אביו של רס"ן זאב שפס , איגנץ , קצין בצבא הפולני , נפל בשבי הגרמנים במלחמת העולם השנייה והצליח לשרוד . זאב שפס עצמו נולד ב1946 בעיר לודז' , לאחר המלחמה ועלה לישראל בגיל תשע.
הוא נתחנך אצל קרובי משפחה בקיבוץ שפיים ושם למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון.
מלחמת ששת הימים
זאב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964 והוצב לחיל השריון. תחילה שימש כתותחן בטנק "סנטוריון", אחרי-כן כנהג טנק וכמש"ק טנק "פאטון". לאחר שהוצב ביחידה והצטיין במילוי תפקידיו, שלחוהו מפקדיו לקורס קצינים ולקורס קציני שריון.
לאחר שמילא תפקידי פיקוד שונים ביחידות של חיל השריון נשלח לקורס הגבוה בצה"ל בבית-הספר לפיקוד ומטה. אחרי כן נתמנה לקצין המבצעים של אחת מאוגדות חיל השריון.
הוא היה קצין מצטיין, יעיל ואחראי, מוכשר ואהוד על מפקדיו ועל פקודיו, רע נאמן לחבריו ולוחם אמיץ. נאמר עליו כי במלחמת ששת הימים "גילה עוז נפש ואומץ-לב בלתי רגילים ונלחם כאריה בראש יחידתו, בקרב על רפיח". על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים", נוסף על אות השירות המבצעי. שנים אחדות שירת בצבא הקבע, ונחשב קצין קרבי מעולה.
מלחמת יום הכיפורים
בעשרת הימים שבהם פיקד על פלוגת "לורה" בחטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים רשם רס"ן זאב שפס לא מעט מעשי גבורה, כפי שתואר בעיטור העוז שקיבל לאחר מותו : ב15 באוקטובר 1973 , כאשר הטנקים של הפלוגה נקלעו לשדה מוקשים מצרי בחזרה מפעולות ההטעיה בליל הצליחה , הוא הצליח , בקור רוח ובאומץ לב, לחלץ את כל הטנקים והלוחמים שתחת פיקודו. למחרת נפצע אבל המשיך להילחם.
שלושה ימים לאחר מכן , ב19 באוקטובר 1973, בקרבות להרחבת מסדרון הצליחה, נפגע הטנק שלו . הוא נפצע פעם נוספת והצליח לחלץ את אנשיו מהטנק הבוער.
ב21 לאוקטובר 1973 , בקרב חסר הסיכוי על "מיסורי" , אומץ הלב ולחימת הגבורה של רס"ן זאב שפס לא יכלו למטח הטילים והרקטות של המצרים. הטנק של רס"ן זאב שפס, מ"פ פלוגת "לורה" בחטיבה 600 , היה בין הראשונים שנפגעו מטילי הסאגר המצרים. הפגיעה ברס"ן שפ"ס הייתה אנושה , הוא פונה במהירות לתאג"ד , ושם ניסה ד"ר טאובר ללא הצלחה להצילו.
יהיה זכרו ברוך!!
מקורות
אילן כפיר. דני דור , בנתיבי האש: חטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד,2018
רס"ן זאב שפס ז"ל – אתר הגבורה
זאב שפס – אתר יזכור של משרד הבטחון
זאב שפס – סרט לזכרו
מרגש אותי בכל פעם מחדש לקרוא על האנשים שחרפו את נפשם למען העם והארץ, ראוי מאוד שתלמידים ילמדו את סיפורי הגבורה של האנשים האמיצים שבזכותם אנו חיים היום .
יהי זכרו ברוך.