצר. אחד מחייליו הפעיל בונגלור וקפא על מקומו לאחר ההפעלה. סגן טברסקי מיהר ומשך את החייל למקום מבטחים בהפגינו בכך אומץ לב רב. אלוף פיקוד המרכז העניק לו צל"ש על מעשהו ( אתר הגבורה , 2015) .  

שיתוף הפעולה האקדמי עם דניאל כהנמן

דניאל כהנמן, ניצול השואה, ועמוס טברסקי, התגלמות הצבר, נפגשו במחזור הראשון של האוניברסיטה העברית לפסיכולוגיה .לאחר שחרורו מצה"ל למד מתמטיקה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית והמשיך לדוקטורט באוניברסיטת מישיגן. לאחר קבלת התואר שב לישראל ב-1965 והצטרף כחוקר למחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם התחיל שיתוף הפעולה הפורה שלו עם כהנמן. ב-1970 עבר לאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית.

שאלת המחקר של טברסקי וכהנמן

"השאלה שהעסיקה את טברסקי וכהנמן היתה אם יש יסוד להנחה הפשוטה והמתקבלת על הדעת שלפיה האדם הוא יצור רציונלי המקבל החלטות רציונליות בכל תחום בחייו: ביחסי אנוש, בניהול קרבותיו ובניהול עסקיו ורכושו. בראשית הדברים לואיס משכנע אותנו שהנחה זו אכן היתה מקובלת וחד משמעית מאז תחילת המחקר על סבכיה של החשיבה האנושית.

כהנמן וטברסקי לא קיבלו את ההנחה הזאת, והצעד הראשון שלהם לקראת גילוייהם הגדולים היה ערעורה. עיקר המלאכה היה חשיפת המנגנונים המשמשים את המוח בהתמודדות עם מצבים של אי ודאות. למנגנונים האלה הם קראו היוריסטיקות ולהמחשת מצב מוכר, למשל, הם קראו "היוריסטיקת התנאי". אנשים המתקשים להכריע בסוגיות של אי ודאות מבססים את הכרעותיהם בניבוי העתיד על הנחות שאין להן כל בסיס, הגורסות שהתנאים הקיימים היום יתקיימו גם בעתיד. לואיס מסכם: "כאן היה, בלי ספק, מקור שגיאה נוסף: לא זאת בלבד שאנשים אינם יודעים מה אינם יודעים, אלא שהם אינם טורחים לשקלל את בורותם בשיפוטיהם". בדרכם השיטתית והיסודית הוסיפו כהנמן וטברסקי לחשוף עוד "היוריסטיקות" המשתתפות בתהליכי החשיבה האנושית. הם תיארו שורה ארוכה של מצבים המעורבים בתהליכי החשיבה האנושית, וכך עירערו את הנחת היסוד בדבר החשיבה הרציונלית המוליכה בהכרח למסקנות רציונליות" (אלי שאלתיאל 2018 ).

גם בארה"ב המשיך טברסקי בעבודה המשותפת עם כהנמן, שנשאר זמן מה באוניברסיטה העברית ובסוף שנות ה-60 השתקע גם הוא בצפון אמריקה. השניים תכננו מחקרים משותפים ופרסמו בשנות ה-70 מאמרים פורצי דרך בפסיכולוגיה התנהגותית. הם חקרו יוריסטיקות (Heuristics), כלומר כל אותם כללי אצבע פשוטים שאנשים משתמשים בהם כדי לקבל החלטות במהירות, וניסו לחשוף את ההטיות המשפיעות על קבלת ההחלטות שלנו. ב-1974 פרסמו יחד מאמר פורץ דרך בכתב העת Science שעסק בהטיות קוגניטיביות ובקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות (עינב אייזקוביץ'-עודי , 2016 ).

הניסוי של עמוס טברסקי שסלל את הדרך לפרס נובל

באחד הניסויים שהוביל, בחן טברסקי לדוגמה את היחס של אנשים להפסד כספי פעוט. הוא גילה שאם אדם מאבד בדרכו לתיאטרון את הכרטיס להצגה, שעלה לו עשרה דולר, הוא לא יקנה כרטיס אחר משום שירגיש ששילם 20 דולר על כרטיס שמחירו מחצית מכך. לעומת זאת, אם יאבד בדרך לתיאטרון שטר על עשרה דולר, לא תהיה לו כל בעיה לקנות במחיר הזה כרטיס להצגה. הניסוי הזה ממחיש עד כמה ההחלטות שלנו מבוססות על אינטואיציה ותחושה, ולאו דווקא על בחינה רציונלית של עלות וכדאיות (עינב אייזקוביץ'-עודי , 2016 )

בין עמוס טברסקי לדניאל כהנמן

"בספר "ענן של אפשרויות" מתאר מייקל לואיס את מערכת היחסים ביניהם – וכן, גם לפסיכולוגים, אולי אפילו במיוחד להם, כולל הטובים בעולם בתחומם , והם היו, יש בעיות פסיכולוגיות. יש אגו, כמובן. ולאורך ההיסטוריה הפרטית שלהם הדימוי היה שדני כהנמן הוא מוכשר מאד, בעוד עמוס טברסקי גאון.

"כן", אומרת מיה בר הלל , "זה היה הדימוי. כך הם נתפסו. והיו לכך שתי סיבות: עמוס בא מתחום הפסיכולוגיה המתמטית, שזה בעצם לא תחום, אלא גישה. דני בא מתחום התפיסה והקשב. הוא שמע את עמוס ואמר 'האיש מדבר שטויות, הוא לא מתייחס לאנשים אמיתיים'. והוא החל לאתגר את עמוס, שאיתגר אותו בחזרה. וכך חברו, אבל הדימוי היה שדני נכנס לתחום שבו עמוס הוביל. למרות שהוא הביא תובנות מבריקות, הוא הביא את האדם לתחום קבלת ההחלטות".

"אבל הסיבה השנייה חשובה יותר: עמוס טברסקי פשוט היה אדם כריזמטי בצורה בלתי רגילה. הוא היה נכנס לחדר, מתאר לואיס, והחדר היה משתתק כדי לשמוע מה יש לו לומר. וזה נכון בכל תחום שהוא. כהנמן היה שתקן יותר, ספקן, אינטלקטואל. וכבר נאמר – אי אפשר ללמד כריזמה. או שיש או שאין. אגב, על פי מיה, הדימוי הזה היה חיצוני. "אנחנו ידענו. עמוס, שהייתי בת טיפוחיו, אמר לי תמיד עד כמה דני גאון. אבל המסתכלים מבחוץ עושים שיפוטים שטחיים. גם אם הם משכילים, ויש בכך אירוניה. הרי זו ליבת המחקר של שניהם". (אורן נהרי , 2018 ) .

"האם ניתן להשוות אותם ללנון ומקרתני? שניים החתומים יחד על שירי הביטלס אבל בעצם כותבים אותם בנפרד, כשהם בתחרות מטורפת זה עם זה, לימים שונאים אבל עדיין – השני הוא קבוצת ההתייחסות היחידה למעשה בשאלה עד כמה השיר טוב."

"מיה בר הלל מהססת. בתחילה, בארץ לא. הם עבדו יחד מאחורי דלת סגורה והמחקרים אכן היו משותפים לחלוטין. אבל אז עזבו. וכאן היה השבר. ב-1977 טברסקי וכהנמן יורדים מהארץ" .

"דני נישא לאן טריזמן, אמריקנית לא יהודיה והלך בעקבות ליבו. עמוס הלך בעקבות דני (הוא נישא לברברה עשור קודם, ברברה האמריקנית היהודיה נקלטה בישראל). ושוב הדימוי – דני מקבל משרה בוונקובר. יפה, מכובד. אבל עמוס מקבל בסטנפורד, המכובדת יותר. מדוע בעצם? הרי המחקרים משותפים. מדוע לא להביא את שניהם שימשיכו לעבוד יחד? שוב, חלק מהתשובה הייתה הכריזמה של עמוס, אבל חלק חשוב יותר הוא חישוב ציני של סטנפורד: זו אולי המחלקה לפסיכולוגיה הטובה בעולם. אם מביאים את שניהם, ויש להם שתי נשים פרופסוריות, צריך 4 משרות פרופסור בחוג. ומשרות פרופסור הן משאב יקר מאוד מאוד בסטנפורד. על כן אמרו לעצמם – נביא את עמוס (ואשתו), הוא ימשיך לעבוד עם דני ונקבל את דני בעצם בחינם. אבל זה לא קרה. דני ידע שהוא יורד מהארץ, עמוס לא. הוא לא מכר את הבית, לא התפטר מהאוניברסיטה. אבל הוא מצא את עצמו עם אשתו במחלקה לפסיכולוגיה הטובה בעולם, בתנאים נפלאים, והמציאות עשתה את שלה.

ואז בא הפרס. טברסקי – ורק טברסקי – מקבל את מדליית מקארתור, הפרס המדעי היוקרתי בארצות הברית. וכהנמן לא. "'מה הם עושים?', שאל אותי עמוס" מספרת מיה בר הלל . "'איך הם לוקחים צמד חוקרים שכל מחקריהם משותפים ונותנים פרס רק לאחד מהם?'. הוא ניסה לנחם את דני וזה יצא נורא. הוא אמר לו 'הם רצו לתת לי את הפרס, ואם זה לא היה קורה בגלל המחקר המשותף זה היה קורה בצורה אחרת'". וכהנמן נעלב. ומי אינו יכול להבין אותו" (אורן נהרי , 2018 ) .

אז עמוס טברסקי קיבל את מדליית מקארתור לבדו. כהנמן קיבל את פרס נובל לבדו.

מותו בטרם עת של עמוס טברסקי

טברסקי המשיך לעסוק בעבודתו האקדמית, מביתו, עד ימיו האחרונים. הוא נפטר בביתו ב-2 ביוני 1996 מסרטן המלנומה ונקבר בבית הקברות היהודי בקולומה, מחוז סן מטאו, קליפורניה/

"נכון, אם טברסקי לא היה נפטר היו מקבלים יחד. פרס נובל ניתן רק לאנשים חיים, אבל ועדת פרס נובל הלכה הכי רחוק שאפשר כדי להכיר בתרומתו של טברסקי – בציון לשבח המלווה את הפרס עמוס מוזכר – ולעולם לא מוזכר איש פרט לזוכה במסמך הזה. כמו כן בטקסי פרס נובל יש אירועים שונים, כשיש ארוחה עם המלך שבה משתתף רק הזוכה, בן או בת זוגו ושגריר מדינתו – וועדת פרס נובל הזמינה לארוחה גם את ברברה טברסקי." (אורן נהרי , 2018 ) .

עמוס טברסקי ז"ל 

מקורות המידע

אורן נהרי , "המסע המופלא " , אתר וואלה , 31 למרץ 2018

עינב אייזקוביץ'-עודי ," הפסיכולוג ששינה את המחשבה הכלכלית ", מכון דוידסון , 2 ביוני 2016

אלי שאלתיאל , "ענן של אפשרויות": החברות החמה שהובילה לגילויו של חתן הנובל כהנמן" , מוסף הספרים של עיתון "הארץ" , 6 לספטמבר 2018 ,

מייקל לואיס , ענן של אפשרויות, הוצאת בבל ומשכל , 2018

על סגן עמוס טברסקי באתר הגבורה , אוחזר בתאריך 18 לדצמבר 2018

עמוס טברסקי – ויקיפדיה

דניאל כהנמן , לחשוב מהר לחשוב לאט, הוצאת מטר , 2013 

Michael Lewis , “ How Two Trailblazing Psychologists Turned the World of Decision Science Upside Down “ , Vanityfair.com, December 2016,